הפתגם הידוע: "פרצה קוראת לגנב" קיבלה פירוש חדש, בעת ראש הממשלה הציג בפני הנשיא האמריקני את "תוכנית הנסיגה מחבל עזה": "פרצה הקוראת לטרור"! הפרצה ושמה: יהודה, שומרון וחבל עזה הם הפיתוי להקמת מדינת טרור - מדינה פלשתינית. זאת פרצה שאומרת למנהיגי הטרור: יש לנו תקווה להקים מדינה.
בשונה ממהלכיו של ראש הממשלה, ניתן לסתום את הפרצה הזאת רק בדרך אחת: התיישבות. אנחנו צריכים לממש את הריבונות בכל שטחי המולדת ולא להשאיר: "חלל ריק" כתוצאה מנסיגות. כי אין "חלל ריק" במציאות. כל חלל יתמלא במשהו. ובמקרה של עזה. ברור שהוא יתמלא בעוד טרוריסטים ועוד נשק מהנמל הימי ומהגבול המצרי.
כל צדקת קיומו של העם היהודי בארץ-ישראל הוא הצדקה של ההיסטוריה היהודית והשורש ההיסטורי. יהודה, שומרון וחבל עזה הם לא רק "חלק" מארץ-ישראל אלא, הם ארץ-ישראל. הם הצידוק ההיסטורי למימוש העצמאות היהודית בארץ-ישראל. העם היהודי רצה לשוב לציון כשלא הייתה עוד הרצליה.
במהלך אלפיים שנות גלויותינו ולאורך כל ההיסטוריה לא הייתה פה מדינה אחרת זולת מדינתו של העם היהודי. וגם כאשר היו אושיות מדיניות ששלטו בארץ-ישראל, הם לא קבעו את מחוז ארץ-ישראל ללא יהודה ושומרון. בלי לב המולדת לא תתקיים שום מדינה עצמאית ואפילו לא מחוז של מדינה. גם הבריטים וגם הטורקים לא חילקו את שטח ישראל כך שיהודה ושומרון הם לא חלק ממנה.
ראש הממשלה שמתכוון לעקור את יישובי גוש קטיף וחבל עזה ולהסיג את כוחות הצבא, ב"הינתקות חד-צדדית" עושה מדיניות לא טועה ולא שונה, אלא אבסורדית.
הוא מקיים ענישה עצמית. אם ארגוני המחבלים המרצחים לא יתנו לנו "שלום" ו"שקט" אז נקום ונלך. אבל בעצם "ההליכה" הזאת מדינת ישראל עלולה להעניש את עצמה ולקבל חלילה התגברות של הטרור והפיגועים.
מפלגות הימין שנמצאות בתוך ממשלת האבסורד הזאת, נותנות חותמת של כשרות לאומית למצב זה. גם בשתיקתן. על שרי "הימין" לקום ולקבוע את ביתם בגוש קטיף, ולהראות כי אין דבר כזה "קו ירוק" או "קווי 67'" בין מדינת ישראל לעם היהודי.
שהרי לא ייתכן האבסורד הזה שחלקי מולדת עומדים להם ואין איש פוצה פה בקרב ההנהגה ואומר: "זה שלנו!". בכלל המצב אבסורדי עוד יותר כאשר אפילו ירדן ששלטה שלטון כיבוש ביהודה ושומרון במשך 19 שנה ומצרים שכבשה 19 שנה את חבל עזה לא דורשים בכלל את השטחים הללו ולא אומרים שאלו שטחים שלהם. היחידים שטוענים לבעלות על בית-אל, חברון, שילה, שכם, בית"ר, גוש עציון והר הבית אלו הם ארגוני המחבלים ואיש הדמים ערפאת.
האם הטרור גורם לריפיון רוח וחולשת דעת למנהיגים? שהרי העם שיצא בהמוניו בחול-המועד פסח, לחוש את המולדת במספר שיא של מטיילים והמראות של הקניונים המלאים, הוכיחו שרוחו לא נפלה. ועל-כן, הדרך למימוש החזון הציוני הוא להכניס במציאות את החזון. הווי אומר: עוד יישוב ועוד יישוב ולא חלילה עוד עקירה ועוד נסיגה.
____________________
כותב המאמר בעל תואר ראשון במדעי המדינה, משמש בתפקיד יו"ר ועדת ההסברה של מפלגת "מולדת", ועוזרו הפרלמנטרי של ח"כ פרופ' אריה אלדד. מאמרים פרי עטו פורסמו בעבר בעיתונות הארצית.