אני קורא בעיתונות:
"אחת התמונות החזקות בתערוכה מציגה ילדים פלשתינים משחקים, כאשר חלקם נצמדים פשוקי רגליים אל קיר בטון וילד פלשתיני אחר עורך עליהם חיפוש".
זהו המקור לתחקיר?
התמונה החזקה של הילדים פלשתינים משחקים?
"התערוכה מכילה עשרות צילומים ובהם ערבוביה של חיילים, מתנחלים ופלשתינים".
אלו ההוכחות?
המשך הציטוט:
"ב"מכתב החיילים" מפברואר 2004 אשר פורסם בטרם נפתחה התערוכה, נמסר: 'חברון הייתה המקום הקשה והמבלבל מכולם... בהתמודדות היומיומית עם הטירוף של חברון, לא יכולנו להישאר אותם אנשים מתחת למדים. ראינו את חברינו ואת עצמנו משתנים לאט לאט... '"
סוף ציטוט.
חזק מאוד. הבלבול. וגם ראיתם את עצמכם משתנים לאט לאט.
של מי הטירוף? של חברון?
המשך שאלות של מוסר הדורשות פתיחת חקירה:
"שאלנו את עצמנו למה כיתת כוננות צה"לית צריכה למנוע מילדים ללכת לבית הספר. לא מצאנו תשובות... "
זה מה שיש לכם להגיד על עצמכם?
שלא מצאתם תשובות.
בצד שני רוצחים לכם ילדים.
פלשתיני מכוון את צלב הרובה אל ראש התינוקת ויורה,
נכנס לחדר בקיבוץ מעביר לאוטומטית ומרסס אם ושלושת ילדיה,
ניצמד אל תלמידת גימנסיה, חולם על שבעים ושתיים בתולות גן עדן, ולוחץ על מתג חגורת הנפץ.
ואורי אבנרי מכנה אותם לוחמי חופש.
השחור והלבן, הרוצח והקורבן, התהפכו לכם.
1300 ישראלים שנרצחו לא מזיזים לכם.
בשם "דמותנו המוסרית".
מזיז לכם תמונה חזקה של ילדים פלשתינים המשחקים במשחק נורא, של עצירת חשודים. מחקים חייל צה"ל בתפקיד, רגע לפני שיהרגו לכם ילד ישראלי קטן.
על איזה טרוף אתם בוכים?
ילד ואימא מתפוצצים, והפלשתיני מת מצחוק.
על הטיפשות היהודית.
על הישראלי "הנאור", על הצדקן המנפנף בדגלים, על מגלגלי העיניים המקצועיים הבוכים על מות "הישראלי אור לגויים" ועל "דמותנו המוסרית".
ישראלי צדקן,
הטיפשות הורגת! והצדקנות.
הפלשתיני רק לוחץ על ההדק.