סיפור שקרה באמת: עורכת דין צעירה ייצגה בנק גדול והגיעה לדיון בבקשת רשות להתגונן, שהוגשה על-ידי אחד הנתבעים בתיק, בבית משפט השלום בתל אביב. באותו היום נקבע לאותה עורכת הדין דיון נוסף בבית המשפט המחוזי בנצרת. הדיון בתל אביב היה אמור להעריך בשעה 08:30 בבוקר והדיון בנצרת נועד להתקיים בשעה 12:45. מספיק זמן, בתיאוריה.
אולם דווקא באותו יום חלתה אחת השופטות מבית משפט השלום בתל אביב, וכל התיקים שהיו קבועים לדיון בפניה הועברו לשופט אחר. השעה היתה כבר 10:30 ועורכת הדין עדיין המתינה מחוץ ללשכתו של השופט שבפניו התקיימו כל הדיונים באותו יום, בפקק הקבוע, במסגרתו מוזמנים כל עורכי הדין ל-8:30 בבוקר.
עורכת הדין הצעירה התחילה להילחץ, כיוון שתכננה בשעה זו להיות כבר בדרכה לדיון במחוזי בנצרת. היא שיתפה בבעיה את עמיתה למקצוע שייצג את הצד השני בתיק והגיש את בקשת הרשות להתגונן. באותו שלב הבחינה גיבורת סיפורנו, שהנתבע עצמו, המבקש רשות להתגונןואמור להחקר על ידה על התצהיר שהגיש, כלל אינו נמצא בסביבה. כששאלה על כך את בא כוחו - עורך דין, קולגה, חבר למקצוע, השיב לה הנ"ל כי לקוחו בשירותים. בהיעדר ברירה, התקשרה עורכת הדין שלנו בבהלה למשרדה וביקשה בדחיפות מחליף שייסע במקומה לדיון בצפון.
עוד שעה חלפה. ב-11:30 נקראו סוף סוף עורכת הדין וה"קולגה" לאולם הדיונים. והנה, להפתעתה הרבה, מיד בתום קריאת שמות הצדדים, ביקש לפתע ה"קולגה" דחייה של הדיון, הואיל והלקוח שלו חולה - ואף סיפק אישורים על כך לבית המשפט.
נגד ה"קולגה" הוגשה קובלנה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב. אולם עורכת הדין שלנו יודעת היטב שהוועדה תדון בעניין בעוד כחצי שנה, בערך בזמן בו כבר יינתן פסק הדין בתיק נשוא הדיון.
התופעה רחוקה מלהיות חריגה. יותר ויותר עורכי דין מדווחים על יחס דומה שהם מקבלים ממי שאמורים להיות עמיתיהם למקצוע. האם עורכי הדין מתנהגים בפחות אתיות זה כלפי חברו, כלפי בית המשפט וכלפי הלקוח שלהם? האם הדבר נובע מהתחרות? מריבוי עורכי הדין בשוק? מההאטה במשק? ואולי משוב לעורכי דין יהיה הפתרון?
עורכת הדין גלי סגל, בת 29, עוסקת מזה כשלוש שנים בתחום הפלילי: "בין עורכי הדין קיימת תחרות סמויה וגלויה, כאשר נראה על-פי התנהגות עורכי הדין כל האמצעים כשרים. כך לדוגמא, נתקל כמעט כל עורך דין בתופעה של גניבת לקוחות, הורדת מחירים, הוצאת עצורים מתאי המעצר כאשר ידוע לכולם שהם מיוצגים כבר, ועוד מעשים אשר אינם עומדים כלל ועיקר עם כללי ההגינות המינימלית שלא לדבר על כללי האתיקה".
"אם המעשים האלה נשמעים עדיין בגדר הסביר, לפחות שעורכי הדין ידברו בגילוי לב על התחרות הקשה, על כך שמקור פרנסתם בסכנה ולו בשל הנתח הרב שגוזלת הסניגוריה הציבורית ועוד כאלו נימוקים. הרי הכל יוכלו להסכים, אולי, כי זהו הרף הלגיטימי".
תופעה מדאיגה יותר היא זו הגובלת בהוצאת דיבה, והכוונה לאותם עורכי דין אשר אינם מהססים להבטיח תוצאה מסויימת במשפט ללקוח או להכפיש את עבודת עורך הדין הקודם שהיה לו. הדבר נעשה על-ידי נתינת עצות של בדיעבד ללקוח. זה הרי הדבר הקל ביותר והמסוכן ביותר. עורך דין שמקבל לידיו תיק ואינו מסוגל להתמודד עם התיק כמו שהוא מבחינה משפטית, מוטב שלא יבחר להקל על עצמו על-ידי הטחת האשמות סרק כלפי עבודת העורך דין הקודם או טעויות שנעשו לטענתו בניהול התיק. בכך כמובן מנסה עורך הדין להשיג את אמון הלקוח כלפיו, ומאידך יוצר כעס של לקוח שממילא משפטית לא יכול להבין את השתלשלות התיק. עורך דין שפועל באופן הזה פוגע בשמו ובפרנסתו של עורך הדין הקודם ואולי רצוי שוועדת האתיקה של הלישכה תיתן את דעתה על הנושא.
