זוטי דברים, צבי מרום [5]

באחד האמשים צלצל אלי חבר, השרוי עד חוטמו בעיסקי פנויים פנויות, ובפיו סיפור מעניין. בתחילה לא האמנתי למשמע אוזני. אולם, לאחר שהומצא לי מראה המקום, אכן צדק הבחור. באתר קופידוני ישראלי, פרסמה גב' צעירה, מרמת גן, את דרישותיה מחתן מיועד כהאי לישנא: "בן זוג חכם, חם, פוסט ציוני וחושני". הכנסת כלה הינה מצווה חשובה ביהדות. אי לכך, שקלנו כיצד נוכל לעזור לגרציה. למרבה הצער, חברנו הפנויים תקועים בשלב הציונות וטרם זכו להגיע לשלב הפוסט. כך שמהם לא תצמח הישועה לעלמה. ניסינו לדמיין לעצמנו את אביר חלומותיה של הגברת: האם הוא מין בנזימן מרקוסאי? אולי נברא בצלם "נחנח גננת" מין פודל ביילנאי? שמא הוא מרצה חיפאי המחולל בראש מצעד גאים וגאות? האם חושניותו הפוסט ציונית מתבטאת במשקפיים עגולים וקרחת מחוף לחוף? אולי הוא משופם סקסית בסגנון אחמד או עזמי. מי נביא וידע? לפתע, הבליחה בנו ההכרה כי הגברת פרסמה בשוגג בלוח הבלתי מתאים. אם היתה מפרסמת את מרכולתה בלוח הפו"פ האינטרנטי של בגדד למשל, הרי היו מוצאים לה חתנים לרוב (מייד לכשיותר שם השימוש באינטרנט - כמובן). למעשה, יש באמתחתנו חתן ראוי, והוא כפי שהיה ברור לקורא החריף מיד: עודאי, עודאי חוסיין. בנו בכורו של סאדם הוא פוסט ציוני ידוע ואף חובב נשים. רגיש וספונטני ביחוד ספונטני. וכך נצוד לנו שתי ציפורים באבן אחת: רפונזל תיגאל מבדידותה ולסדאם, עם כלה וחותנת חדשים, תהיה סיבה אמיתית לשנוא אותנו.

מסתבר, שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. מועמדותו של מר כרמי גילון ראש השב"כ לשעבר למשרת שגריר ישראל בדנמרק מן הסתם לא תעבור בשלום. מועמדות אומללה זו, כמובן, מוטב לה שלא היתה מוצעת כלל ועיקר. אלא מאי? זהו אינדיקטור נוסף לתרבות, או נכון יותר, לחוסר תרבות השלטון במדינת ישראל. מר גילון היה כזכור ראש השב"ב בתקופתו של רבין ז"ל. מינויו סימן מהפך מנטלי. גילון היה מקובל כ"מומחה" לענייני יהודים. וכך הועמד בראש השב"כ "מומחה" לענייני יהודים במקום לענייני ערבים. מן התוצאות הבאושות, אנו - כלומר, אזרחי ישראל סובלים עד עצם היום הזה. אולם "מומחיותו" של מר גילון לרבות השימוש במיני פרובוקטרים מסוגו של אבישי רביב לא עזרו. יצחק רבין ז"ל נרצח ושמעון פרס מליץ היושר הנוכחי של מר גילון ניצל בנס. סביר להניח, במגזר הפרטי שמנהל חברת אבטחה שכך היה עולה לאחד מלקוחותיו היה יורד מנכסיו. אולי היה עובר לתחום עיסוק אחר כמו קילוף תפודים, או גהצן בשירות ראש הממשלה. במקומות ברוטליים יותר כמו בברית המועצות לשעבר סביר להניח שראש השרות היה נותר ללא ראש. אך לא חלפה תקופה, ומר גילון החל להופיע בתוכניות ארוח ולהתבטא בנושא ביטחון שונים ומשונים. הצניעות, הבושה וגם השתיקה כנראה אינו מתכונותיו הבולטות של הראש. כעת, מסתבר שכושר ביטוי דיפלומטי וזהירות (שתיקה כבר אמרנו?) גם הן לא מתכונותיו המובהקות של מועמדנו המשובח. לא נותר אלא לבדוק מי עומד מאחורי המינוי המוצלח. כפתור ופרח, הלוא זהו שר חוצנו, שמעון הבלתי נלאה. האיש שכידוע אינו מחפש לעולם מישרה לעצמו. אך, מחפש גם מחפש משרות למקורביו. מר פרס, שמעולם לא הבין שהוא לוזר בממדים פנומנליים ומעולם לא לקח אחריות על שום כישלון והלך הביתה. מביא לנו עתה כישלון ללא אחריות בזכות עצמו. וכך הולך זרזיר אצל עורב והעם רואים את הקולות.

