חוט שני עובר בין העיכובים בהורדתם בדרגה של עבריינים שהורשעו, הקלות בה מתייחסים בצה"ל להתנהגותם של קצינים שנוהגים בחייליהם בהתעמרות ולציון פעילותם הצבאית המצטיינת של קצינים במשפטים פליליים שמנהלת הפרקליטות האזרחית. חוט השני הזה הוא הבנתו של מקצוע הקצונה דרך הצטיינות בהובלת החיילים בשדה הקרב בלבד. קצין המוביל את חייליו בקרב בהצלחה, גם אם יחסו אליהם הוא משפיל ומתעמר ייחשב לקצין טוב. לקצין כזה "יוחלקו פינות", הוא יינזף בצורה לא פורמלית והעיקר קידומו לא יעוכב.
נהוג לדבר הרבה על התקדמותו של צה"ל למודל של צבא מקצועי. צבא מקצועי נתפש כצבא בו משרתים אנשים שבחרו להתנדב לשירות, שמשולמת בו משכורת ריאלית ולא דמי הכיס שמקבלים כיום חיילי חובה, ושהוא מסתמך על יכולת טכנולוגית כפיצוי על מיעוט בכוח אדם. דברים אלו נכונים בקשר למתרחש כיום בצבאות המערב אך הם רק חצי מהמשוואה, החצי המבני מוסדי. לא פחות חשובה לצבא מקצועי הרוח המקצועית המתבטאת בנורמות ובערכים של מי שמהווים את השכבה המקצועית בצבא - הקצינים. האקדמיות הצבאיות במערב לא נועדו רק לפתח קצינים משכילים אלא גם להחדיר בהם את ההכרה במורכבות של מקצועם, את חשיבות תפקידם כמי שמנהלים את האלימות.
הגינונים, המדים המוקפדים, ההקפדה על משמעת מחמירה שישראלים מלגלגים עליהם נרכשות באקדמיות האלו. הקצינים מתנהגים בהתאם להן, כשהמש"קים דואגים להחדירן בקרב המגויסים. קצינים מקצועיים ומפקדים שאינם קצינים מקצועיים משתדלים לשמור על המשמעת והנורמות הקפדניות המתחייבות מהן מאחר ועליהן מבוססת היכולת לבטא את מלוא הפוטנציאל ההריגתי של הצבא.
היו פעם בישראל אנשים מכובדים שישבו בועדת חקירה על כישלונה של ישראל במלחמת יום הכיפורים וכך אמרו הם: "על ההכרח לפטר קצין אשר עבר עברה שיש עמה קלון, כבר עמדנו לעיל. קצין בצבא הקבע שהתנהגותו אינה הולמת חייל בצה"ל, כולל התנהגות מוסרית פגומה, אפילו אין בה יסוד פלילי, יש להתיר את חוזהו בהקדם.
בדומה לזה, יש לתת להתנהגות אישית ללא דופי משקל של תנאי שבלעדיו לא יוכל הקצין להתקדם בדרגתו, אפילו הוא מתאים לקידום מכל הבחינות האחרות. ולהיפך, טוהר מידות ותומה (integrity) העושים את המפקד מופת אישי לחייליו צריך להיות להם משקל רב, כל אימת שדנים בשאלת קידומו של הקצין. בתחום מכריע זה בקביעת גורלו של קצין יש להתחשב בהתנהגותו הראויה כאדם, ולא רק כחייל במובן המקצועי" (ועדת החקירה מלחמת יום הכיפורים - דין וחשבון שלישי ואחרון- כרך ראשון, עמ' 57.
שלושים שנה אחרי וקריאה זו טרם נקראה על-ידי מי שצריך לקוראה.