אני בעד קיומו של משוב לעורכי הדין, אבל בשל העובדה כי כמות עורכי הדין היא עצומה, הדבר יהיה קשה ליישום. אני לא בטוחה שמשוב בו משתתף מדגם קטן של עורכי דין משקף את התמונה האמיתית של רמת עורכי הדין ותפקודם.
יש לזכור שייתכן והמאמץ הרב שצריך יהיה להשקיע במשוב שכזה לא בהכרח יענה על הציפיות של מבחן התוצאה. יחד עם זאת, הדבר עשוי להביא לשינוי ההתנהגות הקולגיאלית, תרבות הדיבור, ולסייע ליצור סגנון הופעה מכובד, מקצועיות, הגינות וכו. הדבר ישפר את יחסי האנוש שלהם ויגביר את התחרות הלגיטימית בין עורכי הדין, כאשר המרוויח העיקרי יהיה הלקוח".
עו"ד דן פרידמן, 34, עוסק במשפט אזרחי, כינוסים ופירוקים: "בגדול, כמו תמיד ביחסים בין עורכי דין, יש ויש. יש עורכי דין שאתה לומד שאין להם גבולות אמיתיים ומבחינה אתית הם מרשים לעצמם יותר ממה שיש לצפות שעורך דין ירשה לעצמו - בניסוחים בלתי הולמים, בהתנהגות בלתי נאותה, ולעיתים עד אי אמירת אמת במודע לצד שכנגד ולבית המשפט. ישנן גם התבטאויות בלתי הולמות כלפי עורכי דין בכתובים ובעל פה, עד כדי גידופים של ממש.
גם באולם המשפט מרשים לעצמם לעיתים עורכי הדין להתבטא אחד כלפי רעהו בביטויים בלתי הולמים. לעיתים ההתבטאויות הבלתי הולמות מוצאות את דרכן גם לכתבים המוגשים לבית המשפט כאשר הן מכוונות לעורכי הדין של הצד השני. כך הביטוי שהצד שכנגד מטעה את בית המשפט הפך כבר להיות שגור גם בבקשות המוגשות לבית המשפט, וזאת ללא כל יסוד עובדתי, מלבד הרצון לנגח את העורך דין האחר. אלה דברים שאינ רואה ממש יום ביומו.
כלפי בית המשפט המצב הוא בסה"כ סביר. עורכי דין, למעט מקרים חריגים שנתקלתי בהם, מתנהגים באופן הולם בין כותלי בית המשפט. אולם עם זאת נתקלתי במקרים שעורך דין זילזל באופן בוטה בשופט.
אני סבור שמשוב על עורכי הדין אינו רעיון טוב. אם עורך דין אינו מתנהג בצורה נאותה אשר אינה עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה, יש ללישכה דרכים להתמודד עם התנהגות מעין זו באמצעות הסנקציות הקיימות כבר עכשיו בחוק. במקרה שמקרה כזה יובא בפני הלישכה היא תוכל לנקוט בסנקציה משמעתית כלפי עורך הדין. אני לא יודע עד כמה יש היום אפקטיביות להליכים שבפני הלישכה, אבל אם יש מקום לשיפור יש מקום לשינוי ההליכים הקיימים ולא לשינוי השיטה של האתיקה כולה".
עו"ד אבי אודיז, 40, עוסק בעבירות צווארון לבן ושותף במשרד העוסק גם במשפט מסחרי: "בשנים האחרונות ישנה תחושה של שחיקה בכללי האתיקה, בנורמות אתיות שהיו נהוגות בין עורכי דין וגם באחריות מקצועית כלפי לקוחות. הדבר נובע בראש ובראשונה מריבוי עורכי הדין בתחרות הקשה על הלקוחות.
הדבר בא לידי ביטוי החל מצורת הפנייה וההתנסחות, טלפונית ובכתב בין עורכי דין. בעבר היו הפניות מנומסות ועל בסיס קולגיאלי. כעת ניתן לפגוש יותר ויותר פניות שהן אגרסיביות: "אני מייצג את פלוני והוא רוצה את התיק שלו בחזרה ממך" - ללא כל נימוס, מבלי להציג את הדבר, מבלי להסביר במה דברים אמורים וללא הצגת ייפוי כוח.
בדיעבד מתברר משיחה עם הלקוח שהוא פנה אל אותו עורך דין לייעוץ בלבד ולא לייצוג. התקשר אלי עורך דין, שאל אותי "אתה מייצג את זה וזה? הוא רוצה שתעביר לי את כל החומר בעניינו". אני לא מכיר את עורך הדין הזה, אולי הוא היריב שלו בעסקים, אולי הוא בעל עניין שרוצה להשיג עליו פרטים - והוא אומר לי ככה הוא רוצה וככה זה יהיה. הוא פונה אלי בכתב כמעט באותה צורה. אני מבקש לראות ייפוי כוח והפנייה לתיק מסויים. אלה דברים שהם א'-ב' של פנייה בין עורכי דין.
