כיצד ממלכדים קוף במיטב מסעדות ניירובי מגישים בשר קוף. איך הוא מגיע נוטף רוטב לצלחת? בני השבטים שמסביב לעיר יודעים היטב כיצד למלכד חיה נבונה זאת: באיזורי להקות הקופים בגזע עץ עבות חוצבים ניקבה וממלאים אותה אגוזים. עד מהרה מגיע הקוף, מוקסם על-ידי ריחו המשכר של הקניין ממלא הבטן והרוח (סביב מה הגיגי קוף?) העומד כולו לרשותו ותוחב ידו פנימה, לאוצר האגוזים. היד חופנת את האגוזים, אך אבוי, פתח הגומחה צר - זו טיבה של מלכודת קופים - והיד שששמנה בינתיים מעוצם האגוזים, תקועה בפנים. הקוף מנסה להוציא את היד הקמוצה בעווית ההופכת תזזיתית מכשלון לכשלון, שכן אינו רוצה לוותר על שללו. כל שעליו לעשות, אם אינו רוצה לאבד את כל הקניין רב הערך לתזונתו וקיומו, הינו לשחרר בשלווה אגוז או שניים. הדבר לא עולה כלל בדעתו, שכן הקוף חש משום מה שההינתקות היא טוטלית: פתיחת כף היד לרווחה והחזרת הקניין כולו. הכל או לא כלום. רק שבינתיים מכתרים חרש את הקוף ציידי הקופים, והקוף, מתובל כדבעי, יהיה עד מהרה על הצלחת. בתיאבון!
ברצות מי שמעוניין (מי באמת?) אפילו עזה, עירו של האל דגון, הופכת צור קדשי ישראל, בדרגה אחת עם ערינו העתיקות, חברון, בית לחם, שכם, ירושלים, בית-אל, ענתות - אלו שמיליונים רבים של קוראי תנ"ך ברחבי העולם נשאו את שמם העברי דורות כה רבים.
עזה, מושבם של מיליון וחצי פלשתינים, המקום הצפוף ביותר בעולם, ואחד המקומות העניים ביותר בעולם.
עזה, שאפילו שמשון נזיר אלוהים רב הכוח, אינו נשאר שם באיזור לאחר מעשה גבורתו: וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן (שופטים ט"ז , ג'). אותה עזה, שמסמאת ומנקרת את עיני נזיר האלוהים שמשון, לאחר שסרניה טמנו לו בתחבולותיהם פיתוי מתוק והפילוהו בפח יקוש.
מה היתה עזה? לשמשון בתקופת אלוהותו האיזורית של דגון, הפיתוי היה בתחילה זונה עזתית, ואחר דלילה (דלילה: מן-הלילה, הטומנת פח יקוש לשמשון, ששמו נגזר מ"שמש"), אשה מסביבות עזה שהתאהב בה עד כלות, תרתי משמע.
ומה היא עזה כיום?
דברי איש הטבע והארץ עמית מנדלסון:
www.haayal.co.il/reply.php3?id=900&rep=58362&LastView=2003-02-21%2010%3A25%3A48 דווח ה-CIA (סוכנות הביון המרכזית האמריקנית) אודות כלכלת הסמים המצרית האדירה; עזה משמשת נקודת צומת חשובה לסמים המגיעים ממצרים הן בדרך הים, והן יבשתית. מעזה מועברים הסמים בכמויות ענק לישראל:
Egypt
transit point for Southwest Asian and Southeast Asian heroin and opium moving to Europe, Africa, and the US; transit stop for Nigerian couriers; concern as money-laundering site due to lax banking regulations
עזה משמשת גם צומת למעבר היבול האדיר של שדות האופיום והחשיש שבסיני לתוך שטחי ישראל, למטרות צריכה מקומית ובעיקר יצוא לאירופה וארה"ב. כפי שאומרת הכתבה ב"ידיעות אחרונות" בקישור שלפנינו "חצי האי המשמש מפלט לרבבות ישראלים, הפך לאחד ממרכזי הסמים המשגשגים במזרח התיכון":
www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2905377,00.html האם מכה בנו גורל מדינת הצלבנים, שנירקבה והלכה והסתאבה עד להשמדתה בהשפעת סמי המזרח ורוח הסאוב והעריצות המזרחית שהרסה את חוסנה?
האם גם כיום, לנוכח מפלתו הצפוייה של אריק שרון במשאל וירידתו הצפויה של הקברניט המופלא, רב-התעצומות והגאוני הזה מבמת הציונות, ששים הפלשתינים, בדומה לפלישתים דאז, בזו הלשון:
(כד) וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ.
