סוף השבוע שעבר הדגים, פעם נוספת, עד כמה מסוכן הכוח (להשחית) שהצטבר בידיה של פרקליטות המדינה, ועד כמה הנורמות והחקיקה הישראלים לא נתנו מענה לסכנה הזו.
להלן העובדות:
פרסומים בתקשורת גילו כי בידי יו"ר הכנסת אברהם בורג מצויה מאז ינואר השנה חוות דעת סודית מפרקליטת המדינה עדנה ארבל, בה נטען שיש להגיש תביעה נגד יו"ר הכנסת לשעבר דן תיכון, להחזר כספים שקיבל שלא כדין מקופת הכנסת.
הגדיל בפרסומים העיתון ידיעות אחרונות שהכותרת שנתן לידיעה בנושא הכריזה כי "הפרקליטות תגיש כתב אישום נגד דן תיכון", כאילו שמדובר בכתב אישום פלילי, שעה שהידיעה עצמה סיפרה כי יש, לכל היותר, חוות דעת הטוענת שיש לתבוע ממנו סכום של 100,000 ש"ח בהליך אזרחי. ידיעות אחרונות גם לא טרח לפנות לתיכון ולבקש תגובתו.
תיכון המופתע הגיב כי לא ידוע לו על מסמך זה ודבר קיומו נודע לו רק מהתקשורת. מסתבר כי המסמך עצמו (מחודש ינואר!) לא הועבר מעולם לידיעתו. תיכון טען (ודבר זה אושר על-ידי הפרקליטות) כי פרקליטת המדינה גם לא פנתה אליו מעולם לשאול אותו דבר בקשר לעובדות הנטענות או לבקש את תגובתו לטענות בטרם תכתוב חוות דעת ותקבע מסקנות לגביו.
תיכון גם טען כי פרסום המסמך הזה הינו חלק מהמהלכים בהם נוקט כיום יו"ר הכנסת הנוכחי אברהם בורג, כדי להסית שימת לב הציבור מהפרשיות שפרסם מרדכי גילת על בורג עצמו.
מה שלא סופר לציבור בפרסומים הללו לגבי המסמך של עדנה ארבל, הוא שמזה שנתיים מתנהל בבית המשפט העליון משפט בו תובע דן תיכון מהכנסת כספים רבים שהגיעו לו לטענתו, ועד כה כבר אושר למעשה במסגרת משפט זה, זכאותו להטבות וכספים בסכומים המצטברים לכ-250,000 ש"ח.
יצויין, שאת ההגנה על הכנסת מנהלת פרקליטות המדינה, ועד כה היא הפסידה בכל המהלכים המשפטיים שנתקיימו כבר בבית המשפט. מתברר שדן תיכון, שתבע מלכתחילה הטבות רק בשווי 40,000 ש"ח, זכה כבר בתוספות בשווי ברבע מיליון ש"ח כתוצאה ממשפט זה, ועוד ידו נטויה. עד כאן העובדות.
לכן, שלוש בעיות מדאיגות עולות מהפרשה הזו: הראשונה: פרקליטת המדינה כתבה דוח בו היא טוענת כי צריך לתבוע מתיכון 100,000 ש"ח בעבור לינותיו בבתי מלון בעת כהונתו כיו"ר הכנסת ובעבור ציוד שרכש מסעיף "קשר עם הבוחר". אולם פרקליטת המדינה לא פנתה לתיכון לברר עימו את העובדות הנטענות נגדו ואת הסבריו. כנראה שהפרקליטה החליטה שהיא כבר יודעת הכל בעצמה. יוזכר שאת הטענות והעובדות נגד תיכון העלו אברהם בורג וציוותו והם ששלחו אותן לפרקליטת המדינה - וזו השיבה להם כי צריך לתבוע את תיכון. אבל הכיצד יודעת פרקליטת המדינה כי העובדות שנטענו בפניה הינן נכונות? וכי מונח בפניה דוח חקירה המאשר את נכונות העובדות והטענות? וכי נתקיימה חקירת משטרה שהביאה מימצאים בדוקים בפני הפרקליטות - כמקובל בכל הליך תקין?
