השבוע החזרתי ספר לספריה. בזמן שחיכיתי בתור גילתה אחת הקוראות שרצתה לשלם קנס שארנקה נגנב מתיקה. הספרנית אמרה לי שהיא לא זוכרת שפעם היו דברים כאלה. אני דווקא טענתי שדברים כאלו קרו כבר בתקופת המקרא. כשקראתי בידיעות אחרונות כותרת בפרשת "תינוק המריבה", בסגנון "משפט שלמה המודרני" חשבתי שזאת הזדמנות מצוינת לברר זאת.
במלכים א, פרק ג', פסוקים 15-28 מתואר משפט שלמה המקורי. לאחר שבפסוקים 15-22 מתואר סיפורן של שתי הנשים הרבות על הילד, מתוארת תגובתו של שלמה: "ויאמר המלך זאת אמרת זה - בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי. ויאמר המלך קחו לי - חרב ויבאו החרב לפני המלך ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את - החצי לאחת ואת - החצי לאחת. ותאמר האשה אשר- בנה החי אל- המלך כי- נכמרו רחמיה על- בנה ותאמר בני אדני תנו- לה את- הילוד החי והמת אל- תמיתהו וזאת אמרת גם- לי גם- לך לא יהיה גזרו".
שלמה המלך, נקט בצעד אמיץ שמטרתו הייתה להגיע להחלטה המבוססת על טובת הילד. התורה איננה מספרת לנו יותר מן הנחוץ כדי להבין את הרקע להחלטה. היא לא נכנסת לסודותיהן של האמהות, היא לא עושה מן המקרה יותר ממה שהוא. התקשורת המודרנית לעומת זאת, הודיעה לקוראיה במפורש שהסיפור הוא קורע לב ומסעיר כל בית בישראל.
במשך קרוב לשבוע הוצאה פרשה הנוגעת למספר זניח של אנשים מכל פרופורציה. בשבוע בו השגריר הטורקי, שגרירה של אחת מבנות הברית המועטות של ישראל בסביבתה הקרובה, חזר לישראל מאנקרה לאחר שזומן להתייעצויות בעקבות התנהלותה של ישראל במלחמתה בשטחים, בשבוע שבו הפרלמנט של ירדן העביר החלטה הקוראת להפסקת קשרים עם "היישות הציונית", בשבוע שבו ניהל צה"ל עוד לחימה מסובכת בשטחים ומנע תודות למאמץ רב ומזל עוד פיגועי התאבדות, מה שהעסיק את העמודים הראשיים של העיתונים הישראליים הוא פרטיהם האינטימיים ביותר של אנשים פרטיים.
דומני שאת ההסבר הטוב ביותר להתנהגות הזאת, נתנו ב"ערב טוב עם גיא פינס". בסמוך לכתבה על פרשה אחרת שקיבלה תשומת לב מוגזמת, פרשת האיומים על רוני דואני, הוצגה כתבה על מטרידנים של כוכבים הוליוודיים. חלומו של הרצל הושלם, אנחנו כמו באמריקה- יש לנו את "הסיפורים קורעי הלב" שלנו, גם לנו יש את הגרופיס המוטרפים, כמו בלונדון, כמו בפריס, כמו באמריקה. לידיעה שבקרוב יפוטרו עוד אלף שוטרים, כך שמספר השוטרים שיוכלו לטפל בנשים שמוטרדות על בסיס יומיומי ואינן סופרסטאר הקדישו בוקסה קטנה באחד מהעמודים האחרונים של העיתון.
אנחנו לא אמריקה. אנחנו מדינה קטנה במזרח התיכון שמנהלת זו שנה שלישית מלחמה עקובה מדם. ניו יורק היא לא חצי שעה מתל אביב, רמאללה דווקא כן.