אחד הכלים המרכזיים במסע ההפחדה של תומכי רה"מ במשאל שנערך בין מתפקדי הליכוד היה העלאת חששות כבדים לעתיד היחסים עם ארה"ב. ממה לא הזהירו אותנו? שדחיית התוכנית תהיה סטירת לחי לנשיא בוש, שארה"ב תרגיש מרומה ומבוזה ואולי, הם אף רמזו, היא אפילו תבטל את הערבויות שהבטיחה לישראל.
התקשורת הישראלית, כדרכה בקודש, העדיפה להותיר לכתבים הישראלים המוצבים בוושינגטון לתת את חוות דעתם, אשר ללא ספק הושפעה מדעותיהם המוצקות בעד התוכנית. נעדרו באופן חשוד מומחים אמריקנים אשר יוכלו לתת חוות דעת אותנטית על נקודת המבט האמריקנית. למרבה המזל, ציבור מתפקדי הליכוד לא הלך שולל אחרי רואי השחורות ושלח באורח אמיץ את ראש הממשלה להכין שוב שיעורי בית ולתקן את תוכניתו ההרסנית.
שוחחתי השבוע על הנושא עם ד"ר ראנד פישביין. ד"ר פישביין הוא אחד מהמומחים הפוליטיים המובילים בוושינגטון ומכיר לפני ולפנים את הרוחות הנושבות בבירה האמריקנית.
במסגרת תפקידיו הקודמים שימש ד"ר פישביין כחבר הצוות המקצועי של ועדת ההקצבות של הסנט וכעוזר מיוחד לנושאי ביטחון לאומי לסנטור דניאל אינווי. ד"ר פישביין הגה וכן שימש גורם מרכזי בתהליך שהביא לקבלת הערבויות מארה"ב.
להלן הראיון הקצר עם ד"ר ראנד פישביין.
ש: האם לדעתך דחיית תוכנית שרון תגרום נזק ליחסים בין ארה"ב לישראל?
ת: "לא. לדחייתה של תוכנית שרון לא תהיה השפעה משמעותית על יחסי ארה"ב-ישראל. החיים ממשיכים. התוכנית הייתה משהו שראש הממשלה שרון העלה באוב ו"דחף" לממשל בוש. הנשיא בוש חש עצמו נדחק לפינה ובחוסר ברירה נאלץ לקבל את הרעיון של נסיגה חד צדדית כאשר היא הוצעה".
ש: האם לדעתך תוכנית שרון מתאימה לאינטרסים האמריקנים?
ת: "תוכנית שרון מבליטה, שוב, תופעה שכיחה בהנהגה הישראלית, והיא חוסר ההבנה העמוק של המפה הפוליטית בארה"ב. הדבר האחרון שהנשיא בוש זקוק לו עכשיו הוא הסחת הדעת מהבעיות בעירק והמלחמה בטרור עקב התפרצות מהומות בעזה.
הממשל בוודאי לא רוצה לשלוח כוחות או להידרש לשלם את יישובם מחדש של אזרחים ישראלים. דרישות אלו היו מרומזות במה שהציע שרון. שרון ממשיך להפגין חוסר רגישות עצום למצבו של הנשיא המצוי בעיצומה של מערכת בחירות קשה לנשיאות".
ש: מה ניתן ללמוד מהצהרות הנשיא בוש, למשל בנושא הפליטים?
ת: "העובדה שהנשיא דיבר כנגד "זכות השיבה" הפלשתינית צריכה להמחיש עובדה חשובה למנהיגות הישראלית. ממשל בוש חצוי באופן מוחלט על מדיניותו במזה"ת. בזמן שמשרד החוץ דוחף את מפת הדרכים, בוש מסתפק בפעילות הישראלית הממוקדת כנגד טרוריסטים פלשתינים.
הנשיא רוצה לראות מדינה פלשתינית אך השאיר את תצורת המדינה הזו פתוחה לחלוטין. ככל שישראל תראה נכונות לסגת נוכח לחץ חיצוני - כך יגדל הלחץ לנסיגה. על ישראל להימנע בכל מחיר לתת את הסימן הקל שבקלים שהטרוריסטים יוצאים נשכרים מהפעולות הנוראות שלהם. הנסיגה מעזה היא בדיוק פרס שכזה".
אכן, דברים כדרבנות מפי מומחה בתחום. לדעתי על ישראל להבין כי לקונגרס בארה"ב משקל חזק הרבה יותר מאשר לכנסת בארץ. חברי קונגרס רבים לא הבינו את תוכניתו של שרון לתת פרס לטרור וחלקם מביעים, לפחות בשיחות סגורות, את התנגדותם למדינה פלשתינית שנייה.
גיוס תמיכתם של ידידי ישראל אלו לשילוב ירדן בתהליך כשותף האמיתי לפתרון הבעיה הפלשתינית יכול להרחיב את הסדק שנוצר עקב הצהרותיו חסרות התקדים של הנשיא בוש כנגד "דרישת השיבה" של הפליטים הפלשתינים. קצת תבונה במערכת הפוליטית האמריקנית וקצת רגישות למצבו של הנשיא דרושות כעת בדחיפות.