מסתבר שעדנה ארבל חרצה את דינו של תיכון בלא לבדוק את העובדות ובלא לפנות אליו תחילה, לבקש גירסתו, תגובתו והסבריו.
עולה שמתיכון נשללה בפרקליטות זכות הטיעון הבסיסית, זו הניתנת לכל אזרח, והוצא נגדו "פסק דין" בחשאי, בלא שנתקיים קודם לכן לא שלב ההוכחות ולא שלב הטיעון. זוהי תופעה מדאיגה.
השניה: בעיה שניה העולה מהפרשה הינה העובדה שארבל כתבה את מכתבה החשאי הזה ואת "פסק דינה", ושלחה אותו ליו"ר הכנסת הנוכחי אברהם בורג. היריבות בין תיכון לבן בורג הינה דבר ידוע וגלוי בציבור, ואחרי הכל - מדובר באישים פוליטיים משתי מפלגות יריבות. אם פרליטות המדינה טוענת דבר נגד איש ציבור מסויים או שיש לה חוות דעת בעניינו - מדוע זה היא כותבת את הדברים במסמך חסוי ומעבירה אותו ליריבו הפוליטי המובהק? וכי אברהם בורג הינו זרוע מזרועות אכיפת שלטון החוק במדינה?
השלישית: והשאלה השלישית העולה מהפרשה היא: מאחר ומתקיים כרגע משפט בין תיכון לבין הכנסת באשר לכספים המגיעים לו מתקופת כהונתו, ופרקליטות המדינה עצמה מייצגת את הכנסת במשפט, מדוע זה לא הובאו הדברים והטענות הללו כתביעת נגד של המדינה נגד תיכון? מדוע לא העלתה עדנה ארבל את הטענה הזו, שתיכון צריך להחזיר לכנסת כספים, במסגרת טענות ההגנה של הפרקליטות במשפט שתיכון מנהל נגד הכנסת? מן הידועות והמוסכמות הוא שכאשר אדם תובע את זולתו בענייני כספים, הרי שאם הנתבע טוען שהתובע הוא שחייב לו כספים - חובה עליו להביא הדברים בכתב הגנתו או לתבוע "תביעה שכנגד". הפרקליטות לא עשתה זאת - והדברים מעלים שאלה קשה.
מאי הבאת הטענה הזו במשפט המתנהל, עולה המסקנה שפרקליטות המדינה כנראה אינה חושבת שהטענה שתיכון חייב לכנסת 100,000 ש"ח "תחזיק מים" בבית המשפט. כי בניגוד ל"פסק הדין" שחרצה פרקליטת המדינה במכתב חסוי ובלא ליידע את תיכון עצמו לגבי תוכנו, הרי שבבית המשפט יוכל תיכון להביא את העובדות, להתגונן ולהציג עובדות וטיעונים. סכנה כזו, מסתבר, לא מוכנה פרקליטת המדינה לקחת על עצמה.
נותרת השאלה מהי הסיבה האמיתית למכתבה החשאי של פרקליטת המדינה לאברום בורג.
יוזכר שבין אברהם בורג לבין דן תיכון מתחולל זה שנתיים "קרב" אישי חריף וארסי, שהחל מהיום בו תיכון פרש מתפקידו ובורג החליפו כיו"ר הכנסת. לצרכי מלחמת הדמים ביניהם נדרשים (לשני הצדדים) "תחמושת" רבה - ומכתבה החשאי של ארבל היה פגז רב עוצמה שבורג עשה בו שימוש חכם.
לאור הנסיבות ההסטוריות בשדה המינויים המשפטי, עולה חשש שמא ראתה עדנה ארבל בזמנו באברהם בורג מוקד כח שכדאי לתת לו מטעמה "שירות אישי". כך לפחות נראים פני הדברים. אולי בתקווה כי זה יהיה אחד הגורמים שיעזרו לה בעתיד במירוץ לכס השיפוט בעליון.
