בשולי החדשות, נתבשרנו בחג הפסח ללא כל תגובות של ממש, כי היועץ המשפטי סגר ללא כל שמץ אשמה, שורה של 'תיקים' כנגד יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין, לאחר כשלוש וחצי שנים של עינויי דין. מנוסח החלטת היועץ המשפטי, מסתבר כי מדובר בשורה של חשדות קטנוניים וחסרי כל שחר אשר כל המעיין בחומר, יכול היה להגיע למסקנה כי מדובר בהתנכלות מכוונת ממניעים זרים.
ואכן, ראוי להזכיר מה בדיוק קרה כאן.
בחודש פברואר 2001, מספר ימים לפני הצגת ממשלתו הראשונה של אריאל שרון, בה אמור היה ח"כ רובי ריבלין לשמש כשר משפטים, פרסמה בידיעות אחרונות העיתונאית טובה צימוקי, הידועה במקורותיה המהימנים, ידיעה לפיה נשיא בית המשפט העליון, השופט ברק "מוטרד מאוד" ממינויו הצפוי של ריבלין. נכון, הוא אמנם ביחסים טובים עימו, אולם חברותו של ריבלין עם ה"ה דוד אפל ודרור חטר-ישי מטרידה אותו, כך נכתב בעיתון.
די היה בידיעה זו על-מנת שמישהו בצמרת הפרקליטות ירגיש חובה לפעול ל"ביעור הנגע". תוך 48 שעות, זומן ח"כ ריבלין למשטרה ונחקר במשך 12 שעות (!!!) על "חשדות נוראיים ונפשעים במיוחד", כולל גיוס כספים עבור עמותה העושה מלאכת קודש בסיוע לנפגעי שמע [עמותת "שמע ישראל"]. החקירה נתקיימה כמובן "תחת אזהרה" והיועץ המשפטי דאז, מצא לנכון להודיע לרוה"מ כי הוא אינו יכול למנות את ח"כ ריבלין לשר משפטים, לאור "החשדות המזוויעים".
חשדות מזוויעים אלו, לא מנעו את מינויו של ריבלין לשר בכיר בממשלת שרון הראשונה (כשר התקשורת, ולאחר מכן ליו"ר הכנסת, האדם השלישי בהירארכיה הממלכתית, המשמש גם ממלא-מקום לנשיא המדינה...
"הורדת הזקיף" הצליחה. המינוי המובטח סוכל והסכנה החמורה חלפה. איש כמובן לא שאל כיצד בכלל ניתן להביא פיזית חבר כנסת ולהחזיקו במתקן משטרתי לצורך "חקירה". כיצד ניתן לחקור אותו, בין השאר, על אופן הצבעתו בכנסת בשורה של הצבעות - לב ליבו של ההליך הדמוקרטי, וכיצד ניתן להאזין, לתמלל ולהפיץ את שיחות טלפון שלו, גם אם שוחח עם אדם הנמצא תחת האזנה?
האין כאן, לכל הפחות, הפרה ברוטאלית של חוק חסינות הכנסת? האם אפשר להעלות על הדעת מצב דברים כזה, באיזו מדינה נאורה? בארה"ב, באירופה, במקום כלשהו? אולם איש לא מצא לנכון לומר דבר. גם לא שורת הפרשנים המשפטיים מטעם המרבים להלעיט את הציבור חדשות לבקרים בטענות על החסינות המוגזמת והמופרזת ממנה נהנים חברי הכנסת, כביכול, אותה יש לצמצם, לדבריהם, בדחיפות.
"הורדת הזקיף" המוצלחת שהתבצעה כאן - סיכול מינוי שאינו מתאים לקו הפוליטי של צמרת משרד המשפטים, הזכירה במידה רבה תעלולים דומים שהתבצעו בעבר הלא רחוק.
כך, למשל, פיברוק כתב האישום נגד השר פרופ' יעקב נאמן וסילוקו ה"מוצלח" ממשרד המשפטים ע"י עדת שונאיו, על-אף שבית המשפט זיכה אותו פה אחד. כמו גם פיברוק שלושה כתבי אישום נגד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד דרור חטר-ישי, על-מנת לסלקו מחברותו בוועדה למינוי שופטים ולחסל את מעמדו הציבורי, מהלך שהצליח גם כן, על-אף זיכויו בכל שלוש אישומי-השווא.
אכן - "הורדת זקיף" מסוג זה, גיוס רשויות החקירה והתביעה לחיסול חשבונות פוליטיים מוכרת לנו, אולם, ממשטרים אפלים דווקא. ברוסיה של סטאלין, למשל, בתקופת הטיהורים הגדולים היתה "הורדת הזקיף" נפתחת בידיעה משמיצה בעיתון והסוף היה במשרד ה.נ.ק.וו.ד., בחקירות שהסתיימו בהרשעה בטוחה ובהסעה לגולאג.
דומה כי אנו עדים בשנים האחרונות לחוסר מעצורים מוחלט מצד צמרת הפרקליטות ואגף החקירות, וכל אימת שהם חשים ב"סכנה חמורה" לכוחם הבלתי מוגבל, הם אינם בוחלים בכל דרך להגן על כוחם מפני "סכנה" שכזו, גם בדרך של "הורדת הזקיף": הדבקת האשמות ועלילות שווא בעיתוי הנכון. על-מנת להווכח עד היכן הגיעו הדברים, רצוי לקרוא בעיון את החלטת היועץ מני מזוז, המדהימה בציניות הלא תאומן ובשמץ הלעג בהם הינו מתאר את המסכת המגוחכת והפרנואידית של "החשדות הנוראים" ב"תיקים כבדי המשקל", רחמנא ליצלן, טרם שהוא סוגר את כולם (שבעה לא פחות!!) בהיעדר כל אשמה.
במר ליבו על העמבוש המכוער שנעשה לו לאחר עשרות שנים על פעילות ציבורית ללא רבב, כינה יו"ר הכנסת את צמרת הפרקליטות ואגף החקירות בכינוי "כנופיית שלטון החוק".
דומה, למרבה הצער, כי לאור הישנותן של תופעות מעין אלו של פוליטיזציה חמורה במערך התביעה והחקירה, אשר בסופו של דבר הוציאו אפילו את היועץ לשעבר רובינשטיין משלוותו בדוח המזעזע שכתב על פרשת האזנות הסתר, יש יותר משמץ של אמת בכינוי זה.
______________________
הכותב הינו חבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין
