"עקירה כוחנית של בני אדם מבתיהם ובניגוד לרצונם, רק בגלל מוצאם האתני או הדתי, ואפילו הם יהודים הנעקרים על-ידי ממשלה יהודית, היא בניגוד לחוק, וכן שפקודה לעשות זאת היא בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה, שאסור לתיתה ושאסור לבצעה".
כך קובע חוג הפרופסורים לחוסן מדיני (מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, כמפורסם ב Nfc).
ונתחיל מהרישא:
"עקירה כוחנית" - ומדוע תיקרא זו עקירה כוחנית? האם משום שהנעקרים יפעילו כוח?, וממתי ייחשבו שומרי החוק ככוחניים אם מופעל נגדם כוח, ואם פרופסורים הכל כך נכבדים מעודדים מראש את הפעלת אותו כוח בשימם עצמם שופטים ושוטרים הקובעים מהו חוקי בעליל ומהו בלתי חוקי בעליל, מדוע ילינו על השלטון אם יפעיל כוח במטרה להתגונן מול אותה כוחניות מוסתת ומוכוונת מראש?
"של בני אדם מבתיהם בניגוד לרצונם" - אכן יש כאן העברה של אנשים מבתיהם בניגוד לרצונם, אך בדמוקרטיה, ועל אף הקושי, לאחר מיצוי כל ההליכים החוקיים, ולאחר שממולאות הדרישות החוקתיות (פיצוי קנייני) חלה עלינו החובה למלא אחר ההחלטות. על-אף הברדק, אנו עדיין מדינת חוק, ורוצים להיות כזו, ועל כן חובה עלינו להתיישר עם החלטת המוסדות.
"רק בגלל מוצאת האתני או הדתי" - כן רבותי הפרופסורים. איננו יכולים לדבר בשתי שפות, אנו למדים שאי אפשר לחיות יחד עם הערבים, הפערים גדולים מדי, וחייבים להיפרד, יהודים צריכים לזוז, ערבים צריכים לזוז, עצם קיומנו כאן הוא אתני או דתי, רבים ממהלכינו כאן הם אתנים או דתיים, ההחלטות על חלוקת השטח בין יהודים לערבים חייבים להיות על-רקע אתני או דתי, גם ההגירה לישראל וההתאזרחות בה היא על אותו רקע, זה לא נשמע כל כך טוב, אך זו האמת, אנו אומה בעלת דת אחת, שביקשה לה עצמאות, ועל כן הרקע האתני שלו והדת שלנו הם מוטיב מאד מאד משמעותי בכל הווייתנו.
"היא בניגוד לחוק" - את חוקי המדינה קובעת הכנסת רבותיי, ועל החלטות הכנסת יש ביקורת שיפוטית, ואני בטוח שהחקיקה תמוצה, והליכים המשפטיים ימוצו. לדעתי, החלטה על פינוי שטחים היא החלטה שכל מדינה יכולה לקחתה, ובמקרה הספיציפי שלנו, חובה עלינו לפנות אזרחים ישראלים משטחים שיפונו ע"י המדינה, עקב אחריות המדינה והציבור לביטחונם וחייהם.
"וכן שפקודה לעשות זאת היא בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה, שאסור לתיתה ושאסור לבצעה" - כאן עושים הפרופסורים הנכבדים מעשה נבלה:
המונח "פקודה בלתי חוקית בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה", הוטבע ע"י כבוד השופט בנימין הלוי, במשפט כפר קאסם, משפט בו הורשעו חיילים וקצינים של צה"ל בירי לעבר עשרות אזרחים ערבים לא חמושים והריגת רבים מהם, כאשר שבו לכפרם, כפר קאסם, בלי שידעו שהכפר בעוצר, ונורו בפקודת בכירים בצה"ל.
בית המשפט השתמש בעיקרון הפקודה הבלתי חוקית בעליל, לפחות בעוד שני מקרים האחד מקרהו של אהוד יתום אשר הרג מחבל מרושע לאחר שיתום ביצע את פקודתו של ראש השב"כ (בית המשפט קבע כי היה עליו לסרב).
כמו כן נקבע כי הפקודה שניתנה לחיילים בחיל חימוש, לחבל במנועי הטנקים כדי להקל את עומס העבודה, היא פקודה בלתי חוקית בעליל ולכן חייבים היו החיילים לסרב לה.
אז האם חייו של מחבל מרושע או אמינותם של מנועי הטנקים יותר חשובים משטחי המולדת ומאהבה לבית ולחלקת האדמה?
מדוע הפקודה לחבל בטנקים היא בלתי חוקית בעליל, והפקודה לפנות חלוצים מבתיהם היא חוקית בעליל?
ומדוע הריגת מחבל מרושע שנכנע איננה חוקית בעליל, ופינוי שטחי מולדת הוא חוקי בעליל?
יש הבדל עקרוני אחד בין כל המקרים הנ"ל והמקרה שלפנינו, והוא שיקול הדעת שהופעל ע"י הסמכות המחליטה, טרם ההחלטה.
בכל העניינים בהם קבע בית המשפט כי המדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, הוא בחן את שיקולי המחליטים, ופסק שהם שגויים מן היסוד, וכי כל אדם בעל סולם ערכים איתן, היה מחליט אחרת. לעומת זאת, הנסיגה, ככל שתצא לפועל, תקבל את חותמת שיקול הדעת ע"י הציבור, הממשלה, הכנסת, ובית המשפט טרם יזוז החייל הראשון - ולכן מה לכך ולפקודה בלתי חוקית בעליל.
הרג תושבי כפר קאסם היה הרג לשמו, הריגת שבויים לאחר שנכנעו היא מאד מאד לא תקינה, ודאי שסוכר לא ממתיק למנועי הטנקים את החיים, אך לנסיגה מעזה, פנים רבות לה, יש בה סיכונים רבים, אך טמונים בה גם סיכויים רבים, ועם כל הצער על הקרבן של התושבים, החלטת המוסדות בנוגע לנסיגה כזו, היא מאד מאד לגיטימית.
פרופסורים יקרים, טרם תמשיכו לקרוא לחיילי צהל לסרב פקודה, ולא חשוב כיצד תעטפו את קריאתכם זו, זיכרו כי צה"ל מגן על כולנו, גם על הפרופסור שבצמרת וגם על שאר האספסוף, וכל פגיעה בצה"ל היא ירייה מסוכנת ברגל של עצמנו.
