השופטת שהרימה את הכפפה
פרשה חמורה ביותר - של האזנת סתר בלתי חוקית לעורך דין בשיחותיו עם לקוחו, נחשפה בתחילת ספטמבר 2001 בהכרעת הדין במשפטם של האחים בן-קאסם בדיר (ת.פ. 40250/99, בית המשפט המחוזי בתל אביב).
החומרה נובעת, בין היתר, ממעמדם של העבריינים לכאורה: תובע בכיר מפרקליטות מחוז מרכז, ושניים מבכירי היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, סביונה רוטלוי, שהרשיעה את האחים בדיר בעבירות שיוחסו להם (עבירות מחשב והונאה), מגוללת את הפרשה החדשה הזו בהכרעת הדין. למעשה, בכך היא קיבלה את טיעוניהם של פרקליטי הנאשמים - עורכי הדין אביגדור פלדמן ואבים יריב. היא קבעה, כי התובע בתיק זה וחוקרי המשטרה ביצעו האזנת סתר בלתי חוקית לכאורה, השתמשו בה בבית המשפט (כשביקשו להציג את אותן שיחות כראיה), וגם כיזבו בכל מיני פרטים במהלך המשפט. העונש המירבי הקבוע בחוק, אגב, על ביצוע עבירה על חוק האזנת סתר, הוא חמש שנות מאסר.
ייחודה של הכרעת הדין: בניגוד לנוהג הפסול במערכת המשפט (שבו מעדיפים שופטים להעלים עין, ואפילו "להחליק"), הרימה השופטת רוטלוי את הכפפה, ובד-בבד עם הרשעתם של האחים בדיר - היא באה חשבון גם התובע ועם החוקרים, הוקיעה את מעשיהם וסימנה את העבירות שביצעו.
החרב המתהפכת
הפרשה שלהלן עשויה ללמד, עד כמה יכולה ראיה שהושגה בעבירה להפוך ל"חרב מתהפכת", ולפגוע במחזיקה. ביסוד הפרשה: שש שיחות, שנקלטו בהאזנת סתר בין הנאשם מונדיר בן-קאסם בדיר, לבין פרקליטו אז עו"ד נאדים מסרי. התובע והחוקרים הציגו את תוכנן של השיחות (ואת תמליל השיחות), כראיה לעבירות שייחסו לאחים בדיר (עבירות בהן הורשעו, בסופו של דבר).
כבר בפתח המשפט דרש עו"ד אביגדור פלדמן, לקבוע כי שיחות אלה הושגו שלא כדין. הוא ביקש לפסול את הצגתן, ומכל מקום - לקבוע כי חל עליהן חיסיון מכוח פקודת הראיות (המעניקות הגנה לשיחות עורך דין - לקוח).
התובע, עו"ד דורון פורת, והחוקרים - סנ"צ דוד אוסמו וסנ"צ אשר שמיר, התנגדו לדרישה זו. הם טענו, כי עו"ד נאדים מסרי לא היה אותה עת פרקליטו של החשוד בדיר. לכן, טענו, אין מדובר בקלטות בלתי כשרות, אין לפסול אותן, ומקל וחומר - אין לקבוע כי הן הושגו בעבירה.
האזנות לפרקליט
השופטת רוטלוי הכריעה כאמור באישום כנגד האחים בדיר, וביסוד ההכרעה נאלצה לפסוק גם בחשדות החמורים כנגד התובע והחוקרים. "מן הראיות עולה, כי הן חוקרי המשטרה, בכללם האחראים על החקירה בעניינם של הנאשמים, והן נציגי התביעה, ידעו, כי נאדים מסרי שימש כעורך דינו של הנאשם מס' 1 עוד ב-1996, וכן ייצג את הנאשם לאחר שנקלטו השיחות הנדונות", קבעה השופטת.
ובהמשך:
"... גם משטרת ישראל והתביעה היו מודעים שבמהלך פרקים מתקופה זו, שררו בין [נאדים] מסרי לבין נאשם אחד יחסי עורך דין - לקוח".
