במהלך הויכוח נגד תוכנית ההינתקות נשתכחה אלטרנטיבה חשובה לתוכנית המשיגה תוצאות טובות יותר בלא לרמוס את ערכי שיבת ציון היסודיים ביותר, שהראשון שבהם הוא התיישבות יהודית בארץ ישראל.
לצד המאמר מוצגת מפת רצועת עזה:
1. בצפון הרצועה שלושת הישובים ניסנית, אלי סיני ודוגית שלא ברור מדוע צריך כלל לפנותם.
2. בדרום מערב הרצועה מונח בדד גוש קטיף המפואר הנמצא כולו מחוץ לישובים ערביים.
3. נצרים וכפר דרום חותכים את הרצועה לשלושה חלקים.
פרטי התוכנית: 1. ציר הרוחב, כיסופים גוש קטיף, המחבר את גוש קטיף למדינת ישראל וחוצה את רצועת עזה, יורחב בחלקו המזרחי לרוחב של קילומטר ויגודר בשני צידיו בגדר ביטחון משוכללת [דוגמת גדר ההפרדה] שתקיף גם את כפר דרום.
2. מתחת לציר כיסופים-גוש קטיף, תחפר מנהרה שתאפשר מעבר ישיר של האוכלוסייה הערבית בין עזה לרפיח, בדרך זו יהפוך הציר למעין ציר פילדלפי שני.
3. אותו דבר יש לבצע בציר קרני-נצרים.
4. היציאות מן המנהרות יהפכו לנקודות ביקורת - מעברי גבול.
במסגרת תוכנית האצבעות הזו תחולק רצועת עזה לשלוש נפות אשר יקיימו מנהלים עצמאיים וינהלו את החיים השוטפים של האוכלוסייה הערבית בתחומים המוניציפאליים, הכלכליים והחברתיים.
נפות אלו יוכלו לקיים ביניהן קשר ותאום ולשתף פעולה בכל התחומים שבסמכותן, אך האחריות הביטחונית תשמר באופן מלא בידי ישראל.
התוכנית משלבת קיום ערכי ההתיישבות והביטחון כמיקשה אחת.
התוכנית תבסס את ההתיישבות בחבל עזה, תמנע הפיכת הרצועה לשטח ענק ואחיד שיסכן את ישראל, תאפשר שלוש נקודות ביקורת על מעבר נשק ואמל"ח בין חלקי הרצועה, תחזק מאוד את ההתיישבות בגוש קטיף, תמנע לחלוטין חיכוך יומי בין ערבים ליהודים ותשדר מסר של תנופה למפעל שיבת ציון המודרני.
צריך להיות גאון מיוחד בכדי לשכנע מדוע תוכנית זו איננה עדיפה עשרות מונים מתוכנית ההינתקות המונחת לפנינו.
