ההתפארות המתמדת, שאנחנו המצאנו את הנוסחה הטובה ביותר לשיטת המינויים לשופטים, מתגלית מידי פעם כריקה מתוכן ולפעמים אף ככשלון שלא מסוגל לתקן את עצמו.
המינויים הקרבים לבית המשפט העליון - חמישה שופטים במכה אחת - הוא חידוש מרענן ואירוע חד-פעמי עד עתה - ומעורר בצדק רעש תקשורתי ומקצועי, הן בקהילת עורכי דין והן בקהילה הפוליטית. שמועות על "דילים" - קומבינות, הבטחות מתרוצצות בשפע, עד לצורך של כינוס ועדת החוקה בראשות ח"כ מיכאל איתן לדיון דחוף בנושא המינויים, לא מוסיף כבוד ומעמד לוועדה המכובדת. בארצות העולם החופשי, שיטות המינויים שונות ומשונות, לא כולן מתאימות לישראל ולמבנה השלטוני וחברתי שלנו - אך בכל זאת השיטה עובדת, המערכת מתפקדת ושלטון החוק נשמר, לפעמים טוב יותר מאשר בישראל.
בארה"ב לדוגמא: שופטים לבית המשפט הפדרלי העליון בוושינגטון ממונים על-ידי הנשיא לפי נטיותיו הפוליטיות - לאחר שהם עוברים "שימוע" בדלתיים פתוחות לעיני המצלמות והציבור. גם המינוי לבתי המשפט הפדרליים במדינות, הם מינויים אישיים - ברובם פוליטיים ואילו השופטים במדינות השונות לרבות פרקליטי מחוז - נבחרים בבחירות רגילות, עם קמפיינים, יחצ"נים, סעודות בתשלום, הבטחות, תמונות, נשיקות וכו'.
באירופה יש מסלולים ישירים לשופטים מהפקולטות למשפטים ויש מינויים ממשלתיים. כאמור, כל השיטות הנ"ל, אינן מתאימות לארצנו - ואילו השיטה שנבחרה ואומצה משך השנים - יש בה פגמים לא מעטים ויש מקום לתקנה וליעל אותה.
הצעתי כבר בעבר ואני חוזר על הצעתי, להרכב של ועדת מינויים בת עשרה חברים לפי ההרכב המוצע הבא: שלושה שופטים עליונים, שלושה נציגי לשכת עו"ד, שלושה נציגי הכנסת - שלושה שרים או שני שרים + ח"כ.
שר המשפטים המשמש כיו"ר הוועדה מכוח תפקידו EX OFFICIO - לא חייב להיות משפטן כפי שהיה בעבר, ראה מקרה יוסי ביילין ושטרית ואם הוא משפטן - תפקידו הממלכתי כיו"ר הוועדה ובעל הקול המכריע צריך להנחות אותו בהתאם.
יו"ר הוועדה הנוכחי - שר המשפטים טומי לפיד הוא אמנם משפטן - אך אין לו מושג במשפטים ואין לו ניסיון משפטי פרקטי מוכח. יש הטוענים שזו תכונה טובה ליו"ר הוועדה ואפשר לטעון שזו מגרעת מקצועית. איך שלא יסתכלו על התפקיד - ברור שהוא צריך להיות אובייקטיבי, עצמאי, נחוש, פתוח לרחשי הציבור ולרחשי המשפט ושלטון החוק.
שרי המשפטים עד כה, לא כולם, הוכיחו תכונות אלו וחלקם, התחנפו והתבטלו בפני הנשיא ברק - כפי שנוטה לעשות גם טומי לפיד, כך זה לפחות נראה מכוח הדברים שהוא משדר לתקשורת. בל נשלה את עצמנו - ההחלטות על המינויים למחוזי אך בעיקר לעליון, אינם נטולי חשבונות אישיים, פוליטיים, קישורים, המלצות, לובי, שתדלנות מכל הסוגים והסקטורים, דבר שגורם מידי פעם, לכשלון במינוי שהוא כמעט בלתי הפיך.
המינוי של פרופ' נילי כהן בסיבוב הקודם והמינוי של פרופ' רות גביזון בסיבוב הנוכחי, יוכיחו כנראה את התיזה הישנה ששופטי העליון לא רוצים אנשים עצמאיים ידענים, לא הולכים בתלם, לא מקבלים מרות ומסתפקים באנשי ביניים שקטים ומנומסים שגם יודעים תורה.
יש לשנות בחקיקה, את נהלי בחירת השופטים ואת הרכב הוועדה, יש למנות שופטים לכל הערכאות גם מקרב עו"ד מהשוק הפרטי, יש לקבוע בחוק שנשיא בית המשפט העליון יכהן רק תקופה של 7 שנים ומחליפו יבחר על-ידי הוועדה ולא על-בסיס של ותק, אלא על-בסיס של כשרון התאמה, מנהיגות וניהול. יש להכניס יותר שקיפות, עצמאות וגיוון של מועמדים.
לדוגמא, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מיכה לינדנשטראוס ונשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב - אורי גורן נבחרו לא לפי הוותק ומצליחים מאד בתפקודם. יש לקבוע בחוק שפרקליט/ת המדינה ויועץ משפטי לממשלה יחוייבו בשנת צינון אחת לפחות לפני מינוי לעליון, שהרי לא בריא שהמסלול לעליון יהיה ישיר ומשני לתפקידם הקודם. דבר שיכול להביא לניגודי אינטרסים פעילות מהוססת לא אמיצה או אולי מתחנפת לשלטון ולבית המשפט העליון כדי לזכות בתפקיד.
חבל שהוועדה של הכנסת התעוררה מאוחר מדיי ולא תוכל להשפיע בקדנציה הנוכחית.
_____________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.