כבר שנים שהתקשורת הישראלית מקיימת דיונים חשובים ומהותיים בסוגיית היחסים ה'לא בריאים' משהו, בין הדרג המדיני לצבאי. הטיעון המרכזי שעולה מדיונים אלו: לדרג הצבאי השפעה רבה מידי על החלטות הממשלה באופן המטשטש את המינונים הנדרשים בהפרדת רשויות כפי שנדרש במשטר דמוקרטי בריא.
הדיון שמקיימת התקשורת בסוגייה זו חשוב מאין כמוהו ואף מממש את יעודה של התקשורות והעיתונות כ"כלב השמירה" של הדמוקרטיה אך בד בבד ניכרת התעלמות מצד התקשורת באופן מטריד מסוגיה אחרת, שעלולה לפגוע באושיות הקיום הדמוקרטי במדינת ישראל - ניתוב דעת הקהל בנושאים מדיניים או במילים אחרות, יחסי עיתונות - דעת קהל ציבורית.
בשבוע שעבר שהביא עימו חדשות טראגיות על פעילות צה"ל ברצועת עזה ניכר כי התקשורת הכריעה - רצועת עזה תפונה! ההתנהגות המקוממת הזו של התקשורת ניכרת כמעט בכל מישור; בדיון הניטש בנושא תוכנית ההינתקות ידוע מראש ש"הרוב המכריע של העם" אינו ה"רוב הקטן והבלתי משמעותי של מרכז הליכוד". הבעיה היא כי סקרים הצביעים על רוב בציבור למען יציאה מרצועת עזה מובאים כהכרעה ברורה של העם מצד כלי תקשורת אשר פרסמו רק לפני חודש סקרים לפיהם קיים רוב מכריע בליכוד התומך בתוכנית ההינתקות.
דרך נוספת בה משמשת התקשורת כחלק מקמפיין "העם רוצה לצאת מרצועת עזה" היא (כפי שהיו מגדירים זאת פרשננו הצבאיים) לבנוניזציה של רצועת עזה. מעולם לא היו המילים עזה ולבנון כה סמוכות זו לזו במשפט אחד, אך לידיעת התקשורת העימות ברצועת עזה מתקיים זה למעלה מ-3 שנים. האבדות הרבות שספג צה"ל בשבוע שעבר, אינן הופכות את עזה ללבנון בשבוע אחד. הגדיל לעשות במיוחד מוסף השבת של אחד העיתונים הגדולים במדינה שעל עמוד השער שלו היתה מרוחה הכותרת "לבנון בעזה". בפועל, להשוואה המושמעת בין עזה ללבנון קיימת השפעה מכרעת על תפיסת דעת הקהל את המצב ברצועת עזה.
לכל קוראי מאמר זה המהנהנים בראשם ומסננים "התקשורת השמאלנית הזאת" אספר, כי הבעיה עמוקה אף יותר. ייתכן, שלחלק גדול מן העיתונאים בישראל (או לחילופין "לרוב המכריע", כפי שהעיתונות אוהבת לכנות זאת), יש אג'נדה התואמת את מדיניות השמאל, אך נהיר הוא, שהסיקור הקיים נובע בין היתר מטעמי עידוד הקהל לצריכת חדשות ורצון ליצור מומנטום של התרחשויות אשר ידביקו את הקהל הישראלי למסכי הטלוויזיה, דפי העיתונות, שידורי הרדיו ודפי האינטרנט.
כאן הבעיה המרכזית. ללא קשר לאג'נדה של כל עיתונאי ועיתונאי ולשיקולי הרייטנג של התקשורת, "כלב השמירה של הדמוקרטיה" חייב לרסן ולשמור על עצמו כגוף מדווח המעביר מידע ופרשנויות ועליו להימנע מדיווחים בעלי אופי מגמתי. הדרך שהתקשורת מדווחת היום על נושאים מסוימים גובלת בחוסר אחריות ציבורית בהיותה הגוף האמון להקפיד על התנהלות ציבורית תקינה.
לצערי הרב את הנאיביות שלי איבדתי בשלבים המורדמים של חיי כך שברור לי שהתקשורת תמשיך להוות מקום לדחיפת אג'נדות שונות ותמשיך לכוון המונים. אך בשנים האחרונות נראה כי הסכר נפרץ. המלצתי לאנשי התקשרות לדון כחלק ממאמציהם לשימור אושיות הדמוקרטיה בדרך הבאת המידע לקהל בישראל. בואו לא נשכח כולנו שהתקשורת והעיתונות כבר הספיקו לשמש כלי בידי משטרים חשוכים במאה האחרונה.
