בתחילת השבוע (יום א', 12.8.01) התפרסמה המלצת המשטרה להגיש כתב אישום נגד פעילי שטח במפלגת המרכז, בגין פעילותם ב-1999 עבור מפלגה זו ערב הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה.
חקירת יאח"ה בנושא היא בעקבות דוח מבקר המדינה בעניין. יש להבהיר כי הודעות המשטרה לגבי המלצות העמדה לדין, אין להן כל תוקף משפטי ואין להן עיגון בחוק כלל.
חוק סדר הדין הפלילי מדבר על העברת חומר החקירה לתובע או לפרקליט המחוז. זה זמן רב שאני שומע טענות פרקליטי מחוז על ההודעות הנחפזות של המשטרה על מי ומה היא חושבת שיש להעמיד לדין. מיותר לומר, כי בתוך ההמלצות הללו מקופלות המלצות הפוכות לעיתים שדווקא הן מתקבלות בסופו של דבר. מובן שאני מנוע מלציין תיקים מפורשים. כפי הנראה קשה למישהוא להיגמל מההרגל הזה של עשיית פוזה לעיתונות. בד"כ בעלי הדרגות הבכירות ביותר, הקובעות ביותר, הן גם הגורמות נזק רב ביותר לאמינות המשטרה - המצטיירת שוב ושוב כמונעת אחר רדיפת צילומים במקרה הטוב, או במניעים פוליטיים במקרה הרע.
השיא עדיין שייך למפכ"ל יעקב טרנר. ב-17.9.90 הכריז המפכ"ל, כמובן מעל דפי ידיעות אחרונות, כי מספר החוקרים בפרשת דרעי הוכפל ומגיע ל-50. מאז, דרעי הרמאי הפך לקדוש עונתי של אוכלי טובות מכף ידו. מובן שכולם מצניעים את הכותרת הזו.
תארו לכם למשל ששירות הבטחון הכללי, שגם לו אין כל עיגון משפטי להודעות כאלה, יוציא מדי זמן מה הודעה לעיתונאים שלו כי הוא ממליץ להעמיד לדין את מנכ"ל חברה זו או את האדון הזה, בשל מימצאים הנראים לו פוגעים בביטחון המדינה. בסופו של דבר יוחלט כי אין כאן כלום. מה תאמרו אז?
השוטרים עולים בשכלם על השר שלהם "עוזי גבינות ויין". הם לא נדרשים ללמוד ממנו מה לעשות. ראוי לחדול מההודעות הללו. מחצית מצרות המשטרה בעניין, מקורן באמירת כן מהר מדי ואמירת לא מאוחר מדי.