הפרובוקציות הנמשכות של ארגון חיזבאללה לאורך גבול לבנון, שגבו בסוף השבוע האחרון את חייו של חייל צה"ל, היו לעניין שבשיגרה. ובהעדר תגובה ישראלית מאסיבית בשטח, סביר שארגון זה ישאף לשמר דימוי דינאמי של יוקרה מול צה"ל בזירה זו.
ההבלגה הישראלית, גם אם זו נובעת בין השאר, מהערכת מצב הגורסת שמדיניות של ריסון לצד תגובות אש מיידיות, עדיפה על פני עימות נרחב, נתפסת בעיני חיזבאללה כביטוי של חולשה, והיקלטות של מסרי ההרתעה של מזכ"ל התנועה, נסראללה בעניין האופציה הרקטית ארוכת הטווח כלפינו; בכך מטפח הארגון נתונים של "מאזן אימה" מול צה"ל.
דומה כי בתודעה המדינית-ביטחונית בישראל, הפך חיזבאללה זה מכבר לאיום פסבדו-אסטרטגי. מאז חילופי הדורות בדמשק ובפרט בעקבות עסקת חילופי השבויים האחרונה, נהנה חסן נסראללה מיוקרה נוסקת, שחרגה מגבולות הזירה הישראלית-לבנונית.
תופעת הגלוריפיקציה של חיזבאללה, מהווה סימפטום בולט למציאות הלבנונית, המאופיינת באנומאליה שלטונית, המקנה לגיטימציה דה-פאקטו לפעילות גלויה ובוטה של מיליציה חמושה המיוצגת אומנם בפרלמנט הלבנוני, אולם אינה סרה למרות הממשל בביירות, לצד המשך נוכחות מסיבית של חיל מצב סורי בהנגדה עקרונית למושג עצמאות המדינה.
חמורה שבעתיים העובדה, כי חרף הגדרתו בזירה הבינ"ל, כ-ארגון טרור, חיזבאללה משמר מעמד של יישות סמי-רשמית בלבנון, והעומד בראשו נהנה ממעמד היאה לראשי מדינות. נסראללה נותר בן-שיח מקובל על מזכ"ל האו"ם ונציגיו, ונציגים דיפלומטיים בביירות אינם בוחלים מקירבה אליו.
ההתנהלות המתבטלת של הממשל הלבנוני לנוכח הפגנות הכוח של הארגון השיעי, נובעת במידה רבה ממודעות לאיום מוחשי הנשקף לחיי ההנהגה בביירות מידי חיזבאללה, ובעיקר לביטחונו של ראש הממשלה, חרירי. זה האחרון אנוס להתנסח בלשון פתלתלה, ממנה משתמעת מעין הסכמה עם משימתו של חיזבאללה להביא לשחרור מלא של האדמה הלבנונית מידי "שלטון זר".
נסראללה יכול לרשום לזכותו הישג נוסף בהתמודדות מול צה"ל, גם בהינתן הפרשנויות הנשמעות בישראל בדבר קיומם של "כללי משחק", המייצרים מסגרת המקנה מעין לגיטימציה לפעילות היזומה של חיזבאללה נגד מוצבי צה"ל בגזרת הר-דוב. הוא הדין בהתייחס לדעות של מומחים בישראל, בדבר הפרת המרחב האווירי של לבנון ע"י מטוסי חיל האוויר הישראלי ומכאן גם מידה של הצדקה לירי הנ"מ של חיזבאללה.
גם הדעה לפיה עדיף לה לישראל לסגת מ-"חוות שבעא" היא בבחינת "עצת אחיתופל", אשר תעניק פרס לטרור ותערער את בסיס הלגיטימיות של הודעת האו"מ המכירה בהיערכות צה"ל בזירה הלבנונית, על כל מרכיביה.
טעותה המתמשכת של ישראל בסוגיה זו משתקפת בעצם ההתייחסות המעשית אל חיזבאללה כאל בן-שיח לכל דבר ועניין. כך בהתנהלות במישור הצבאי הטקטי-אופרטיבי, וכך גם בהתייחס לעניין השבויים והנעדרים. עובדה זו משחקת לידיו של נסראללה, וברוב כישרונו הוא מיטיב לנכס לעצמו משימות ברמה הלאומית הלבנונית.
דווקא במגרש שבו אמורה ישראל ליהנות מתמיכה בינלאומית גורפת, כפועל יוצא של הנסיגה המליאה אל ה"קו הסגול", מוצא עצמו צה"ל נגרר ותגובותיו מדודות וזהירות מדי. ברי כי יש הגיון צרוף במדיניות המונחית ע"י הרצון למנוע הסלמה. אולם נהיר גם, כי קשה לעצב הרתעה ישירה מול ארגון איסלאמי קיצוני דוגמת החיזבאללה.
לפיכך, על ישראל למקד מאמץ דיפלומטי והסברתי נמרצים, במשולב מול ממשלת לבנון ומול הזירה הבינ"ל, שיחדדו את המסר לפיו: "ישראל רואה בממשלת לבנון את הגורם הריבוני הבלעדי הנושא באחריות לכל המתרחש בצד הלבנוני של הגבול. במסגרת זו, שומרת ישראל לעצמה את הזכות להבטיח את ביטחונה בכל האמצעים, בהתייחס לכל איום שיוצב לה משטח לבנון".
במקביל חיוני שישראל תיזום מהלך מתוכנן מול מזכ"ל האו"ם, באופן שיחייב את כוח יוניפי"ל המוצב בדרום לבנון, לפעול בשיתוף עם צבא לבנון, לסיכול פעילותו הצבאית הפיראטית של חיזבאללה. בנוסף יש חשיבות לתיאום מהלך דיפלומאטי אמריקני מול סוריה, בהקשר זה, כחלק מהמאבק הנרחב בטרור .
מצב שבו ארגון טרור מכתיב לשלטון המרכזי סדרי עדיפות לאומיים, אינו מתקבל על הדעת, מה גם שבהתנהגותו מציב חיזבאללה מעין סימן שאלה על תוחלת תנופת השיקום והפיתוח בלבנון, בהינתן אופציות התגובה של ישראל, בתרחיש שכבר הוכיח עצמו בעבר.
רעיון אפשרי אשר ראוי שייבחן, במסגרת זו הוא - צירוף המסגרת הלוחמת של חיזבאללה כמסגרת סדירה למחצה לצבא לבנון; הדבר עשוי, מחד-גיסא, להקנות מעמד לגיטימי לארגון הטרור השיעי, אולם מאידך-גיסא, יהיה בכך כדי לכפות רסן ומרות מרכזיים על ארגון זה.
במקביל, ייתכן כי הדבר יסייע להשתלבותה ההדרגתית של תנועת חיזבאללה כ-ישות פוליטית בסביבה הפוליטית הלבנונית. בנסיבות כאלה, תוכל ישראל לפעול גם להחייאת מנגנון הקישור עם צבא לבנון, בחסות האו"ם, בהנחה שיובן כי לכל פעילות עוינת מכיוון לבנון תהייה כתובת מוגדרת.
________________________
הכותב הוא אל"מ במיל'