יש להבין כי ההינתקות מעזה ובניית החומה הינם מערכת אחת, של הינתקות מהערבים הנצמדים ונטפלים אלינו בעוית רצחנית, דרך חכמה שאין כמותה למזעור הסכסוך במישור האיזורי והבינלאומי והתפנות לפיתוח במישורי קיומינו הכלכליים, הטכנולוגיים, המוסדיים והחברתיים שסבלו מקריסה רבתי. המלה "הינתקות" אינה כאן תרגיל לשוני בנוסח השמאל ("קרבנות השלום", "אופק מדיני", "חלון הזדמנויות" ודומיהם). לא אצל אריק. זו היא מהות הדבר שהוא בגורל המשכיות מפעלנו ההיסטורי כאן. והמשך הישיבה בערינו העתיקות, כפי שהנשיא בוש, לראשונה בהיסטוריה של הציונות, נתן לה לאחרונה לגיטימצייה, בהצהרתו - שהערבים השוו את חשיבותה מבחינת אסונם, להצהרת בלפור. לאחר אלפיים שנות גלות ואיוולות הרות אסון לא מעטות בתולדות עמנו, הרי חלילה לנו שתתחיל תזוזת הקריסה בכיוונה של גלות נוספת.
הנשמה מפה-לפה לאנטישמיות האם נהפוך במו ידינו את בוש מאוהב הציונות לשונא ורועץ, אדם שידבר עד סוף ימיו על קנאותם חסרת הפשרות של היהודים? כיום הולכת האנטישמיות והאנטי ציונות ומציפה את אירופה באופן המתעצם ממש מחודש לחודש:
www.nfc.co.il/archive/001-D-44814-00.html?tag=21-08-39 כך איפוא, במיטב מסורת האנטישמיות הארסית, מוכרת דמותו הדוחה של שיילוק, היהודי שלא ויתר על גרם אחד מליטרת הבשר שהיתה קניינו, לגישתו, וסופו שאיבד בעיקשותו הקנאית הכל עד הפרור האחרון, ונחלץ מהגרדום בעור שיניו, עקב רחמנות נוצרית על האדם חסר התקנה הזה (על-פי ספרו של וויליאם שייקספיר). האם בכוונת המתנגדים להתנתקות לעשות הנשמה מפה-לפה לאנטישמיות הארסית ביותר שניתן להעלות על הדעת, להפוך עצמנו לשנואים בעולם כולו עקב סכסוך רצחני הנמשך בעצימות רבה - סכסוך בו שני הצדדים אחוזים בעווית סימביוטית זה בזה ללא היפרדות? ולוותר על תמיכת בת בריתנו היחידה שתיוותר?
הקריסה והאיוולת והרעב, והעוני, הפשע הגואה, קריסת הכלכלה, והרס החינוך וזאת אחר שלרגע הכלכלה החלה שוב להנץ. האם הנטע הרך הזה יקרוס שוב ללא מוצא?
"גרוש יהודים מבתיהם...".
אבל ינתנו לאנשים יקרים ואהובים אלה בתים חדשים בישובים מעטירים. והרי מתעלמים באמירה מיתממת זאת מכך שכל העת מגורשים יהודים מבתיהם, באשר אינם יכולים, בפרץ העוני המחריף, לשלם עוד את שכר הדירה. ומאות אלפי היהודים שיעקרו ממדינתם, חלילה, לארצות נכר, לאחר שהמדינה הקורסת והמבודדת בעולם, שהתרוקנה גם מתיירים, שפיגועי תופת ניחתים עליה למלוא האופק ללא מנוס ומיזעור, תהפוך לסיר לחץ חסר מוצא עד כלות.
וכי אין המתנגדים להינתקות רואים שעיקשותם הקטלנית היא-היא עקירת הנטוע רבתי? בבחינת, הכל או לא כלום, יבוא איפוא הלא-כלום (ואחריו השד, או - המשיח, לאחר גדישת מלוא מנת היסורים, בבחינת "חבלי משיח"...)
"בדומה לבריחה מלבנון...".
אבל כאן מדובר בהיפוכה הגמור. לא מנוסת עכברים חפוזה (כפי שקורא לכך ביאליק), תוך נטישת בעלי בריתנו, אלא יציאה ברעם הסער, תוך חיסול שני מנהיגי הטרור הקשים ביותר, שייח' יאסין ורנטיסי, ובמהלך איטי ומתוכנן וקצוב, תוך שליטת מנצחים במתרחש. והרי מנהיגות זאת תדע גם לחזור לשם, אם ידרש הדבר.
