ברק שכר עורך דין ומתכונן
לעדות בפני ועדת החקירה
|
|
|
ראש הממשלה היוצא, אהוד ברק, נערך בימים אלה לעדותו בפני ועדת החקירה. נודע לי, כי בימים אלה פנה ברק אל משרד ראש הממשלה, בבקשה לקבל פרוטוקולים, מסמכים ומידע מתועד רב נוסף, הנוגעים לעניינים הנחקרים עתה בוועדת החקירה. במשרד ראש הממשלה נעתרים לבקשות, ונמנעים מהערמת קשיים - למרות שמדובר בחומר רב ביותר. אחרי הכל, מדובר בראש ממשלה לשעבר, והידידות האישית בן שרון וברק ידועה ברבים. מזכיר הממשלה גדעון סער, הוא המטפל בחלק מהבקשות המגיעות. שכן, על-פי חוק יסוד הממשלה, פרוטוקולים של ישיבות ממשלה, וכן דיונים בעניינים הנוגעים לעבודתה, הינם סודיים. כמו כן מדובר בפרוטוקולים הנוגעים לענייני ביטחון רגישים ביותר, ולישיבות בהן השתתפו, בין היתר, ברק, השר לביטחון פנים אותה עת, שלמה בן-עמי, דני יתום, מפכ"ל המשטרה, אנשי מודיעין ועוד ועוד. נודע לי, כי תוך כדי עיון בחומר (שהפך לחומר חקירה), מתגלה כי ברק מעורב עד מעל ראשו בסוגיית הפעלת הצלפים. הנושא נדון מס' פעמים בישיבות שהתקיימו. כמו כן עולה, כי במהלך הדיונים טענו בכירי המשטרה שוב ושוב, כי קיימת בעיה גדולה בצפון, וכי כוחות המשטרה במקום נמצאים בעמדת נחיתות כנגד ערביי ישראל. כפי שמסרנו כאן, ברק ידע על הפעלת הצלפים במהלך המהומות באוקטובר 2000. דבר זה מתועד, בין היתר, בפרוטוקולים הנוגעים לאותן ישיבות בהן השתתפו אנשי משטרה. סוגיה זו עלולה עתה להפוך לאחת הבעיות הגדולות של ברק. ברק כבר זומן לעדות בפני אוספי החומר של הוועדה. עדותו תינתן, ככל הידוע, לאחר החגים. ברק שכר את שירותיו של עו"ד אלון גלרט - שכיהן בתפקיד היועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה עד לאחרונה (גם בתקופת ברק), כדי לבצע את עבודת ההכנה. בשלב זה לא ברור האם עו"ד גלרט ייצג את ברק בפני הוועדה. ואולם, את עבודת ההכנה הוא עושה עבור ברק, פונה בשמו למשרד ראש המשמלה ולוועדת החקירה ומנהל את המגעים לקביעת מועד לזימונו.
