מבקר המדינה בדק בדקדקנות, ובצדק, את ההתנהלות הכספית של שני המועמדים. בבדיקה נמצא הליכוד נקי - בכל הנוגע להתנהלות של הליכוד החוצה, כלפי נותני ומקבלי שרותים. מאידך, קבע המבקר כי כספים שקיבל שרון בתקופה אוגוסט 1999 ועד ינואר 2000, בסכום כולל של 6.1 מיליון ש"ח, התקבלו שלא כדין. הכספים התקבלו במסגרת הכנותיו של שרול לבחירות המקדימות (הפריימריס).
המבקר בדק ומצא, כי מסכום זה הוצא סכום של 5.9 מיליון ש"ח, מזה 1.9 מיליון ש"ח למטרות הקשורות עם מועמדותו של שרון כראש הליכוד וכמועמד מטעם הליכוד לראשות הממשלה בבחירות בפברואר 2001. לכך קנס המבקר את הליכוד בסכום של 600 אלף ש"ח - מחצית מסכום התרומה לכאורה.
בסוגיה זו בא, ככל הידוע, העניין לסיומו. גם היועץ המשפטי לממשלה וגם פרקליטת המדינה, כבר התבטאו השבוע, כי אין לכאורה מקום להורות על חקירה פלילית בכל הקשור לעניינים שנבדקו על-ידי מבקר המדינה ואשר בגינם כבר הטיל המבקר קנס כספי.
הבעיה שבה גלום סיכון פלילי, לכאורה, היא התרומות שקיבל שרון, אותם שילם לנותני שרותים - בתקופה שבה הציג עצמו כמי שעתיד להתמודד על ראשות הליכוד ערב הבחירות לראשות הממשלה. המבקר ער לעובדה שנושא זה אינו בתחום סמכותו. הוא עצמו כתב: "המגבלות המוטלות על מימון פעילותם של מועמדים בבחירות מקדימות במפלגות אינן מצויות בחוק המימון, כי אם בחוק המפלגות, התשנ"ב-1992".
המבקר מעלה כאן חשד כלפי שרון, אם כי - הוא מדגיש כי אין בידיו ראיות לקבוע מעבר לכל ספק את אחריותו האישית של שרון לעבירות שנעברו, אם נעברו. יחד עם זאת, מוביל המבקר לחקירה פלילית בחשד לעבירות על חוק המפלגות.
קריאת הדוח המלא מלמדת, כי המבקר התייחס אל שרון כאילו היה מועמד וודאי לראשות הממשלה (מטעם הליכוד), אף כי שרון (ואנחנו) לא ידע זאת. ומכוח הנחת יסוד זו - משל מדובר בתקופת שרשרת של פריימריס-מועמדות-ראשות ממשלה, גוזר המבקר את דינו של שרון לחובה, ומחשידו כמי שקיבל תרומות אסורות. בכל הכבוד, המבקר התעלם כאן מכמה עובדות יסוד:
- חוק מימון מפלגות מתייחס למועמד בתקופת פריימריס, ואף זאת בתקופה של 9 חודשים שקדמו לבחירות הפנימיות;
- התרומות שקיבל שרון, נתקבלו בעיקרן, והוצאו, חודשים הרבה לפני שמישהו בכלל חלם על הקדמת הבחירות לפברואר 2001 (במקור היו הבחירות אמורות להערך רק ב-2003). שרון הבטיח לפעול בליכוד לעריכת בחירות פנימיות, זמן קצר לפני המועד שהיה קבוע בחוק לבחירות (כאמור - 2003). אי לכך, קשה לקבל כי "הזזת"/הקדמת הבחירות מסיגה אחורנית ו"לוכדת" (בתוך אותם תשעה חודשים) גם את התרומות שכבר התקבלו, ומחילה על מקבלם את האיסור הקבוע בחוק המפלגות;
- בניגוד לפרשת עמותות ברק, כאן אין מדובר בהעברה מחתרתית של כספים, ואין מדובר ברישומים כוזבים. הכספים הועברו בעיקרם באמצעות חברת אננקס מחקרים בע"מ. זו נרשמה בישראל כמלכ"ר, היא שילמה מע"מ עבור השרותים שקיבלה ואף לא ניכתה מע"מ (כיוון שלא היו לה הכנסות, למעט תרומות). ככל הידוע, גם התורמים לא רשמו זאת כהוצאה, אלא כתרומה;
- החוק פרוץ. אין כיום חוק האוסר על חבר כנסת או כל גורם אחר, לקבל תרומות ולהוציא את הכספים לקידום מטרות פוליטיות. חוק המפלגות ו/או חוק מימון מפלגות, מתייחסים לתקופה שלפני בחירות - במועדים נקובים וברורים. המבקר עצמו, בהגינותו, קבע כי קבלת תרומות בתקופת דמדומים שכזו, הפכה נורמה ולכן הוא ממליץ למחוקק לתקן את החוק;
- פרט קטן/גדול שכח המבקר. הקרן שבאמצעותה הוא אוחז עתה את השור (שרון), היא עצם עמידתו של שרון במהלך הבחירות כמועמד לראשות הממשלה בבחירות 2001. הדעת נותנת, כי אם היה בנימין נתניהו מתמודד במסגרת הליכוד - ולפי כל הסימנים היה גם זוכה - היה מתקשה המבקר לקשור בין זה לזה; ולא יכול היה לעשות חבילה אחת מהתרומות ומהבחירות לראשות הממשלה. הנה כי כן: העובדה ששרון "זכה" במועמדות בליכוד (כיוון שנותר מועמד יחיד אותה עת), היא המזכה אותו עתה בעונג לחקירה פלילית.
כך או כך, שרון נקלע לצרה אמיתית. גם אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום לפתוח נגדו בחקירה - ויש להסתפק רק בפתיחת חקירה כדי לברר מדוע שמר עומרי שרון על זכות השתיקה, נוצרה לראש הממשלה בעיה כספית לא פשוטה.
שרון התחייב להחזיר לנותני התרומות את הסכום שקבע המבקר: 4.7 מיליון ש"ח - אותו סכום ששימש אותו במהלך הפריימריס. המדובר בסכום נטו, וכדי לשלמו צריך שרון להרוויח סכום כפול לפחות, היינו: 9.4 מיליון ש"ח (או 2.1 מיליון דולר). מהיכן יביא שרון כסף זה?
נודע לי, כי שרון ובניו כבר עושים בימים אלה את הדרוש, כדי לקחת הלוואה בבנקים, ולממן בדרך זו את החזרי התרומות. לשם כך עומד שרון לשעבד חלקים מהחווה שבבעלותו, וגם את שאהבה נפשו - את הכבשים, וליתר דיוק: את ההכנסות מעסק זה, המתנהל בחווה המנוהלת על-ידי בנו גלעד.