בעלילת מחזה של איבסן מסופר, כי באחת העיירות הצפוניות מתגלים מי מרפא. המוני חולים נוהרים אליהם, על-מנת למצוא ריפוי לחוליים. העיירה נהנית ממקור הכנסה חדש ומתעשרת, אולם פתאום קורה "אסון": אחד הרופאים המקומיים, ד"ר שטוקמן, מגלה שבתוך המים "המצילים" ישנו רעל, ולא בלבד שלא יביאו ריפוי לחולים אלא יסכנו את חייהם. הרופא הצעיר מחליט לפרסם מייד את תגליתו, כדי להזהיר את האזרחים ולהציל את חייהם. אבל לתמהונו הרב, הוא נתקל בהתנגדות מצד נכבדי העיר וראשיה. איך תפרסם את תגליתך? הרי ייסתם מקור ההכנסה של עיירתנו, הרי תמיט אסון על האוכלוסיה המקומית, על בני עירך! אלו היו הטענות של ה"ריאליסטים" שדאגו לשלום העיר והתפתחותה.
אולם ד"ר שטוקמן אינו נכנע. הוא מרגיש, כי אסור לו לשתוק ואסור לו לוותר: יש לו שליחות. ומן היום שגילה את האמת, שומה עליו להילחם עליה אף אם יהיה אחד נגד כולם. הוא נלחם, אבל אבות העיר אינם מוותרים והם כמובן חזקים ממנו. לרשותם עומדת הביורוקרטיה המקומית, העיתונות וההסתה. נואמים וסופרים מכריזים כי ד"ר שטוקמן הוא: "אויב העם".....
למעלה מעשר שנים משקים את העם בישראל במים מורעלים. הציבור היהודי בארץ ישראל, שכל כך משתוקק למעט שקט ושלווה, ציפה ממנהיגיו שירוו אותו בתרופה שתביא מזור לתחלואיו. תרופה שתביא שלום לארץ, כלכלה שתפרח, התיירות תגאה וכל צרות תחלופנה.
את מי הרעל מכרו לציבור באריזות ותוויות שונות, התחילו במשקה שסומן - "הסכם השלום", אותו רקחו במחתרת אוסלו על-ידי קבוצה קטנה בראשותו של ביילין וחבר מרעיו, הם הביאו את המשקה הארור למנהיגים שלכאורה היו "ריאליסטים" ואלה אימצו את הסחורה ומכרו אותה להמונים.
כשקמו מולם המתריעים, מעטים כמו ד"ר שטוקמן במחזהו של איבסן, והזהירו, התריעו, התחננו וזעקו: "אתם מביאים עלינו אסון! "פעלה נגדם כל המערכת המשומנת וניסתה לטחון אותם - "פחדני השלום" כינו אותנו, "אויבי העם".
השלטון התחלף, אבל הרעל כבר פעפע ומכרו את המי המורעלים בתוויות אחרות, "הסכם חברון" אצל ביבי נתניהו. אחריו בא אהוד ברק וניסה למכור לנו את המים המורעלים בתווית של "קמפ דיוויד", והמערכת האדירה של התקשורת מגויסת, ביורוקרטיה שרודפת את מתנגדיה, טרור משטרתי ומשפטי, והגרוע מכל הסתה ודמוניזציה נגד המסתייגים נגד המתנגדים לרעל שמטפטף אט אט ומאיים להכחידנו. נשארנו: "אויב העם"...
בתקופה קצרה נראה שהציבור מתעורר ומנסה להתנקות מההרעלה, אבל לא מנהיגיו. אריאל שרון, בברוטאליות של רודן, בתנופה של בולדוזר כבד מנסה לדחוס לגופנו עוד מנת רעל. התווית הפעם על הבקבוקים - "הינתקות" - וכמו סוחר רמאי הוא עוטף את סחורתו בעטיפות צבעוניות, ומנסה במילות שכנוע, במתק שפתים, וכשלא מצליח הוא נוקט באזהרות ואיומים למכור לנו את הרעל.
העומדים בדרכו מפוטרים, המסתייגים מנודים, ואת הזועקים והמתריעים שוב מכנים - "אויב העם"...
אריאל שרון מתנהג כאחד שאומר "אחרי המבול"... הוא התנתק מבוחריו, מפלג והורס את מפלגתו - הליכוד, פועל כאילו היה "פצצת זמן" (כך כינה אותו, בזמנו, מרדכי ציפורי).
מוכן למסור למצרים את האבטחה על גבולנו כנגד הברחת נשק לעזה. מתעלם מאזהרות צה"ל ו"גורמי ביטחון", מוכן למסור את אימון המחודש של המחבלים למדינות ערב (מצרים וירדן). וכל זאת ללא שום תמורה מהותית. שופרות התעמולה של התקשורת המגויסת, כבר מטפטפות את החדשות על "צעדים מעשיים לקראת פינוי ישובי קטיף", הם נהנים מהמראות של ביורוקרטים שמכינים את הטרנספר ליהודים. וכי באיזה מילה אחרת תכנו את העקירה הנוראה שהם מכינים? עקירה של נשים, גברים וטף מבתיהם, עקירת מתים מקברם, פירוק בתי כנסת והרס מוחלט של הבתים, החממות, ערוגות הדשא והפרחים. אם זה אינו טרנספר נורא אז מהו טרנספר?
ומה יספרו לנו כשתנחת רקטת הקטיושה הראשונה באשקלון? או על חוות השקמים?
איזה משקה ינסו למכור אז לעם הכואב הזה שמורעל כבר למעלה מעשר שנים וצעקות האזהרה של אומרי האמת מוחנקות שוב ושוב - אומרי האמת הפכו ל"אויב העם". והמרעילים הם ה"ריאליסטים".
אבל סופה של אמת לצאת לאור, נקווה שהעם גם אם ניסו להרעילו, יתעשת וידיח מקרבו את אותה קבוצה שמנסה להחריבו מבפנים, לפני שיהיה מאוחר מדיי.