|
|
התמחות יצחק זמיר, שפרש לפני כמה חודשים מכהונת שופט בית המשפט העליון, העניק לפני שבוע ראיון לעיתונאיות יעל גבירץ וטובה צימוקי (ידיעות אחרונות, 21.9.01). הראיון המעניין עסק, בין היתר, בסכנה מפני עבריינות אידיאולוגית, בכתבי אישום שהוגשו נגד אישי ציבור; וגם במה שנראה כטובת הנאה לבניהם של שופטים, ובמגבלות שעל שופט לגזור על עצמו - גם לאחר פרישתו. עמדותיו של השופט (בדימ.) זמיר, בעניינים הנ"ל, גרמו ליותר מהרמת גבה. במיוחד מצד סטודנטים למשפטים כפי שיובהר להלן. זמיר נשאל בנושא הביקורת כנגד העסקת בני ובנות שופטים כמתמחים בבית המשפט העליון. "כשופט וגם כאב, מה עמדתך?", נשאל. זמיר אישר כי אכן היתה תופעה כזו. הדבר לא עורר לדבריו ביקורת "במשך הרבה שנים, משום שבסך הכל מדובר במינוי זמני, לתפקיד שבשעתו לא היה כל-כך נחשב, וגם לא נחשב לפריבילגיה גדולה. זה השתנה בתקופה האחרונה, כאשר מספרם של בוגרי בתי הספר למשפטים גדל מאוד, ונוצר קושי במציאת מקומות התמחות טובים. אז, ורק אז, הושמעה ביקורת על התופעה. אני לא חושב שזה נעשה מתוך כוונה רעה, אלא באופן טבעי". והיכן, הוא נשאל, "התמחה הבן שלך? [עו"ד יורם זמיר] "בבית המשפט העליון, אצל השופט ברק, משום שברק הכיר אותו מעבודות שהוא כתב". התשובה הזו מעוררת הרבה שאלות - שאכן נשאלו השבוע, מכמה טעמים: - ראשית - בניגוד לדבריו, הביקורת כנגד מה שנראה כתופעה, הועלתה פעמים רבות במשך השנים - גם כאן במדור זה - ורק לאחר ששופטי העליון חשו מאויימים מצד המחוקק, המבקש להקים עתה בית משפט לחוקה, רק עתה חדר לתודעתם של השופטים כי הם אינם יכולים לפעול בדרך בלתי כשרה. רק לאחרונה מנסים הנשיא ברק ומנהל בתי המשפט דן ארבל, לעשות סדר במה שנראה כשחיתות טבעית; - שנית - אין מדובר בסך-הכל "במינוי זמני", ואין מדובר בתפקיד שלא נחשב ל"פריבילגיה גדולה". כל סטודנט למשפטים יודע היטב, כי התמחות בבית המשפט העליון, פותחת בפניו לאחר מכן דלתות רבות במשרדי עורכי הדין היוקרתיים ביותר בארץ. הניסיון שמצליח מתמחה לצבור תוך זמן קצר - בזמן התמחותו בבית המשפט העליון - לא יסולא בפז. וגם המקום, ותנאי העבודה אינם דבר שיש לבטלו; - ושלישית - העובדה שזמיר אינו מתייג גם כיום מעשה שכזה כמעשה פסול (ובלתי חוקי), מעוררת ספקות באשר לכנותו. במהלך כהונתו, כתב זמיר השופט פסקי דין רבים - המגנים אפליה פסולה, מכל סוג ומכל מין. אגב: בניהם של זמיר וברק הקימו לאחר התמחותם משרד עורך דין פרטי ועצמאי, וזמן קצרצר לאחר מכן כבר קיבלו את ייצוגה של חברת חלמיש (חברה ממשלתית-עירונית). על אופן קבלת הייצוג די אם נכתוב כאן, כי הייצוג ניתן באופן שנגד את הכללים ותוך העדפה פסולה [משרדי עורכי דין גדולים ובעלי ניסיון עמדו בתור לקבל את חברת חלמיש, אך הבנים-של הועדפו]. גילוי נאות השופט זמיר נשאל ואמר בראיון, כי על שופט לגזור על עצמו הימנעות מהבעת דעות בנושאים מדיניים-ביטחוניים גם לאחר צאתו לגימלאות, וזאת אפילו לאחר 20 שנים. זמיר כיוון בדבריו אל נשיא בית המשפט העליון (בדימ.) השופט משה לנדוי. זמיר אמר, כי יש להקפיד בכך, כדי "להימנע מכל דבר