כשהחלו שידורי הטלוויזיה בשנות ה-50' הייתה זו מהפכה לא רק עיתונאית ותקשורתית אלא גם הכרתית. בנדיקט אנדרסון, אחד מהחוקרים המפורסמים של הלאומיות, טען בספרו "קהיליות מדומיינות", שהמצאת הדפוס היא אחד הגורמים שאפשרו לבני אדם, דרך העיתונאות שדיווחה במהירות על המתרחש במקומות מרוחקים, לפתח תודעה של השתייכות לקהילה בה חברים אנשים שמעולם לא נפגשו.
מהפכת הטלוויזיה לקחה את יצירת הקהילייה צעד אחד הלאה. באמצעות הטלוויזיה אזרחי מדינה לא רק חוזים בדיווחים על הקורה בארצם ובעולם אלא גם רואים כביכול את הפוליטיקה בהתרחשותה. לא עוד שלטון הרחוק מהעם, שעליו רק שומעים או רואים בחטף בעצרת זו או אחרת, אלא יום יום גיבורי הדרמה הפוליטית נראים, "בשר ודם" כביכול על המרקע הביתי, אומרים את דבריהם, ועונים לשאלות נציגי העם - העיתונאים.
לכן, יש לכאורה מקום לברך על עלייתו של ערוץ הכנסת. בדיווח ב-NFC מה-2.5,
www.nfc.co.il/archive/001-D-45056-00.html?tag=15-25-31, מסביר צבי פרידמן, היועץ המיוחד שנבחר על-ידי הכנסת ללוות את השקת הערוץ, את הסיבות להקמתו: "סקרי עומק שנערכו בשנים האחרונות מצאו לא רק יחס שלילי של הציבור כלפי הכנסת וחברה, אלא בראש ובראשונה בורות באשר למהותו של בית המחוקקים, ולתפקידיו במשטר הדמוקרטי. הערוץ יאפשר לצופים לחוות את עבודת הכנסת כפי שהיא באמת, להבין את התהליכים, להיות מעורבים בהתרחשות ואפילו להשתתף בה באמצעות היישומים האינטראקטיביים".
הכנסת, שכפרלמנט נושאת את אחדים מהתפקידים המרכזיים בדמוקרטיה - חקיקת חוקים, ופיקוח על הרשות המבצעת, אכן זקוקה לשיפור בתדמיתה, וכן לחיזוק בכוחה. אולם האם ערוץ טלוויזיה הוא אמצעי מתאים לחינוך?
הכנסת "היישומים האטרקטיביים" בטלוויזיה הישראלית כשליחת הודעות SMS, היא התפתחות חדשה יחסית. לכאורה, המדובר באלמנט של דמוקרטיזציה של השידור. לא עוד עורך "בלתי נראה" כלשהו הקובע את אשר ישודר על המרקע, או חבר שופטים שמינה הערוץ, אלא כל ישראלי בעל זכות הצבעה, כלומר בעל סלולרי, יכול להשפיע. אולם דמוקרטיזציה זו של השידור, ניתנת להשוואה למעבר משלטון אוטוריטרי לשלטון דמוקרטי, תהליך המכונה "דמוקרטיזציה" - כשהוא מתרחש ללא מסורת דמוקרטית וסובלנות, הוא יכול להיות מלווה בזעזועים. בנוסף לכך, כמעט כל ערוץ שמכבד עצמו בישראל מתהדר כבר בסיקור פוליטי ובתוכניות אירוח פוליטיות.
בשנות ה-90' התרחשה מהפכה תקשורתית נוספת, מהפכת האינטרנט. האינטרנט לא רק מאפשר לאנשים ממקומות מרוחקים ליצור קשרים בצ'טים, פורומים, תוכנות מסרים מיידים והחלפת תוכנות בתוכנות לשיתוף קבצים. נושא שמקבל פחות חשיפה תקשורתית הוא היותה של הרשת מקור להיחשפות לפרסומים מחקריים וממשלתיים, שהיה קשה לקבלם בצורה אחרת. כך למשל קבוצת RAND (Rand Corporation)
www.rand.org, מכון מחקר העוסק בתחומים כחינוך, אנרגייה ואיכות וסביבה וביטחון בינלאומי, מאפשרת להוריד מהרשת פרסומים שלו ללא עלות, בעוד שבהארד קופי הוא מחייבת בתשלום.
הכנסת מזה מספר שנים מפעילה אתר מרשים בהיקפו,
www.knesset.gov.il. לצד הנתונים הצפויים על חברי הכנסת, ועל הסיעות, מנצל האתר את יתרונותיה של הרשת. באתר קיימת אפשרות לקריאה, באמצעות חיפוש במילות חיפוש, בפרוטוקולים של סדר היום במליאה, שאילתות וועדות בכנסת. אגף אחר מאפשר לעיין במסמכים מהתהליך המדיני או במחקרים שביצע מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
פעמים רבות נטען שרשת האינטרנט היא דמוקרטית - מאפשרת לכל אחד לחפש ולמצוא את שהוא מתאווה אליו. אולם, דומני, שבהקשר זה הרשת גם מסייעת לדמוקרטיה יותר מאשר ערוץ טלוויזיה, גם אם הוא אינטראקטיבי. אתר הכנסת מדגים את האפשרות להביא לציבור מידע רב על פעולות השלטון, כאשר האזרח הוא הבוחר את שברצונו לראות. אם ערוץ הכנסת כפי שפורסם יראה לאזרח את המתרחש בוועדות הכנסת, הרי שאתר הכנסת מאפשר לאזרח להיחשף לפרוטוקולים של ועדות הכנסת זה מכבר.
אין ספק שערוץ טלוויזיה הוא דבר מרשים יותר מאתר אינטרנט. אולם ניתן לשאול האם הוא כלי יעיל יותר להשכלת האזרחים לדמוקרטיה. בעידננו שהשורה התחתונה בו היא כספית, אין ספק שבעלותו השנתית של ערוץ הכנסת ניתן היה לקדם במרץ את אתר הכנסת, למשל, להעברתו של ארכיון הכנסת למדיה דיגיטלית והעלאתו לרשת, כפי שמפורט באתר הארכיון, בחלק "תוכניות עתידיות"
www.knesset.gov.il/archive/heb/Future.htm.