יש פרק נוסף בספר הספרים, פרק שלא סופר עד היום, הוא עבר מאב לבן במשפחתנו, ואתמול, במקרה, כאשר חיפשתי בקבוק יין עתיק במרתף, נפל לידי ספרון, כתוב במצרית אשורית עתיקה - ספרון סנסציוני המטיל אור על מה שקרה בגן עדן מיד לאחר שהסופר המקראי הלך לישון.
אני מביא את הכתוב מילה במילה. לא נגענו:
שעת בין ערביים, אדם וחוה רבו כל היום, היא אמרה שהוא לא רגיש, ושהוא לא מטפח את הזוגיות, ושלא איכפת לו מהרגשות שלה, והוא התעצבן על זה שהיא פותחת מוזיקה קלאסית דווקא במשחק של מכבי מול צ.ס.ק.א. אבל האביב בפתח, ריח הדרים באויר, הם כבר אכלו מעץ הדעת, וכבר היו לבושים, אך עם רדת ערב הם נהגו להחליף לפיג'מות (עלי זית במקום עלי תאנה) אדם מרביץ איזה כוסית עראק, הטמפרטורה של הראש שלו עולה, הוא ניגש לאוסף ה-CD שלו, שם איזה טנגו על האש, וקורא בקול: "חוה, עזבי אותך מהשטויות, בואי נרקוד איזה טנגו".
חוה לא עונה.
אדם ניגש לחדר השינה, ומה הוא רואה? חוה במיטה, בין רגליה מסתובב על גחונו הנחש, אשר צמחו לו פתאום 7 ראשים, הוא יורק אש ורעל מכל הראשים שלו לכיוון אדם, והוא לא אוכל בכלל עפר כמצוות הבורא, אלא חוה מאכילתו בפרחי אביב ובשטרות ירוקים של 100 דולר.
חווה נראית מסטולה על כל הראש, או ששתתה או שעישנה - מי בכלל יכול לדעת (גן עדן, הכל, הכל היה שם בשפע).
אדם לא יודע מה לעשות.
לזרוק אותה מגן עדן הוא לא יכול, וגם לא רוצה. אלהים הביא אותה לשם, והאדם לא יכול לגרשה.
ללכת מהבית, הוא גם לא רוצה, לאיפה ילך? זה הבית שלו.
ובכלל, הוא הרי גם שתה קצת והוא מוכרח לרקוד טנגו, ואין עם מי לרקוד.
ברגע אחרון של צלילות הדעת, לפני שלגם את הכוסית השלישית, הוא אמר לעצמו, "בשביל מה יש חברים?", ואז הוא התקשר אלי.
הקשבתי בקשב רב לסיפורו, ספרתי עד 5 ואמרתי לו.
"תגיד אתה באמת רוצה לחיות אתה?"
הוא אמר "כן"
"ואתה מוכן להתאמץ בשביל זה"
הוא אמר "כן"
"אז קודם תזרוק את הקבקוק, ולך לשטוף פנים"
"זרקתי ושטפתי" אומר אדם.
"עכשיו תיקח מקל גדול, תרחיק את הפרחים מחווה, כך שלא תוכל להאכיל יותר את הנחש"
"לקחתי, אין פרחים, אבל מתי נרקוד כבר?", הוא שואל
"סבלנות" עניתי לו, "תסגור לה את החשבונות בבנקים - שלא יהיו לה שטרות של 100$, ותיקח לה גם את כרטיסי האשראי"
"סגרתי, לקחתי, אין לה גרוש", עונה אדם
"עכשיו כשנחש חלש יותר, תתחיל לפוצץ לו את הראשים"
"זה מוסרי?", שואל אדם, "מה יגיד על זה אברהמלה בורג, ועמוס עוז בכלל יכעס עלי"
"אדם" אני אומר לו, "תגיד לי: אתה יודע כמה עולה שעה שלי?, אם אתה רוצה לקבל עצות מיגאל תומרקין ויונתן גפן, תפנה אליהם ותעזוב אותי, תחליט אם אתה רוצה לרקוד או לקשקש"
"לרקוד, לרקוד הוא ענה"
אז תתחיל לפוצץ, אמרתי לו.
אז נשמעו 3-4 פיצוצים עזים, ואדם שלא מאמין שהיה מסוגל לעשות את זה אומר לי: "אבל היא עוד לא רוקדת"
"עכשיו", אמרתי, "עכשיו, הגעת לרגע האמת".
"תגביר ת' ווליום, ותתחיל לרקוד לבד, אחי תתחיל לרקוד לבד ומיד. מרגע שרוצצת את ראשי הנחש, ואפילו לא את כולם, ומרגע שסתמת לו את מקורות המחייה והעושר - וכאשר קצת תרד רמת הסוטול של חוה, היא תרקוד, אין ספק שהיא תרקוד. כמו שלך אין אלטרנטיבה בגן עדן שלכם, גם לה אין. אתם נועדתם איש לרעהו, אם לא תהיו תלויים האחד בשני, תהיו תלויים אחד אחד. עיצבנת אותה, פגעת בה, היא מצאה נחמה בנחש המרושע אשר פיתה אותה רק אתמול לטעום מפרי עץ הדעת, אבל הנחש כבר לא רלוונטי, לפחות כל עוד אתה תמשיך לעמוד על המשמר, ותחתוך כל ראש חדש שיגדל".
באמת צריך שנים לטנגו. אך לעת משבר אמיתי, במצב של עוינות עמוקה - רק הגיבורים והחזקים יכולים להוביל ולבצע תוך מאמץ אדיר, ותוך הקרבה קורעת לב - את הצעד הראשון.
אריק: העם מאחוריך. אריק, הליכוד מאחוריך. רק אל תיחפז, תהיה אוזנך כרויה, יהא ליבך לב יהודי חם. ואלינו אתה יכול, אבל לא חייב להתקשר. פשוט תקרא אותנו ב Nfc.
