ביום 24.8.01 דיווחתי כאן, על היחס הנורא שהפך מנת חלקו של בחור שהתגרש מבתה של פרקליטה בכירה (מאוד). כתבתי כאן, על ההתעמרות בו ובהוריו של הבחור - הן מצד הבת, והן מצד המשטרה, הלוקחת חלק, למרבה השחיתות, במשחק המלוכלך הזה.
[הדיווח הראשון בפרשה זו, ראו הקישור בעמוד זה]
בימים אלה הובא לידיעתי מידע חדש, נוסף, המעיד על חומרת הפרשה. נציג להלן כמה פרטים, המעידים על כך.
החקירה ביום 23.8.01 נחקר אותו בחור במשטרת רמת גן, על אירועים שייחסה לו בת הפרקליטה הבכירה - אותה צעירה/גרושה. הנה כמה מהעניינים בגינן, כביכול, נקרא לחקירה:
- האם ב-19.7.97 [כן-כן, לפני יותר מארבע שנים, י.י.] נעלת את בנך ואת המתלוננת בבית והסתרת את המפתחות? האם אמרת לה שתהרוג אותה? [תקיפה, כמובן...];
- האם באוקטובר 1997 קילחת את בנך [שהיה אז בן כשנה], למרות שהמתלוננת אמרה לך שיש לו דלקת אוזניים? [תקיפה, כמובן...];
- האם בקיץ 1997 קילחת את בנך בבריכה ונגעת לו בבולבול? [תקיפה, ומעשה מגונה כמובן...].
וכך, אוי לבושה, נחקר/נשאל אותו בחור/גרוש שוב ושוב, על-ידי קצינה בכירה במשטרת רמת גן - בידיה הופקד תיק רגיש וחשוב זה; לא בגללו - אלא מפאת מעמדה של אותה פרקליטה בכירה מאוד מאוד, אשר "מטבע הדברים" היתה רוצה לראות את חתנה לשעבר תלוי על עץ גבוה. כמה שיותר גבוה. אחרי הכל, רק קצינה בכירה בעלת כישורים מיוחדים יכולה לעזור לברר את "האמת" לגבי אירועים שהתרחשו או לא סמוך לגירושין - לפני כארבע שנים, ונשמרו בקודקודן של הבת והאם הבכירה. מה לא עושים בשביל נקמה. אצל הבדווים, למשל, נהוג להמתין ארבעים שנה. לפעמים שבעים. ואז נוקמים, במיוחד אחרי שרואים שהבחור משתדל להמשיך את חייו, ואפילו מצליח בעבודתו.
איומי הפרקליטה על חומרת הפרשה הזו ניתן ללמוד גם ממעשיה הישירים של האם, היא-היא הפרקליטה הבכירה.
נודע לי, כי האם-הפרקליטה הכל יכולה - בנוכחות הורי הבחור - צעקה אל הבחור: אתה תמות ר', ולא תקודם.
על איום/מסר זה חזרה באמצעות שופטת בכירה (שמה שמור אצלי), שיצאה בינתיים לגמלאות. המסר/האיום הזה נועד "לשכנע" את אותו בחור, לבטל תלונה שהגיש למשטרה כנגד האם ובתה, בחשד לחטיפת הילד (לגירסתו). והוא אכן הרגיש מאויים וביטל את התלונה. מיותר כמעט לציין, כי המשטרה לא טרחה לחקור. ואפילו לא לבדוק. ובטח לא לכתוב "דוח ציבורי".
התגובה כדי לברר את העובדות, פניתי אל אותה פרקליטה בכירה. ציפיתי לקבל הסבר משכנע. במקום זאת, הוזהרתי מפני תביעת דיבה [אצל החברים שלה או מבקשי טובתה, כמובן].
להלן תגובתה, שנמסרה לי באמצעות צד שלישי (מהתגובה השמטתי פרטים מזהים), בשלב זה:
הפרקליטה מכחישה בתוקף את הדברים המיוחסים לה בשאלה [האם אכן איימת במניעת קידומו, י.י] - הדברים לא נאמרו מעולם, לא בפני מר ..., לא בפני הוריו ולא בפני כל אדם אחר. אין אדם במערכת הממשלתית ו/או המשפטית שיוכל לומר כי ... דיברה איתו בעניין קידומו או אי קידומו של מר ..., לא בזמן שהיה חתנה ולא לאחר מכן. המדובר בסכסוך גירושין, פרטי, בין בני זוג, ... מצטערת שיש מי שמנסה לגרור אותה לסכסוך זה אשר היא נזהרה שלא להתערב בו.
עד כאן תגובתה. אך בהכירי את מעשיה בעניינים אחרים, ולאחר שבררתי את העובדות, רשאי אני להטיל ספק רב בהכחשותיה.
והערה לסיום חלק זה [2]: במצב דברים רגיל, ניתן היה להביא נושא זה לטיפול היועץ המשפטי לממשלה ולדרוש התערבותו הדחופה. ואולם, בשל נסיבות העניין ונוכח מעמדה של הפרקליטה הבכירה מאוד, כאמור, ניתן להניח כי הוא לא יצא מגדרו כדי לטפל בפרשה מושחתת זו - גם אם היה הדבר מובא בפניו. עד כאן, בשלב זה. פרטים נוספים אביא בהמשך ככל שיידרש.