חברי שטוקמן טוען, שלכל מבצע צריכים כותרת פשוטה וקליטה - "סיסמית", בלשונו. תוכנית ההינתקות של אריאל שרון יכולה לקבל את השם "הבריחה הגדולה", אחרי שאהוד ברק ניכס לעצמו את "המנוסה המבוהלת" כשהסתלק מדרום לבנון. אלא שהשם הזה אינו מביע הכל, ומחמיץ היבט חשוב.
תוכנית העיוועים של אוסלו קבעה לפני כעשר שנים הישג חשוב: הוזיה קיבעו את העיקרון המתועב, שליהודים אסור לגור היכן שערבים אינם מוכנים שיגורו. כידוע, החלת העיקרון הזה יכולה להיות גם בגליל, בנחל עירון, בנגב ובאזורים אחרים, שבהם יש/יהיה רוב ערבי. בינתיים מיישם השמאל מחשבתית את רעיונותיו, ורואה את ההתיישבות בחבל קטיף ובאזור עזה כמיותרת. לפי השמאל, יש "תחום מושב" ליהודים, ואסור להם - בשם השלום - לצאת ממנו.
אז מה יש לנו בתוכנית ההינתקות מחבל עזה?
גירוש יהודים מבתיהם וסילוקם ל"תחום המושב" של מדינת גדרה-חדרה.
איני מחסידי ההתיישבות בחבל קטיף. לדעתי, טעה מי שמיקם שם יהודים, וצריך לזכור: ממשלות ישראל שלחו את המתיישבים לחבל קטיף. כפר דרום הינו פרשה אחרת לגמרי: היישוב נפל בקרבות מלחמת הקוממיות, ונכבש בידי כוחות עדיפים של מצרים. יש מן הצדק ההיסטורי בקימומו, והשאלה אם נמשיך להחזיקו צריכה להיות פרגמטית לחלוטין: האם ניתן להגן עליו בכוחות סבירים?
דווקא עכשיו - בעיצומה של מלחמת טרור, שעדיין אנחנו מנצחים בה - לא העת ליישר את ההדורים. היתה הזדמנות היסטורית לעשות זאת בהסכמי אוסלו - אך לא זו היתה כוונת הוזיהם.
כשיבוא תור ההסדרים, יהיו בוודאי ויתורים כואבים. אז, ורק אז נצטרך לכווץ את הקווים, ולעשותם הגיוניים ונוחים להגנה. דוד בן-גוריון הבין זאת בתש"ח. מי שהתיימרו להיות יורשיו (חלקם עטורי ברזלים לעייפה) לא הצליחו להבין את מה שהבין האיש, שלמעשה לא שירת בצבא.
המולך הטרוריסטי תובע את חלקו, ולא יסתפק בחבל עזה ובכמה יישובים שממשלת ישראל הזניחה בפאתי ג'נין. אחריו יבואו אחרים, והמטרה - תל-אביב וירושלים. כנראה, גם מדינת שתי גדות לירקון אינה מקובלת על המחבלים ועל שולחיהם. הם זיהו מזמן את הבטן הרכה, את הרצון לשלווה עכשיו בציבור הישראלי, ומשלים את המוני בית ישראל.
העובדה - נסנו מלבנון, ולבנון הגיעה אלינו מיד. כך, כנראה, יהיה בבריחה הבאה, שתלווה בגירוש יהודים מבתיהם. נברח מעזה, ועזה תגיע אלינו - לא רק לצומת הקסאם בפאתי שדרות, אלא הלאה לתוככי מדינת ישראל. כדברי הנביא יואל: "יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל. הקיצו שיכורים ובכו כל שותי יין... " (פרק א', 4-5). אשלימם, ברשותכם, בדברי הנביא עמוס על המנוסה: "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש" (פרק ה', 19).