השופטת רוטלוי קובעת בהכרעת הדין, כי התובע עו"ד פורת, והחוקרים - אוסמו ושמיר, עשו שימוש, ביודעין, ובניגוד לחוק, בשיחות שהושגו שלא כדין. על כך היא מבקרת אותם קשות. אולי מתוך כוונה שמישהו בפרקליטות יתעורר ויעשה את הדרוש (מה שנמנעו מלעשות, למרות פניות עו"ד פלדמן חודשים רבים קודם לכן), היינו: להעמידם לדין.
שימוש ביודעין
השופטת קובעת, כי עו"ד דורון פורת הופיע, כב"כ המדינה בהליכי המעצר, "בשעה שעו"ד מסרי ייצג את הנאשם".
החוקרים אוסמו ושמיר, קבעה, קיבלו "התכתבות, שניהל עו"ד מסרי בשמו של הנאשם אל מול סנ"צ אשר שמיר ורפ"ק אוסמו מיאח"ה, בבקשה ליתן לנאשם היתר יציאה מן הארץ. רצף מכתבים זה התבצע בחודש יוני 1998, אותו חודש בדיוק בו נקלטו האזנות הסתר, כנגדן טוענת ההגנה... חוקרי יאח"ה, שעסקו בחקירת הפרשה, ידעו גם ידעו שעו"ד מסרי ייצג את הנאשם ושימש כעורך דינו בסמוך למועד קבלת השיחות בתחילת יוני 1998".
השופטת מקלפת מעדותו של התובע עו"ד פורת את היתממותו, כאשר היא קובעת כי ביום 9.7.98 הופיע עו"ד דורון פורת מטעם התביעה, "ולמולו עו"ד מסרי" - עדות לכך שידע שמדובר בפרקליטו של בדיר; היא מציגה את דבריו הבלתי אמינים של החוקר אוסמו ואת התנהגותו בפרשה: "מעדותו של סנ"צ אוסמו, חוקר בכיר ביחידה הארצית לחקירות הונאה, ניכר, כי הוא מבכר להתנער מאחריותו להאזנה לשיחות שבין עו"ד מסרי לבין נאשם מס' 1... מדוע לוותה עדותו בגמגום וניסיונות התחמקות חוזרים ונשנים, שנועדו, ככל הנראה, לגמד את מעורבותו בפרשה?"
בלי אמינות
ובהתייחס לתשובה אחרת שלו כתבה: "תשובה זו תמוהה לאור עמדתו הבכירה של סנ"צ אוסמו בתחום ההונאה, המצריך לא אחת האזנות סתר ואיננה מתקבלת על-ידי כתשובה אמינה לקצין בדרגתו". ובמקום אחר הוסיפה בנוגע לחוקר אוסמו: "... אני מתרשמת שתשובתו היתה מתחמקת, בצורה שאינה הולמת קצין בכיר במשטרת ישראל".
על מעורבותה העבריינית לכאורה של התביעה כותבת השופטת דברים נחרצים וברורים: "בנוגע למעורבותה של התביעה בסוגיית ההאזנות לשיחות, שבין עו"ד מסרי ונאשם מס' 1, טרח סנ"צ אוסמו להדגיש פעמים מספר, כי ההאזנה נעשתה בידיעתו ובאישורו של עו"ד פורת".
בנסיבות אלה החליטה השופטת רוטלוי,"כי ההאזנה לשיחות של עו"ד נאדים מסרי ונאשם מס' 1, בנסיבות שפירטתי לעיל, התבצעה באופן בלתי הוגן ופסול, וחרגה מתחומי היתר ההאזנה הכללי, שניתן לפי סעיף 6 לחוק האזנת סתר".
אי לכך הוא קבעה, כי אין לקבל את אותן קלטות/שיחות כראיה. מה שנותר עתה לעשות, הוא להמתין ולהיווכח, האם מישהו בצאלח א-דין בירושלים יתעורר ויעשה את מלאכתו.
המתנה זו, היא, לדידי, בזבוז זמן. שכן לא צריך להיות מהמר "כבד", כדי להעריך שקטנים הסיכויים לכך שהיועץ המשפטי לממשלה ו/או פרקליטת המדינה יעשו את מלאכתם.