שעשוי לעורר ספק במקצועיות-ובאובייקטיביות של השופטים. הניתוק שלנו מעניינים פוליטיים חייב להיות מלא". זמיר נגע כאן בעצב רגיש. שכן, בשנים האחרונות הולכת וגוברת הביקורת כנגד שופטים - במיוחד כלפי שופטי בית המשפט העליון - על מדיניות בלתי עיקבית בפסקי דין. כמו כן הועלה חשש ממשי, לפיו שופטים מסוימים נתנו פסקי דין בהתאם להשקפת עולמם הפוליטית-חברתית-מדינית. עו"ד יעקב נאמן נתן לכך ביטוי לפני מספר חודשים, בהציגו שתי דוגמאות, זו מול זו: החלטת השופטת דליה דורנר, שאסרה בצו ביניים על ראש הממשלה בנימין נתניהו לסגור את האוריינט האוס; כנגד החלטת בית המשפט העליון בהרכב מורחב, שאיפשר לראש הממשלה אהוד ברק להמשיך ולנהל מו"מ מדיני ימים ספורים ערב הבחירות. העמדה שהציג זמיר מעלה את השאלה, האם אין זה מן הראוי שיידע הציבור, בזמן אמת, את תפיסת עולמו ועמדותיו של השופט. בארה"ב, כידוע, נערך שימוע למועמד לכהונת שפיטה, בטרם מינויו. וכאן, מבקש זמיר למנוע מהציבור מידע בסיסי - "גילוי נאות", למעשה, דבר שבו מחוייב כל מנהל זוטר בחברה הרשומה למסחר בבורסה - על תפיסת עולמו של השופט לצמיתות. וכך יהא הציבור חשוף לפסקי דין מזוגזגים, בלא שיידע את הסיבות לכך.
|
|
הפיגועים בארה"ב העלו מחדש במשרד ראש הממשלה ובמשרד הביטחון, את הכוונה ללחוץ שוב, כדי להעביר בכנסת את מה שמכונה: "חוק העינויים". העיתוי נראה מתאים, שכן, החשש שהעיקרי שמא המדינות הדמוקרטיות במערב לא יוכלו לבלוע חוק שכזה, נמוג, במידת מה - באווירה הקודרת והמלחמתית שנוצרה כנגד הטרור. שר המשפטים מאיר שטרית, יוזם אמנה בינלאומית למלחמה בטרור. בעקבות הפיגועים בארה"ב, פנה השר שטרית אל התובע הכללי בארה"ב, ג'ון אשקרופט, והציע לפתוח במהלך שעיקרו: גיבוש אמנה בינלאומית, שתיתן בידי מדינות כלים משפטיים משותפים למלחמה בטרור. לדברי השר שטרית, לפני מספר ימים הוא שוחח על כך בטלפון עם התובע אשקרופט, וזה גילה עניין רב בנושא, בשל ניסיונה הרב של ישראל בתחום הטרור. הניסיון המשפטי בישראל נרכש באחרונה, גם נוכח הטיפול בחוק השב"כ המוצע, ונוכח התמודדות משרד המשפטים ביוזמות שהועלו להכשיר "חוק עינויים" כנגד חשודים בטרור או כנגד: "פצצות מתקתקות". שטרית שולל, מכל וכל, את חוק העינויים. הוא מסר, כי גם עתה - למרות הפיגועים בארה"ב - הוא מתנגד בתוקף לחוק עינויים. יחד עם זאת, אמר, הוא פועל עתה להכנת אמנה מתאימה שתאפשר לדמוקרטיות להתגונן.
|
|
לרגל השנה החדשה ויום הכיפורים, נהוג ומקובל לשלוח אגרת ברכה. כך עושים במקומותינו רבים וטובים, וכך נוהגים גם בסקטור הציבורי. אף על-פי כן, מעניין לראות איזו ברכה שיגר שר המשפטים לכל שופטי ישראל, ואילו רמזים עבים גלומים בה: "ערב הדיון בגורלו של אדם בבית דין של מעלה, אני מבקש לאחל לך ולחבריך השופטים בבית דין של מטה כתיבה וחתימה טובה, שנת עבודה פוריה ומוצלחת, וכי כל הדינים שיצאו תחת ידיכם יהיו מתוקנים ובעיתם. אני מאחל לך ולבני משפחתך שנה טובה ומאושרת". הדגש, באיחולים אלה, הוא כמובן, על חובתו של שופט ליתן פסקי דין במועד - דבר שלא נעשה, רעה חולה השוררת במערכת המשפט.
|
|
