מחנה השמאל הבלתי נלאה שוב מחפש לעצמו עגל זהב. מן הקודם, זה שמסביבו רקדו מכשפי השבט הזה, בלהיטות רבה שדמתה בכל לעבודת אלילים מטורפת, הם מבקשים להיפטר עתה, משל היה נחש ארסי, כדי להשכיח מכולנו שהם אלה שאחראים, לפחות מוסרית, אם לא למעלה מזה, לטבח הנורא המתרחש במקומותינו מדי יום ביומו, משום שהם אלה שהביאו עלינו את מארת אוסלו תוך פיזור ענני שקר וכזב.
עתה, משנזנח חזון המזרח התיכון החדש, פרי הסהרוריות של שמעון פרס ויוסי ביילין, מבקשים חסידי הכזב והמרמה למכור לנו שקר חדש: הפרדה חד-צדדית הם קוראים לכך. הם שם - ואנחנו פה, ממלמל בלי שום בושה אהוד ברק, כאילו שהוא מדבר אל עדת חסרי בינה שכבר הספיקה לשכוח את כל מעלליו. נקים חומה גבוהה-גבוהה ונשכח מכל הצרות שלנו, מצייצת בקול צווחני דליה איציק, מבלי להבין עד כמה נלעגים נשמעים דבריה.
שלום לא יהיה - אבל לפחות לא נראה לפני העיניים את הפלשתינים המגעילים האלה, אלה שרק לפני שנה רצינו לעשות עימם שלום ולמסור לידיהם את הרי יהודה והשומרון, את בקעת הירדן ואת מחציתה המזרחית של ירושלים ביחד עם הר הבית, מקרקר בחדווה מטופשת חיים רמון.
מה יקרה ב"שטחים" שמשם נברח - על כך אין להם תשובה; מה יעלה בגורל מיליוני הפליטים שייכנסו ל"שטחים" האלה ויחפשו לעצמם לחם ומגורים וימתינו על ה"גדרות" עד שתובטח להם "זכות השיבה" לרמלה וליפו וללוד, ולעכו ולבאר שבע ולחיפה ולרמת אביב - גם על כך אין להם מענה; כיצד נמנע בעד מי שילוט ב"שטחים" הנטושים הללו מלהכניס לשם צבאות זרים וכלי מלחמה לרוב - הם אינם יודעים; איך יגיבו "ערביי ישראל", אלה הרואים בעצמם חלק מן "העם הפלשתיני" - הם אינם רוצים לדעת; למה ש"המדינונת" שתקום ב"שטחים" שמהם מבקשים עתה חסידי הנסיגה החד-צדדית לברוח לא תשאף להמשיך ולכבוש את ה"שטחים" שנכבשו במלחמת העצמאות - אין להם מושג; מה יקרה בירושלים לשכונות היהודיות, גילה, פסגת זאב, גבעת זאב, ארמון הנציב, רמות אשכול, או למעלה אדומים ושאר יישובי הלוויין - לא מעניין אותם; כמה שנים תארך בניית "החומה" ומה תהיה יעילותה למנוע פיגועים, ירי מרגמות וקטיושות וכניסת מתאבדים - בכך אין הם עוסקים; מה יקרה ליהודים החיים ב"שטחים" - חבל להם להתעסק עם זה.
אפשר פשוט להתפלץ מן הטימטום הזה - והשאלות שהוצגו לעיל הן רק חלק מן השאלות שיש להשיב עליהן - שאוחז בכל כמה שנים בבולשביקים האלה. קוצר הסבלנות שלהם פשוט משבש עליהם את הדעת. בכל כמה שנים הם מחפשים לערוך בנו ניסוי נוסף. צריך לנסות, הם קובעים כשידם מונפת בזלזול כלפי כל מי שמנסה לתהות אחר הגיונם של הדברים, כיוון שלכל האחרים, לנו, ל"אספסוף מן המחנה הלאומי", אין "פתרון" טוב יותר.
כך הם נהגו גם בימי אוסלו הנמהרים. אל האזהרות הם לא שעו. את הטיעון שלאחר הנסיגות אפשר יהיה לירות מרגמות וקטיושות מ"ערי המקלט" אל שטחי מדינת ישראל הם ביטלו בכעס. ננסה את "דרך השלום", הם חרצו והובילו את כנופיות הטרור אל תוך חצרות בתינו. יאסר ערפאת יילחם בטרור בלי-בג"צ-ובלי-בצלם", פסק יצחק רבין.
כעת הם שוב רוצים לנסות. אולי כגימיק בחירות - ואולי באמת מתוך נאיביות. אבל אנחנו חייבים להתייצב עתה בכל כוחנו מול גלי הטירוף העולים שוב מן המחנה הסהרורי הזה. לא נוכל לשרוד עוד ניסיון מן הסוג הסופני הזה. הנסיגה הפעם, בנוסח "הם שם ואנחנו פה", עלולה להמיט עלינו הפעם כליה גמורה.
צבא עירקי או סורי בפאתי כפר סבא, ראש העין ופתח תקוה, ביחד עם "צבא פלשתיני" חמוש ומצויד בנשק כבד שימומן בכספים סעודיים, יצליח לחסל את הישות העצמאית היהודית באבחת חרב אחת. אם מוסיפים לכך גם את הידיעה הוודאית שחלק מן הפלשתינים המתגוררים במדינת ישראל, בגבולות 1967, אלה שמכונים "ערביי ישראל" במעין פטרונות, יתנו יד למהרסים מבחוץ - הסוף עלול להיות מהיר ביותר. עזמי בשארה ואחמד טיבי רק מחכים להזדמנות להנהיג את "גדודי השחרור הפלשתיני" אל תוך בתינו.
צריך להבהיר כעת את הדברים לכל אלה ששוב משחקים לידי אויבינו באופן הכי בוטה: לא ניתן, פשוט לא ניתן, לעשות בנו עוד ניסוי. חשוב לומר לכל ההוזים על גרורותיהם בכלי התקשורת: האלטרנטיבה המוצעת על ידכם איננה בבחינת "פתרון מדיני", אלא בבחינת קפיצה לתהום שבסופה צפויה התרסקות החלום הציוני. ללא צל של ספק.