חוק חופש המידע (התשנ"ח-1998) קובע, כי על כל רשות ציבורית לגלות לציבור את המידע שברשותה, ובכלל זה לחשוף ולגלות את הכללים וההנחיות על-פיהם היא פועלת (סעיף 6 א' לחוק).
מיותר להסביר את חשיבות הוראה זו. די אם נציין, שרק אזרח המכיר את ההנחיות וההוראות הפנימיות החלות על עובדי הציבור יוכל לעמוד על זכויותיו.
החוק והתקנות שפורסמו בעקבותיו, מחייבים כל רשות ציבורית לפרסם ברבים דין וחשבון שנתי, ובו תוצג, בין היתר, גם רשימת העמותות השונות שהרשות הציבורית העבירה להן כסף. זאת ועוד: על-מנת להבטיח שקיפות ויכולת בקרה ציבורית נאותה, קבע המחוקק בתקנות כי משרדי הממשלה חייבים לפרסם רשימה זו, ובמיוחד את שמות העמותות והיקף הכספים שקיבלו, באתר האינטרנט של המשרד.
עד כאן החוק. הממונה על ביצועו הינו משרד המשפטים.
הבה נבדוק את המציאות. נכנס לאתר האינטרנט של משרד המשפטים:
האתר עצמו והדוח השנתי של המשרד, משופעים במלל ובתשבחות עצמיות שמרעיפים על עצמם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה. שם הם מפרטים את מכלול תפקידיהם הנכבדים וסמכויותיהם הרבות. מלל רב קיים באתר זה. מה שלא קיים בו זה רק הנתונים. אותם נתונים שהחוק מחייב לפרסמם.
כי אין באתר משרד המשפטים כל נתונים על ההקצבות והתמיכות שהמשרד מעביר לעמותות שונות, ובכללן שמות העמותות שהוא קשור בהן, או שבכירי המשרד קשורים בהן. לא מצוי באתר הפרסום והפירוט המתחייב, גם לגבי עשרות ומאות מליוני השקלים המועברים לעמותות, שנה אחר שנה, מקופת "הוועדה הציבורית לקביעת יעודם של עזבונות לטובות המדינה" ("ועדת העזבונות"). דווקא הנתונים המעניינים הללו, שהחוק דורש לפרסמם, מוסתרים במשרד המשפטים מעינו הבוחנת של הציבור. ואולי לא במקרה.
כיוון שהם מוסתרים, ניתן להעריך (או לחשוד) כי הסיבה להסתרתם נעוצה בדברים שכבר נתגלו בעבר לגבי העברות כספים ממשרד המשפטים לעמותות של מקורבים. כך נתגלה בעבר, כי משרד המשפטים נהג להעביר כמיליון שקל בכל שנה לעמותה שבראשה עמד לא אחר מאשר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו.
תארו לכם שמשרד בשליטת ש"ס היה מעביר בכל שנה 1 מיליון שקל לעמותה שבראשה עומד סמנכ"ל המשרד. ברור שאת התירוצים למעשה שכזה היינו שומעים כבר מעורך דינו של הסמנכ"ל, כיוון שהפרקליטות היתה מבקשת את הארכת המעצר של לקוחו עד תום ההליכים. אבל מה שחל על ש"ס, כנראה לא חל על יקירי הפרקליטות.
כן נתגלה בעבר שמשרד המשפטים העביר כמיליון שקל בכל שנה לעמותה שקנתה ספרים עבור בית המשפט העליון. תמהני למה כבוד הנשיא אהרן ברק, אם הוא זקוק לספרים לספריה המשפטית בעליון, עושה זאת באמצעות עמותה עלומה - ולא באמצעות תקציב המדינה הרשמי והגלוי העומד לרשותו.
אלה רק 2 דוגמאות. ישנן עוד אחרות.
לא מכבר חשף יואב יצחק את החשדות בעניינו של יו"ר ועדת העזבונות, השופט צבי טל, הנוגעים בהעברת מיליוני שקלים לכאורה לעמותות בהן היתה פעילה אשת היו"ר הזה. ממה שפורסם עולה החשד שהעמותות הללו קיבלו מהוועדה יותר כסף ממה שביקשו - ויותר ממה שהומלץ לתת להן. מאז לא שמענו דבר.
ממשרד המשפטים עדיין לא שמענו הסבר משכנע לגבי שהתרחש. אבל מאחר ומערכת הקצבות הזו (ועדת העזבונות) כפופה למשרד המשפטים שהפרקליטות הינה חלק ממנו, יש מקום להניח שגם לא נשמע לעולם.
קיים ספק באשר ליכולת ונכונות משרד המשפטים לבדוק את עצמו ואת המתרחש בחדריו הוא. אבל הלקח נלמד, ועל-מנת שלא נשאל בעתיד יותר מדי שאלות - דאג משרד המשפטים שהנתונים שהחוק מחייב לפרסמם ברבים באתר האינטרנט שלו - שמות העמותות וסכומי הכספים שקיבלו - יוסתרו מפנינו.
שופטי העליון בישראל, ובראשם הנשיא ברק, נוהגים לצטט את המשפט הקובע כי "אין חומר חיטוי יעיל יותר מאור השמש". כאשר במשרד המשפטים דואגים להאפיל את החלונות, ולסגור את התריסים לבל תחדורנה קרני השמש לפרוזדורים המובילים למרתף בו מחלקים כספים, ולבל תשזוף עין האזרח את המתרחש, כי אז יש לנו מקום לדאגה.
