מאז סוף המלחמה הקרה, מתחולל דיון ער בתחום הלימודים האסטרטגיים, על ההגדרה הראויה למושג הביטחון. בעוד שישנם רבים, הממשיכים להבין את המושג בהתייחסות לאיומים ביטחוניים, ישנם רבים אחרים הרואים את האיומים הראשיים בעידן הזה כאיומים כלכליים, סביבתיים או הומניטריים.
ויכוח זה מתייחס לשיקולים שראוי שינחו את מדיניות החוץ של מדינות המערב, ואיננו נוגע למדיניות הפנים שלהן. בעולם שלאחר המלחמה הקרה, מקובל במערב להניח, שהסכנות האורבות לדמוקרטיה טמונות במשברים שיפרצו ב"עולם השלישי" או "המדינות הפחות מפותחות". משברים שיתפתחו באזורים אלו, יאיימו על האינטרסים החיוניים של מעצמות המערב ויגררו אותן להסתבכויות למיניהן.
בישראל, ויכוח זה הוא אקדמי במלוא מובן המילה. במדינה המאוימת על-ידי קשת איומים ביטחוניים - מפיגועי טרור, לסכנת מלחמה בהיקף מלא וכלה באיומי נשק להשמדה המונית, הטענה, כי צריך להחשיב בעיות סביבה כבעיות ביטחון, נשמעת כבדיחה תפלה.
בישראל, כמו בשאר מדינות המערב, האיומים על הדמוקרטיה נתפשים כמעט אך ורק כאיומים חיצוניים למדינה. ביטוי לכך ניתן, בשינוי הדרמטי בתפקידה של המשטרה, במהלך העימות הנוכחי עם הפלשתינים. המשטרה, שתקציבה קוצץ בחריפות, נתבעה להסב את משאביה מהבטחת שלומו של האזרח הפרטי, להבטחת שלומה של המדינה. תחת משתפעל לטיפול, באין ספור האיומים האזרחיים,נהפכה המשטרה לכוח ביטחון נוסף הממלא תפקידים כמו צבאיים.
תהליך מקביל הוא הסרת אחריותה של הממשלה לטיפולים ברמת המיקרו. מוסדות, כשירותי הרווחה, שבעבר טיפלו באזרח ברמה האישית וביטאו את "החוזה החברתי", לפיו הממשלה דואגת לאזרח, מצטמקים.
דווקא העברת המגע עם השלטון ממפגשים יומיומיים עם נציגיו- השוטר, העובדת הסוציאלית והמורה - למגעים בלתי פורמליים ואוניברסליים, כתשדירי שירות בטלוויזיה וברדיו, והצהרות תקשורתיות, בכנסים למיניהם מאיימת על תחושת הלגיטימיות שהאזרח נותן למשטר הדמוקרטי.
תהליך הגלובליזציה החושף את הממשלות לאיומים על האינטרסים החיוניים שלהן באזורים רחוקים, חושף גם את אזרחיהן בביתן פנימה לשלל סכנות כאבטלה ועוני. אובדן האמון של האזרח במשטר הדמוקרטי מוביל לאדישות שמבטיחה אולי לשלטון יציבות, אך מאפשרת לקיצוניים להשתלט על המרחב הציבורי כשהרוב הדומם לא נוקף אצבע כנגדם מתוך תפיסה "שכולם מושחתים".
כשם שבתחום הביטחון מתחוור, יותר ויותר, שלא ניתן להפריד את הפן הצבאי מהפן הפוליטי, כך יש צורך להבין שביטחונו של המשטר הדמוקרטי טמון לא רק בהגנה עליו מפני אויביו מחוץ.
הגלובלזיציה מביאה עמה, אכן, ברכה כמו שמצהירים רבים מעל דפי העיתונים. אך זוהי ברכה רק לחלק מהאנשים. רבים אחרים נחשפים בעטיה לסכנות האבטלה והעוני. דמוקרטיה שאזרחיה בשל משברים כלכליים, נהיים אדישים, מאבדת את הדבר החשוב יותר מתהליכי הבחירות, את רוחה.
