מדוע התייחדה נעמי שמר בזכרון הלאומי הישראלי כמשוררת הלאומית? מה היה בה שלא היה במשוררים, מלחינים ופזמונאים אחרים?
אם נפרק את כשרונה לגורמים, לא נמצא את התשובה. היא כתבה מילים יפות, בחרוזים רעננים ובמשקל, אך היו בישראל משוררים ברמתה. לחניה ומנגינותיה היו יפים ומעניינים, אך היו מוסיקאים ומלחינים ישראלים בקנה מידתה. פועלה היה ארוך, רב גוני ורב יצירה, אך גם כאן ניתן למצוא לה מתחרים.
אלא שמעטים היו כל הדברים יחד. וזו גדולתה של נעמי שמר. היא ידעה לחבר בין הקצוות ולהיות בבת אחת הכול. היא היחידה שידעה למצוא את החיבור המיוחד שבין המנגינה השובה לבין המילים המרגשות, שבין החרוז לבין התו ובין המשמעות לבין הקצב.
אך לא רק את המוסיקה למילים חיברה נעמי שמר בכשרונה הבלתי-נדלה. היא חיברה בין תקופות, בין אנשים, בין תרבויות, בין מגזרים ובין אידאולוגיות. היא ידעה לראות את הטוב ואת היפה, ושבתה את לב כולנו בכך שהוכיחה לנו בשיריה כי התום והפשוט שבארץ ישראל עדיין נוגעים בנו. כי עוד לא התקלקלנו לגמרי.
היא חיברה בין דורות בשירים שמבוגרים שרים לילדים, שעוד ישירו לילדיהם, סתם כי בא להם לשמוע שוב את השיר האלמותי. היא חיברה את יושבי הארץ לנופיה, ובכך חיברה בין תושבי אזורים ויישובים שונים. היא חיברה בין העליות השונות, הישנות והחדשות. היא סיפרה לנו כי כולנו בני אותה משפחה, כי התכנסנו כאן עם סיבה, וכי האהבה והנחישות יכולים לנצח. כך חיברה חיבור גדול בין כולנו.
וזה ייחודה הגדול: נעמי שמר היא המשוררת היחידה שבשיריה נפוץ ה'אנחנו', ה'גוף ראשון רבים'. היא כותבת בגוף ראשון רבים בשיר ילדים שיצאו לטיול, בשיר על פועלי בניין, בשירים אופטימיים של סיום מלחמה, בשירי ארץ ישראל, ועוד.
יכולת ההזדהות שלה איתנו, שלא היה בה כל זיוף או ריחוק, והיכולת שלה להבהיר לנו את הצדדים החיוביים שבנו, הם ייחודיים לחלוטין באדם בעל כשרון מוסיקלי ומילולי כשלה. נעמי שמר הייתה ותהיה חלק מאיתנו. כך תמיד ראינו אותה, אך הפלא הוא שכך היא ראתה את עצמה. ולכן היא ידעה לשיר את עצמה איתנו, בגוף ראשון רבים.
והיא אף פעם לא טעתה בכך. ויחד איתה שרנו ונשיר 'אנחנו'. בגאווה ואושר.
לאישה הרגישה, החייכנית והכשרונית, שהקלה על מצוקות חיינו והעניקה לנו מיטב זכרונות, תקוות ומרץ לעשות את הישר, התמים והטוב, שידעה להראות לנו את היפה שבנו ושהצליחה לאחד בין הלבבות, 'אנחנו' כבר מתגעגעים.
יהי זכרה ברוך.