יגאל גלאי פרסם, כהרגלו, מאמר נוסף כנגד רשות השידור (דבר העורך, "פנאי פלוס", 6.5.04). הפעם - כנגד שידור משחקי מכבי תל אביב ביורוליג בערוץ 1.
כהרגלו, גלאי עושה סלט (לא מוצלח במיוחד, כמובן) ממידרוג, פרסום, פוליטיקה, מחירי הכרטיסים באיצטדיון ועוד. מה הקשר בין כל אלה לשידור מכבי ת"א בערוץ 1? לגלאי פתרונים.
גלאי כנראה מתאבל על נתוני הרייטינג המדהימים להם זכו השידורים של משחקי מכבי תל אביב בכלל ומשחקי הפיינל פור בפרט בערוץ 1, אשר שברו את כל השיאים בתחום זה. יתכן שגלאי מודאג מהנתונים הללו, מאחר והם פוגעים בהכנסות של הטלוויזיה המסחרית שעיתונו של גלאי כל-כך דואג לה.
בניגוד מוחלט לדברי גלאי, ערוץ 1 מילא את ייעודו הציבורי, בכך שאיפשר לכ-1.5 מיליון צופים מכל רחבי הארץ: חיילים, תושבי פריפריה ועוד, לצפות באחד מרגעי השיא המרגשים ביותר של הספורט הישראלי. זהו שידור ציבורי קלאסי וזוהי הסיבה המרכזית לכך שסוכם עקרונית על שידור משחקיה של מכבי ת"א בערוץ 1 גם בשנה הבאה.
חשוב לציין, כי שידורי ערוץ 1 נקלטים על-ידי אנטנות ביתיות רגילות ובאופן חופשי לחלוטין, ללא הגבלה וללא צורך להתחבר לכבלים או ל-Yes, בניגוד לערוצי ספורט בתשלום. השידורים נקלטים על-ידי כלל תושבי המדינה, ושידור המשחקים הללו הם במסגרת פעילות הרשות להעניק תמורה לאגרה.
גלאי כנראה לא יודע שהפיינל פור הפך לאירוע לאומי ממדרגה ראשונה, שעורר התעניינות מצידם של מאות אלפי אנשים מכל רחבי המדינה שהתקבצו סביב מסכי ענק על-מנת לצפות במשחקים.
מוזר לגלות, שדעתו של גלאי הפוכה לדעתה של כתבת "פנאי פלוס", נ. רוזנקרנץ, שכותבת באותו גיליון כי "הערוץ הראשון העביר כהלכה את משחקי הפיינל פור והביא לעצמו כבוד, כמו גם רייטינג מרשים. לרכוש את זכויות השידור בתחילת העונה, זו היתה החוכמה" (אני רק מקווה שגלאי לא יפטר גם אותה...).
דרך-אגב, כרטיס אחד למשחקי הפיינל פור עולה פי 2 מאגרת הטלוויזיה שגלאי מתלונן עליה. צאו וחשבו כמה כסף חסך ערוץ 1 לעם ישראל, שרובו לא יכול לממן רכישת כרטיסים.
מתקציב של כ-860 מיליון שקל, מופנים לשידורי כדורסל כ-13 מיליון שקל. זוהי פרופורציה סבירה לחלוטין, שמשקפת את רצון האזרחים, החיילים ותושבי הפריפריה לראות גם ספורט בערוץ 1. זהו מפגש אינטרסים ואיזון נכון, על-פי דרישות החוק.
מפעלי ספורט הם נדבך חשוב ומרכזי של ערוץ ציבורי ושל תרבות הפנאי והם מושכים קהל גם לתוכניות האיכות בתחום הדוקומנטרי והדרמה. קהל זה נחשף גם לשידורים האיכותיים, דבר שאנו מתקשים למצוא בערוצים המסחריים שמתבססים על בידור ושעשועונים.
בעניין הפרסומת בערוץ 1, הרי שיש חשיבות ציבורית מדרגה ראשונה לחשיפה באמצעות תשדירים של גופים ציבוריים שונים, שדואגים לטובת הציבור, לאיכות החיים, לאיכות הסביבה, לביטחון ועוד. גלאי מתעלם מכך שלגופים ציבוריים בעלי מסרים חברתיים חשובים, קשה להתמודד מול גופים עסקיים עתירי ממון, המפרסמים בעלות גבוהה מאוד בערוצים המסחריים. עדיף היה לדעתו לתת לתחרות מסחרית את הבמה לצורך פרסומות.
יש תועלת ציבורית רבה בכך שתשדירי החסות הזולים יחסית בערוץ 1, נותנים לגופים אלה במה חשובה להעביר ולחשוף את המסרים החברתיים החשובים שלהם, כגון: בטיחות בעבודה, בטיחות בדרכים, מכללות ציבוריות שונות, תיירות פנים, תחבורה ציבורית ועוד - דבר שלא מתאפשר להם בערוצים המסחריים, מאחר ועלות הפרסום בהם גבוהה מאוד.
ההכנסות של ערוץ 1 משידורים כמו הפיינל-פור, יורו 2004, אולימפיאדה ואירוויזיון אומנם אינן גבוהות משמעותית בהשוואה לערוצים המסחריים, אולם מעבר לתועלת הציבורית שבחשיפת ובהעברת מסרים חשובים, כפי שהוסבר לעיל, ההכנסות הללו מופנות למימון הפקות מקור ולעידוד היצירה המקורית והאיכותית בערוץ 1. הרשות מגלגלת את ההכנסות הללו בחזרה ליצירה המקורית, ולמעשה נהנים ממנה הצופים מצד אחד, והיוצרים למיניהם מהצד השני.
ללא קשר לשידורי הספורט, ערוץ 1 משדר מאות תוכניות אקטואליה וחדשות. במסגרת מחלקת התעודה בערוץ 1 מופקות עשרות תוכניות שבועיות, כגון: "מבט שני", "פוליטיקה", "הסיפור האמיתי", לצד הפקות חיצוניות, כגון: סדרות המופת "במדינת היהודים - תולדות ההומור בישראל", "האחים יונה" ופרויקט 30 ליום-הכיפורים.
בין ההפקות במסגרת מחלקת הדרמה בערוץ 1 הן "כתב פלילי", "אהבה בשלכת"; "כנפיים"; "צימרים"; "חלומות מתוקים"; "קרב בדרך לירושלים" ועוד. בנוסף, מפיק ערוץ 1 תוכניות בתחומי תרבות, כגון "שבוע האופרה הישראלית".
חשוב לציין, כי כל ערוץ מסחרי יכול היה לרכוש את הזכויות לשידור משחקי מכבי ת"א בכל סכום שהוא, ואכן בשנה שעברה המשחקים שודרו בערוץ 10. העובדה היא, שרשות השידור שילמה כשליש מהסכום אותו שילם ערוץ 10 בעונה שעברה כשרכש את זכויות השידור של משחקי מכבי ת"א. גם תדמור מצביע על ניהול מו"מ זהיר וחסכוני ואולי גם מצביע על שיקולי מכבי ת"א, שהעדיפה את הערוץ הממלכתי על-פני שיקולים מסחריים.
אני מודע לפופולריות הרבה שיש כיום להתקפות על השידור הציבורי. חבל לגלות שגלאי נגרר אחרי הגל הזה (ואולי אף מנסה להובילו) ומתעלם מעובדות רבות שמוכיחות ההיפך מטיעוניו, מה שיוצר תחושה שאולי מניעים אחרים מצויים מאחורי מאמרו.
__________________
אורן הלמן הינו דובר מוסדות רשות השידור
