כשמבט של חיית טרף בעיניו, פיו פעור בחיוך אכזרי ובידיו רובה M-16, אורב החייל שעל זרועו דגל ישראל מעבר לפינה. המטרה: אמבולנס של ה"סהר האדום". מחוץ לאמבולנס עומד אח עם בגדים ירוקים וסמל ברור של סהר על גבו ושרוולו. החייל יורה בחדווה למרכז הסהר ושטף דם ניתז מחזה האח שפניו מעוותים מכאב וידיו מגששות לעזרה. על הרצפה אדם נוסף בחולצה לבנה מכוסה בדם, ולידיו רוגטקה תמימה למראה. באוויר מסוק אפאצ'י משגר טילים לעבר בתים אזרחיים.
את הקריקטורה המזוויעה הזו מציג בגאווה אתר "גוש שלום", מיסודו של החתן המיועד של פרס סוקולוב למפעל חיים, אורי אבנרי.
נחום סוקולוב, למי שלא יודע, תרגם לעברית את ספרו של תאודור הרצל, "אלטנוילנד", תחת השם "תל אביב". חלקו של סוקולוב ביחד עם ד"ר חיים ויצמן בהשגת הצהרת בלפור גדול ורב. סוקולוב היה עילוי, חלוץ העיתונאות העברית החדישה. ב-1906 החל לשמש כמזכיר הכללי של הקונגרס הציוני העולמי וב-1919 כבר פרסם את הספר "תולדות הציונות".
לו רק יכולתי לשאול את סוקולוב עליו השלום מספר שאלות, הייתי מקשה עליו רק זאת: האם חשבת על יצר ההשמדה העצמית של התנועה שלה תרמת כה רבות? האם צפית שמהרסיה ומחריביה ממנה יצאו? האם האמנת שברוב סכלותה היא גם תעניק להם פרסים? ועוד פרס על שמך?
הנה עוד דוגמא לקריקטורות שמפרסם אבנרי באתרו. בתמונה מטוס קרב, מן הסתם ישראלי. בתוכו טייס חסר פנים חבוש קסדת טיסה. על דופן המטוס, במקום שנהוג לסמן את מספר ההפלות המוצלח מצויירים 9 ראשי תינוקות חמודים, מוצץ בפיהם. הטייס מן הסתם "גאה" במספר התינוקות אותם הוא הצליח לחסל.
מפעל החיים של אבנרי הוא מפעל שיתוף הפעולה עם אויבי ישראל. אבנרי סגד לסדאם חוסיין ("הוא ייכנס להסטוריה הערבית כאחד הגיבורים הנערצים, שלא חתו ולא ברחו מפני אויבים אדירים...יורשו של צלאח אל-דין"), הוא חסיד שוטה של ערפאת ("אין אדם המסמל יותר את מצב העם הפלשתיני, סבלו, נחישותו ואומץ-ליבו מאשר האיש במוקטעה הנצורה"), והוא תומך בבלגים כשהם שופטים ישראלים כפושעי מלחמה וקובע ש"בינתיים צריכות (עוד) מדינות ללכת בדרך הבלגית".
מפעל החיים של אבנרי הוא מפעל ההרס העצמי. את הסרבנות הוא מעודד (לטייסים הסרבנים הוא קורא 27 המופלאים), לצה"ל הוא קורא "משטרה קולוניאלית מגואלת בדם", לא כדאי אפילו להתחיל עם הכינויים שהוא נותן לתושבי יש"ע.
מפעל החיים של אבנרי הוא מפעל השקר. לפלשתינים הוא מאמין תמיד. מנהיגיהם הם תמיד אמיצים, נאמנים, רגישים וחכמים. מנהיגינו הם תמיד שקרנים, תככנים, לאומניים וזוממים. לפני המלחמה בעירק טרח אבנרי לטפח את אגדת הטרנספר שייערך לערבים במהלך המלחמה.
לא, הוא לא התנצל על שקריו. לאחר הקרב בג'נין, הוא כתב מאמר מתחכם שרמז על טבח, מבלי להגיד זאת במפורש. כנראה מתוך קירבתו למכונת הכזבים הפלשתינית ידע שהכל יתברר כשקר גס, וכשזה קרה, הפך את עורו והשווה את הטרוריסטים מג'נין, לא פחות ולא יותר, למורדי גטו ורשה.
מגיע לאבנרי אכן פרס - פרס התעמולה על שם אורוול. הנה למשל הצורה שבה הוא מתמודד עם רציחות המשת"פים ברש"פ: "מספר ההוצאות-להורג בתחום שלטונו (של ערפאת) נמוך לאין שיעור ממספר ההוצאות להורג של מושל טקסס לשעבר, ג'ורג' וו' בוש, למשל". תודו שזה ניסוח גאוני. גם טיהור ערפאת וגם הכפשת הנשיא בוש באותו המשפט! אין זכר לעובדה שפה מדובר ברצח אכזרי ברחוב ללא דין וללא משפט, ושם במערכת משפט חוקתית ומסודרת. ממש עיתונות במיטבה.
מה היה נחום סוקולוב אומר על "מפעלי החיים" של אבנרי, נושא הפרס על שמו? כנראה שלא נדע זאת לעולם. דוגמית למה שחושבים על הגרופי של ערפאת בתקשורת שלנו ראינו לפני זמן לא רב כאשר אריה גולן, המגיש הבכיר ברשת ב', הצטלם ליד אבנרי כשהוא עונד על דש בגדו את מדבקת ארגון "גוש שלום" הקיצוני. "לא רציתי לפגוע באורי," הצטדק גולן. כך כנראה חשבה גם ועדת הפרס. היא לא רצתה לפגוע ב"אורי" ובכך פגעה פגיעה אנושה בכולנו.
