נושא המקדש הוא אחד הנושאים המקודשים ביותר ולפניו ניצבים לפחות שני הקשיים הבאים שאינם בלתי קשורים:
1.המוסלמים שולטים בהר הבית והוא מהווה עבורם סמל מקודש וחשוב והבעיה הפוליטית-דתית הזאת נראית כבלתי פתירה.
2.נניח שהר הבית היה ריק, מה הקשר של המקדש לימינו המודרניים, כיצד האומה יכולה לעכל את הדבר הזה? האם לא מוטב להמתין לימים אידיאליים, ימות משיח בהם העולם יהיה ממש בנוי לנושא זה?
דעתי היא כדלקמן, לו אני הייתי בקונגרס הראשון בבזל, בין אם הייתי חילוני ובין אם דתי, האתגר הראשון שהייתי שם לעיני האומה היה הקמת בית המקדש; יתירה מכך, בדיונים עם המנדט הבריטי ועם חבר הלאומים הייתי דורש קודם כל את הקמת בית המקדש על מכונו.
נחזור להתחלה: מדוע צריך בכלל בית מקדש?
תשובתי מתקשרת עם חג השבועות, הוא חג מתן תורה. נתינת התורה במעמד הר סיני היא זו שכוננה את האומה היהודית כעם, עם האלוהים.
תעודת הזהות של האומה היהודית כאומה נחתמה במעמד זה ואין מובן אחר לזהות היהודית של האומה. בניסוח אחר ניתן לומר שהתורה היא צורתו של העם היהודי כעם, ובלעדיה אין מהותו של העם יוצאת אל הפועל.
התורה ניתנה טרם הגיע העם אל ארצו בכדי שירש את ארצו מתוך היותו עם התורה, כדי שיתקדש בקדושת התורה טרם ירושתו את ארץ ישראל, הארץ שההליכה אליה הייתה ציווי ראשון שניתן לאבי האומה, לאברהם. ארץ ישראל ניתנה כציווי, היא איננה מולדת טבעית שבה התפתחה האומה.
נמשיך, הסיבה שכורש מלך פרס העלה את עם ישראל מגלות בבל אל ארץ ישראל כתובה בתחילת ספר עזרא כך: "... כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה; מי בכם מכל עמו יהי אלוקיו עימו ויעל לירושלים אשר ביהודה ויבן את בית ה' אלוקי ישראל הוא האלוקים אשר בירושלים".
אם כן, בניין בית שני מתחיל בבניין בית המקדש; ומי שמצוי בדברים יודע שצינור השפע התורני הגדול המחזיק את רוח האומה עד היום וגם לעתיד בא מאותו האיש הגדול, עזרא, שחז"ל השווהו למשה רבינו, לא פחות.
בניין המקדש ריכז את כלל האומה ופרטיה סביב התכלית, קרי להיות עם האלוהים, וזאת למרות המצב שרוב העם ומיטבו נותרו בגלות ובארץ שררה מלחמה קשה בין היתר עם הערבים [ראה עזרא ד' פסוק א'].
למרות שא"י הייתה נתונה לכיבושים שונים לא בא חורבן ממשי על האומה יותר מחורבן הבית עצמו, דווקא חורבן המקדש סימל את אובדן הדרך של האומה אל עיצבון וגלות שנמשכה כאלפיים שנה.
שיבת ציון של ימינו, הציונות, לא ראתה את בניין המקדש כמשימה, ומי שכן ראה זאת חשב כי על הבניין להיבנות בסוף הימים.
עם כל הכבוד והיקר אני חושב בדיוק להיפך;
בנין בית המקדש צריך היה להיות הצעד הראשון של שיבת ציון, לכל הפחות כתביעה גלויה, כי בלעדיו אין זהותנו שלמה ואנו תועים בדרכים העולות ציון.
בהר סיני יכול היה משה לקבל את התורה לבדו ולהעבירה לעם אך לא כך היה, העם עבר את טקס חותם ברית ה' על רוחו כעם.
וזהו העניין המרכזי במקדש:
עבודת ה' לאומית בדרך קבע המוציאה אל הפועל באופן מתמיד את זהות העם כעם האלוקים, ועניין זה התבטא באופן קבוע על-ידי שבט מיוחד שכל תפקידו היה לבצע תפקיד זה, העם היהודי בלא המרכז האלוקי שלו מאבד את זהותו ועל כן הפך חורבן הבית לאבל עצום לעם ישראל; חכמי ישראל הבינו בדיוק שדווקא חורבן זה מהווה סכנה קיומית אמיתית לעם.
כדי להעלות את שיבת ציון של ימינו אל דרך המלך העולה ירושלים יש למקד תשומת לב רבה בנושא זה, ליצור מודעות לאומית ובינלאומית ולהסביר לכל העולם שזהו אינטרס לאומי עליון שעליהם לסייע לנו לממשו, למען עצמנו ולמען האנושות.
מה נעשה בבית המקדש? האם באמת נקריב קורבנות?
ייתכן והמחיר של בניית בית המקדש בימינו לא יהיה שכל העבודה תשוב להיות כקדם, ייתכן וצריך לבנות מודל של עבודה שגם יבטא את המהות הפנימית של בית המקדש וגם לא יהווה קפיצת דרך אדירה מדי. לגבי קורבנות ניתן לומר שלא ברור מדוע מה שנעשה במשחטות לא יוכל להיעשות בבית מקדש.
אחת הבעיות הידועות היא כי נראה לרבים שקורבנות הם סוג פרימיטיבי של עבודת ה' וכי יש לחפש דרך מופשטת לצורך זה, לי נראה לומר שהאדם כייצור טבעי לעולם לא יהיה מופשט לגמרי ולכן עדיפה עבודת ה' המשלבת בתוכה את מיטב כוחות החיים על-פני דיכויים בדרך ההפשטה הנוצרית.
אך נושא זה עמוק ורחב יותר מבינתי ועל-כן אניחהו.
בכל מקרה המחיר של קיום לאומי ללא מקדש לא מאפשר לעם היהודי להגיע לנורמליות שלו. רבים מקשרים את בניין בית המקדש עם צורך במצב לאומי מוסרי גבוה ובמצב של שלום פוליטי; אני חושב שהמקדש הוא יסוד זהותנו, וככזה עליו להיבנות בלי קשר למוסר ולשלום, בית המקדש שלנו הוא בניין של בני אדם, לטוב ולרע, והציפייה לתקופה בה נהפוך למלאכים בכדי לבנותו היא במקרה הטוב בריחה מן האתגר ובמקרה הרע טיפשות נוצרית מסוג ז'.
מעתה, אם א. ב. יהושע ודומיו אומרים לנו שעלינו להיות עם נורמלי, נאמר להם: אם כן הבו חומר ולבנים ונעלה לבנות את בית אלוהינו, חילונים ודתיים, ליטאים וח"בדניקים, מתנחלים וקיבוצניקים; בקיצור כל מי שעם ישראל יקר לליבו.
לאחר שייבנה "בית העם" נוכל להמשיך את הוויכוחים ללא סוף, אך לכל הפחות נדע על מה הוויכוח.