מערכת הבחירות הולכת ומתחממת. מיום ליום עולות יותר ויותר שאלות: מדוע אריאל שרון ואהוד ברק מקפידים זה בכבודו של זה, יתר על המידה, באופן שאינו שכיח כלל ועיקר - במיוחד כאשר מדובר בבחירות אישיות לראשות הממשלה.
התשובה לכך פשוטה. עניין של הבנות. נודע לי, כי בין השניים כבר קיימת הבנה, לפיה מי מהם שלא ייבחר לראשות הממשלה, ימונה לתפקיד שר הביטחון. שרון וברק יודעים היטב לשמור סוד בדבר ההבנה ביניהם.
כמו כן הושגה ביניהם הבנה, לפיה לא יחטטו השניים זה בעברו של זה (הצבאי). שניהם מבינים היטב: דיג במים עכורים עלול לפגוע בכל אחד מהם, שכן עברם הצבאי של כל אחד מהם - ומי לא? - טומן בחובו פרשיות ביטחוניות בעייתיות - שחשיפתן לעיני כל עלולה להביכם ציבורית.
כידוע, שרון כבר הודיע בכנס של מרכז הליכוד, על כוונתו למנות את ברק לכהונת שר הביטחון, אם כמובן ייבחר לראשות הממשלה. הוא הציג זאת כרעיון שלו, ולא אמר מאומה על ההבנה/הסכמה שהושגה.
שרון - אם יפסיד בבחירות לראשות הממשלה - יוכל להשיג חצי תאוותו. מינויו לכהונת שר ביטחון דווקא על-ידי ראש ממשלה מן השמאל, עשוי לפצותו על פסילתו על-ידי ועדת כהן, ולהכשיר את דימויו, בערוב ימיו, בעיני רבים וטובים הזוקפים לחובתו את הסתבכות המלחמה בלבנון.
ברק, מאידך, שומר על הבנה זו בחדרי חדרים. הטעם לכך: אם יגלה זאת, יותקף במיוחד על-ידי מרצ, העושה כל שלאל ידה כדי לפסול את שרון לכהונה בכלל ושר ביטחון בפרט - נוכח חלקו השנוי במחלוקת במלחמת לבנון.