"במילא לא יעזור, הטרור רק יגבר, רוח גבית--"....
אז מתאבדים? והרי יותר סביר דווקא שבנסיבות היחודיות הללו, הדבר כן יעזור, והטרור ישאר ממוזער והמצב - בר-שליטה ובקרה. והרי די לבחון את עמדות הערבים הספונטניות כלפי ההינתקות שהיו נבוכות ללא מוצא ומתנגדות בחרדת-אימים להינתקות ולחומה. וזאת תוך הבעת ערגה רצחנית להמשך ההצמדות הלופתת והזרמת הסם המפורר וממית הרוח (ג'יהאד הסמים) לאויבם השנוא. רק בהמשך, החלו באותה מבוכה עצמה, לאחר שניתפסו "על חם" לאמר ש"אין הם בעצם מתנגדים לנסיגת היהוד משטח כלשהו, זעיר ככל שיהיה, של פילסתין"...
לא, ההינתקות אינה אוסלו, ולא היה אצל הערבים משוש אוסלו. אבל עכשו שוב נעורה תוחלת עמלק...
והרי לא חסרו איוולות במימדי ענק בתולדות עמנו. רחבעם בן-שלמה שלא ויתר על פרור אחד ("אבי ייסר אתכם בשוטים. ואני - אייסר אתכם בעקרבים") והביא בעיקשותו השיטיונית לכך שהעם נחצה לשני ממלכות, ובטווח ארוך יותר, ישראל הוגלה ואבד לנצח. ויהודה המוחלשת נאבקה במאבקים מרים, נואשים והולכים, כנגד אויבים נחושים שחמדו את אוצרותיה והעזו פנים נוכח חולשתה. אי ויתורו של רחבעם היה איפוא ראשית הסוף, שאמנם התארך ליסורים ממושכים.
ולהבדיל באלפי הבדלות, ידועה עיקשותו של הצורר היטלר במערכת סטלינגרד בדצמבר 1942, כשהורה לחיילי הוורמאכט "לא לוותר על אף שעל אדמה", שהרי "המוותר על קומץ, סופו שמוותר על הכל", לגישתו. סופו שאיבד שם אבדות ענק באנשים וציוד, והצבא הגרמני הבלתי מנוצח עד אז הלך מאז ונסוג, הלך והתקפל עד ברלין, שם התאבד הצורר. בנות הברית, וכמובן, אנו היהודים, בירכו על ישועה זאת, עקב עקשנות הצורר לא להתנתק מסטלינגרד - עיקשות שהמיטה על האויב הקשה בתולדותינו את חורבנו. האם הפוך על הפוך, למרבית האירונייה והטרגיות ההיסטורית, מייחלים כיום צוררינו בני הדור הזה, הפלשתינים ושונאי ישראל, לאותה עיקשות שתתקענו לסבך ללא מוצא, לאחר שלרגע הסתמנו ההחלצות והמוצא המבורכים?
בוא הגואל לא ברור אם המשיח יבוא לאחר שכוס היסורים תגמא עד כלות, אך נפוליאונים ומושיעי שווא לא חסרו בקרב עמנו. והנה, לאחר גבור האנרכייה וחוסר המוצא יגיח לו אחד שכבר עטה פוזה נפוליאונית, הוא אהוד ברק מושיע האומה שססמתו בבחירות 1999 היתה "האיש שיחזיר את התקווה למדינה". בניגוד לשרון, הרי היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, שמט עבורו את נושא העמותות העלומות שהקים, ועכשו, ללא רבב, יכול האיש שוב לגהץ את גלימת נפוליאון ולהמתין בשקט בשקט לשיבה רבתי, לאחר שמתפקדי הליכוד יעשו עבורו ועבור אויבינו את העבודה.
אפילוג בשנת 2015, בעיר קפואה בקנדה, נעור אליכין האילני משינה טרופה עתירת סיוטים, כשהוא מכוסה זיעה קרה, ושלח יד מגששת ולחה בחשכת החורף הארקטי לעבר הכיפה הסרוגה על הכר הרטוב. וכל זאת... החורבן... בגלל... אותה עזה... עירו של דגון... - מילמל מיוסר וללא קול.
מיכאל שרון: הגולשת ושדות פלשת - ווריאציות הופכיות על "אשת חיל"
www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=4946 