זה הסגנון, אבל בחלק המהותי, בקרב על עסקות מכירות דירות, שכר הטירחה המבוקש על-ידי עורכי דין, לא אחת הוא כה נמוך, שחזקה על עורך דין שמבקש שכר טירחה כה נמוך שהוא לא יוכל לבצע את עבודתו ביסודיות. כשנכס במחיר מאה חמישים אלף דולר נמכר, ושכר הטירחה הוא %0.4 מזה, כלומר 520 דולר + מע"מ, תמורת סכום כזה, ספק רב האם אותו עורך דין ישקיע בעיסקה בדיקות הכרחיות, כגון: בדיקה בעיריה של טיב הזכויות והבעלות על הנכס, ניסוח פרטני של הסכם על-פי הדרישות הספציפיות של המקרה ושל הצדדים וכו'. בעבור שכר טירחה כזה מדובר בשליפת איזשהו הסכם דומה ועריכתו בצורה שבלונית לחלוטין, והרי לך התרשלות מקצועית גרידא.
זו הסיבה שכיום ישנה עליה גבוהה מאוד הן בתלונות כנגד עורכי דין והן בתביעות רשלנות כלפי עורכי דין. הדרישה לשכר טירחה נמוך כל כך נובעת מהמצוקה והתחרות בשוק, ובסופו של דבר פוגעת בצורה ישירה בציבור עצמו, שאינו תמיד יודע מה לבקש והוא מונחה על-ידי השיקול העיקרי של גובה שכר הטירחה.
למעלה מכך, אף בתחומים שבהם מדובר בדיני נפשות כגון בתחום הפלילי, ניתן למצוא הרבה מאוד מקרים ולראות ביום יום בבתי המשפט ייצוג שהוא נעדר כל אסטרטגיה מקדמית וכל השקעה והכנה של התיק, אלא העלאת טענות בלתי מבוססות בעליל שכל מטרתן הוא לספק רושם של ייצוג. מי שנפגע מהדברים האלו הם קודם כל הציבור, ולאחר מכן גם עורכי דין טובים שנאלצים להתמודד הן ברמת הליטיגציה מול טענות כאלה, הן מול שופטים שעייפים מטיעוני סרק והן מול הצורך לספק הסברים מדוע הם מבקשים שכר טירחה ראוי נוכח התיק.
מישור נוסף של השחיקה באתיקה הוא שהיום אם הצד שכנגד שלך הוא לא מישהו שאתה מכיר באופן אישי, גם בהליך פלילי וגם בהליך אזרחי, יהיה מצב שעדיף לא לדבר בטלפון על התיק אלא רק בכתב - בשל העובדה שמתרבים המקרים בהם הדברים שהוחלפו בשיחה מעוותים אחר כך, מועלים בצורה צינית על הכתב בניגוד לכללי האתיקה והנוהג, ובמקרים חריגים אף נעשה בהם שימוש נפסד באופן שהסכמות טלפוניות אינן מכובדות.
לדוגמא, צד שכנגד שאינו מוכר לי מתקשר, ומבקש הסכמה לדחיית דיון, דחייה שאין לה סיבה מוצדקת בעליל. לאחר הסבר מדוע בנסיבות העניין לא יהיה ניתן להסכים לדחייה, יגיש אותו צד שכנגד בקשה לבית המשפט ובה הוא כותב דברים שמהם ניתן להבין כאילו הצד שלי אינו מתנגד לדחייה. ולאחר מכן ניתנת החלטה וצריך להסביר שדברים לא נאמרו וטירחה ועוגמת נפש מיותרת לחלוטין. כל זה מוביל לכך שצד שאינו מוכר לך פונה אליך, אתה אומר לו תעביר לי את זה בכתב. כל זה פעם לא היה, עד לפני מספר שנים. כשדיברת עם עורך דין יכולת לסמוך עליו שזה לא יצוטט, שהסכמה שהגעתם אליה תכובד. היום ישנה הרגשה שכולם נהיו "אובר-חכמים".
רובד אחר לחלוטין של הנושא האתי הוא ההתנהגות מול בית המשפט והעדים. רובד זה משיק לנושא הייצוג הרשלני עקב שכר טירחה נמוך. כשעורך דין מעלה טענות סרק ונדחה בשתי הידיים בידי בית המשפט, בוודאי שהוא מתוסכל באותו רגע מול הלקוח שלו, וזה יכול להביא אותו לתגובות מיותרות לחלוטין, אמירות שאינן במקומן. להתפרץ אל עד, לריב ולהתווכח עם השופט, לשסות את עורך הדין בלקוח ודברים כאלה".
____________________
פורסם במקור בירחון עורך הדין - ביטאון לשכת עורכי הדין בישראל [גליון מס' 24, ספטמבר 2001]
