בועז גוטמן, דברים לזכרו של בנימין זיגל

ישראל נזקקה לו יותר משהוא נזקק לישראל. ערב שבת נודעתי למותו של מפקד נדיר מסוגו. הוא הביא אותי ליאח"ה בסוף שנות השבעים. בפולנית, זיגל פירושו אומץ - אמרה השופטת שרה סירוטה במסיבת הפרידה הפנימית שערכנו לו ביציאתו מהיחידה ב-1985. כתבתי לו מגילה היתולית באורך מטר. כולם חתמו עליה. על הקיר בביתו. מי לא בא למסיבת ההצדעה הנדירה במשטרת ישראל? - מפכ"לים. שמות מוכרים בזירת הלחימה בפשעי צווארון לבן. יעקב קדמי, יצחק זמיר, דורית בייניש, שרה סירוטה, עדנה ארבל, המאמנת שלו - חנה אבנור, רביב, כולם שופטים, מכובדים. לקורא הצעיר, אלו חבריו לחזית הלחימה. אני רק הייתי מה שהיה קרוי: "אנשי זיגל". לא היחידה ולא ראשי תיבות. מין קבוצה של שבעים וכמה "מכורים". גם עם סנדלים, שיער ארוך - נגד הכל. אחד מראשי המוסד אמר אז: "אתם כמו אנשי פנפילוב". כשהשבתי למשפחה של חשוד בצפון ש"אנחנו מזיגל ..." - התגובה היתה עילפון במקום. אמיתי. זיגל היה נזיר בודד עם מטרייה דולפת תחת מטר השחיתות.

הספר

זיגל - הספר בן 199 עמודים, ספריית מעריב. על אף קצין במשטרה אין ספר. במלאות לו 70, ערכנו לו הפתעה בפארק יקום. מוסרט. ראש אגף החקירות אז - פנסיונר של שב"כ, הרים גבות. היתר צללו לתהום האלמוניות.

היום יקברו אותו. אחרי המוות הראשון אין עוד נוסף. למחרת עדותו הכושלת של עד המדינה בפרשת "אבו חצירא" - שר הדתות, הגנב - מורי לשעבר בישיבה, לקה בליבו, בחדרו. הבאנו אותו בניידת מהירה מאמבולנס ל"איכילוב". כל היחידה שמרה עליו בתורנות. כולם קצינים. רצו לחסלו - גם פיזית, עבריינים. היינו דרוכים. למרות הכל - הוא "משך" עד היום.

זיגל, מפקד בסיס קורס הקצינים של פולין בצעירותו. קולונל אמיתי. לא טווס מצולם. שבח, בדומה לזהב ויהלומים, ערכו נמדד על-פי נדירותו.

צייד הגולגלות

מנכ"ל בנק שגנב 36 מליון דולר, מנהל המכס, מועמד לנגיד בנק ישראל, שר, חבר כנסת, "בבא סאלי" ואחרים - הוא הסיע חינם לרמלה. הוא החלוץ. באחת הישיבות של ועדת הכנסת להסרת חסינותו של שר הדתות, אמרה שרה סירוטה במסיבה: הציעו כולם מימין ומשמאל פשוט לזרוק אותו. אמיתי. דברים מסתוריים אינם עדיין ניסים. המשכנו... הכלל החצוב - כולם היו בני כולם היו על- תנאי. הוא רצה שאשכנע את מרדכי גילת מידיעות אחרונות לבוא ליחידה, בדרך גם גייס מהשמאל ומהימין.

כל בחור צעיר ומהפכן. עכשיו כולם נדחפים. "אתה בחור ישיבה" - איבחן כשבאתי. "כיצד יודעים אם עוף כשר? - אם הוא מסוגל לשחות נגד הזרם", ציין בראיון הקבלה - בעמידה, "ברגע שתפסיק, תחזיר ציוד". מי שאין לו כסף בכיסו מוטב שיהיה לו כסף בלשונו.

מודיעין שלום

הוצבתי כקצין מודיעין. גם היום אי אפשר לומר הכל. רבים מפחדים להתאבד מחשש מה יאמרו השכנים. הגעתי לגרשום שוקן המנוח - עורך הארץ בעל המבטא הגרמני. לא עמוס, הדיגיטלי.

בשיחה משותפת עם עו"ד ליבליך, גם הוא איננו. הלב עלול להישבר, אך הנשמה נשארת בלתי פגועה. בקשתי בחשאיות, קלסר סודי מכספת העיתון. נתנו. "תוך שעתיים תקבל הכל", פסקו, "תצלם ותחזיר עוד היום" קבעו. בוצע. "והעיקר תגיד לזיגל שלא יפחד", סיכם שוקן המנוח.

כיום - באלף ליטראות של חוק אין אונקייה אחת של אהבה. כך גם למדתי בערב שבת אחד איך מפכ"ל עף בלי כנפיים. הגיעו ליחידה, בשעה שאברכי משי טובלים ראשם שבע פעמים, רב-אלוף במילואים, חיים לסקוב שמו, בכיר מהשב"כ, אב טיפוס למפכ"ל מוטס מדגם שפיר.

נתכנסו בחדר המפקד. הבנתי שמה שהוא יקרה, קרה. האב טיפוס שוגר בהצלחה החוצה עם מדבקה העונה לשם הרצל שפיר. על-ידי השר העונתי - יוסף בורג. מאז שוגר בהצלחה גם "שפיר 2" עם המדבקה על שם יעקב טרנר. מעופף מנוסה. בורג המנוח פשוט כיווץ החקירה שהיתה עלולה להיפתח בחדרו במזמור הבא מספר החוקים: "ראיתי את הנ"ל בפני היום, הזהרתי אותו כי אינו חייב לומר דבר וכל אשר יאמר ירשם על-ידי ועשוי לשמש ראיה...".

השאר נחלת חוקרי מדעי המדינה ומקשטי המודעות המסחריות. הייתי בין ארבעת מחברי החומר המודיעיני. מאז הודיתי בשגיאות בגלוי ובשמחה.

דמעה לסיום

היום זיגל המפקד ייקבר. האדם בוכה בהיוולדו ולא במותו. זיגל לא בוכה. גם אני לא. שוטה הוא זה הממנה את רופאו ליורשו. זיגל מינה את אנשיו ליורשיו. הוא חינך ואימן אותם לכך. הם מצויים בתוך מערכת החוק לענפיה. במשטרה, בפרקליטות, בבית המשפט. מזיגל למדנו, כי הדבר הרע ביותר בעולם, ממש שני לאנרכיה, הוא השלטון. שבח שאין ראויים לו הוא סטירה בתחפושת.

זיגל ראוי לכל שבח.