על פניו, וכך נראים הדברים גם כיום, אברהם בורג היה והינו אחד ממוקדי הכוח הפוליטיים החשובים ביותר בישראל. הרכבה של הוועדה למינוי שופטים, מערכות הלובי האישי והשפעתן של המפלגות והפוליטיקאים על המינויים ידועים לכל. תמיכה של אחד ממנהיגי מפלגת העבודה במועמדותה של ארבל יכלה להיות (או כך לפחות זה הצטייר בזמנו) חיונית ומשמעותית בדרכה של עדנה ארבל לעליון. אם לא להועיל, לפחות לא להזיק.
נכון, היום נראה כי ארבל כבר איננה נחשבת כמועמדת ריאלית לתפקיד - אולם סקירת העיתונות שלפני חודש ינואר 2000 (מועד העברת המכתב החשאי שלה לבורג), מראה כי באותם ימים מועמדותה של ארבל לעליון היתה ועלתה על סדר היום.
יש בהקשר זה, של נכונותה של ארבל לעשות מעשה מחפיר שכזה ולהפר כל נורמה משפטית, כדי להצביע על מקור לדאגה חמורה ביותר.
כי אם פרקליטת המדינה מוכנה לעשות דברים כאלה על גופו וחשבונו של מי שהיה יו"ר הכנסת, מה ימנע ממנה גם בהמשך (ומה מנע ממנה גם בעבר) מלעשות מעשים כאלה על חשבונו של סתם אזרח פשוט?
כשנזכרים בפרשיות דומות של הפרקליטות, החל מהעמדת פוליטיקאים לדין בלא שנבדקו כראוי בסיסי הראיות נגדם (קהלני, רפול, אבי יחזקאל, גוראל) עבור בהחזקת פוליטיקאים כבני ערובה ו"חשודים" במשך שנים (לדוגמא: צחי הנגבי), וכלה בטרטור אזרחים ואנשי עסקים ללא שיקול דעת ראוי (כדוגמא: אלי הורוביץ), עוברת החלחלה בגוף ומתגבר הפחד מעוצמת הפרקליטות הנמצאת כיום בידיים חסרות אחריות.
לכן המסקנה הציבורית חייבת להיות: חובת זהירות - ונקיטת אמצעים מיידיים.
והגיע הזמן לקבוע בחקיקה כללים מחייבים, כאלה שסנקציות בצידם, לגבי התנהגות הפרקליטות. חסר כיום בחוק מנגנון הקובע במדוייק מהן חובות הפרקליטות באשר לזכות הטיעון והשימוע של אזרחים. חסרה חקיקה שתגביל את משך הזמן בו מותר לפרקליטות להחזיק אזרחים כ"בני ערובה" באמצעות חקירה נגררת, או באמצעות החזקת תיק פתוח נגדם בלא קבלת החלטה בעניינו, וחסר - וזה אולי החשוב ביותר - מנגנון שיקבע אחריות אישית שתתבע מבכירי פרקליטות המדינה בכל מקרה בו יתברר כי הם עשו שימוש פסול וקלוקל בכוחם ועוצמתם.
הצבר הפרשיות בפרקליטות בשנים האחרונות כבר הביא לפגיעה קשה ביותר באמון הציבור בשלטון החוק ומשרתיו. יותר ויותר נשמעים קולות מפי אנשים, גם כאלה שאינם שייכים ל"שוליים" של החברה הישראלית, הטוענים כי משהו מסריח ביותר בפרקליטות המדינה. פרשת המסמך הסודי הזה של עדנה ארבל בעניינו של יו"ר הכנסת, מצטרפת עכשיו לרשימת האירועים הקשים שכבר נתגלו לגבי מעשי פרקליטות המדינה, ולכן הגיע הרגע לקום ולשים מחסום אמיתי בפני המשך תופעות חמורות אלה.