לאחרונה מצאו להם אבירי החופש והדמוקרטיה עץ חדש לטפס עליו - ערוצי הסקס. ומה נימוק משכנע מצאו להם שוחרי זכויות האדם? הללו מצילים אותי משלטון החושך של החרדים הנבערים. לא עוד רצון לעשות רווח מסחרי זריז, לא עוד מציצנות אלא חופש וצדק לכל (במחיר שווה לכל נפש כמובן). החתום מטה, הינו ניאנדרטל גמור בנושא ותומך תמיכה נלהבת בכל מי שימנע את שידורי הפורנוגראפיה בטלוויזיה הביתית. לדעתי, יש גם להטיל פיקוח על מכירת קלטות פורנוגראפיות ולאפשר רכישתן רק למי שהגיע לגיל 18 או כל גיל שבו החוק מכיר בילד כבגיר. אין עיני צרה חו"ח בכאלו הנהנים מצפייה בגברים בעלי זרגים בגודל מטאטא הסתדרותי הרודפים אחרי עלמות שציציהן מזכירים את הפרות במחלבת תל-יוסף. אלא מאי, רוב הסרטים הנ"ל עוסקים באלימות, בהשפלה ובשאר מיני תועבות. רק צבועים מתחסדים, שכנראה מעולם לא דיברו עם ילדם, לא יכולים להבין אילו מיני רעיונות חודרים למוחם של נער או נערה בגילאי העשרה מצפייה בסוג כזה של זבל. יתרה מזו, קיים קשר ברור מאוד בין התייחסות סלחנית לערוצי פורנוגראפיה לבין התייחסות סלחנית לסחר בנשים ועוד שאר תועבות שהפכו לנפוצות לצערי הרב בארצנו. ומכאן, שלוחה ברכה לאלו שלעיתים קרובות מתוארים כפרימיטביים אבל הצליחו להצעיד את כולנו צעד אחד קדימה בכוון הנכון.

לפני מספר ימים היה לי העונג לפגוש חברים משכבר הימים. ההזדמנות, בדיקות צלילות הקישון המפורסמות. וכך ישבנו יחדיו קצת מודאגים אבל בעיקר בתחושת בושה בעוד ה"ערפדים" תוקעים בנו מחטים ממחטים שונות. יצוין כי איש מהנוכחים לא בא בטרוניה או הפנה אצבע מאשימה. התחושה היתה בעיקר מעין בושה של "מדוע עשו לנו את זה". בעצם, נושא הקישון מדגים את אחת מהבעיות המרכזיות של חיינו בארץ הזו. התנהגות של "אני ואפסי עוד". אירועים כגון גשר המכביה, אולמי ורסאי, הצלילות בקישון ולהבדיל מלחמת יום כיפור ורבים אחרים קשורים זה לזה במכנה משותף אחד זה. החטא הקדמון נעוץ בעיקרו במערכת החינוך הירודה שלנו. למרות הוצאות יחסיות אדירות, לא מקבל משלם המסים (כמו גם במקרים רבים אחרים) תמורה ראויה לכספו. המערכת מאכלסת בורים רבים ובראשה עומדים תגרנים מיליטנטים ומאוסים, הן ברמת ועדי המורים והן ברמות אדמיניסטרטיביות שונות. משלב הגן מקבלים ילדינו חינוך קרתני, השקפת עולם מצומצמת למדי וחוסר מוחלט בחינוך לכיבוד הזולת. מכיוון שהענישה ולוא החינוכית גם היא פסה מהעולם, יוצא מבית הספר "מוצר" באיכות לא מניחה את הדעת. וזה הקטן הופך למהנדס, רופא, מורה, שר, ראש ממשלה ודפוסי התנהגותו והתנהלותו לקויים מאוד. ידרשו עוד דורות של "מתי מדבר" ומאמץ אדיר שאפילו תחילתו אינה נראית באופק, על-מנת שנוכל להיות חברה שלפני שתהיה אור לגויים תהיה נר לעצמה.

לפני זמן מה יזם הח"כ המכובד אבשלום וילן (אבו משהו), הצעת חוק שעיקרה מניעת חנינה אפשרית מרוצחי פוליטיקאים (שימון הנוזפני בוודאי היה מציע רוצחי מדינאים). לרגע אחד התמלאתי אושר לנוכח העובדה, שאבו ידידנו עומד על משמר הסהרוריות ודואג שהצעות מסגנון ה"קוג'אק" לכל ח"כ נשארות עימנו. אולם, סבורני שאנו עומדים להיתקל בשורה ארוכה של בעיות סבוכות, שאפילו מוחות מזהירים כמוחו של אבו לא יפתרו. נניח שאזרח עצבני יחנוק למות ראש מועצה דתית, חבר מרכז המכהן במינהל מקרקעי או חבר ועדה מסדרת ש"סידר" לעצמו ג'וב טוב. האם ישנן אלו נסיבות כלשהן שהאזרח יזכה לחנינה מכבוד הנשיא? אני מוכרח להודות שאני נגוע באנוכיות זעיר בורגנית. ברור לחלוטין כי דמי ודם קרובי אינו סמוק כדמו של ראש ממשלה, חבר כנסת או סתם שומר צעיר. אך למרות זאת, יש לי אינטרס ברור שבריון שיתנכל לי או למי ממקורבי (בנדיבות יוצאת מהכלל אני מוכן לכלול את שאר אזרחי ישראל למעט פוליטיקאים) יימק בכלא ולא יזכה לחנינה כלל ועיקר. למעשה, עולה בדעתי כי האזרח הפשוט זקוק להגנה מרתיעה לפחות כמו הפוליטיקאים המשוכפ"צים בשומרי ראש ובחוקים מגינים עד אין קץ וגמר. לכן, אם מר אבו אינו רוצה להגן בגופו המסיבי עלי אישית אבקש להוריד את הרעיון הנפסד תיכף ומיד.