הזירה הפוליטית כמרקחה לאחר חשיפת פרשת פריצקי, שככל הנראה קשר קשר לביצוע הפללתו של ח"כ (דאז) פורז ערב הפריימריז. לאחר התוודותו של פריצקי והתנצלותו הפומבית כלפי השר פורז אותו הוא מכנה "חברו הטוב", דומה כי הביטוי "עם חברים כאלה, מי צריך אויבים?" מקבל כאן חיזוק משמעותי.
כמה אירוני, או שמא צפוי, שהמפלגה שחרטה על דגלה, מלבד השנאה ליהדות, את איכות ונקיון השלטון, מולידה מתוכה שחיתות שלטונית מהסוג החמור ביותר, ואין מדובר באחרון שחקני הספסל של שינוי אלא באחד משלושת בכירי המפלגה. חיפוש מהיר בארכיון של העיתונות ערב הבחירות האחרונות, העלה פרסום שבו מוצגים בכירי שינוי כ"סדינים לבנים" שהחשדות הכבדות ביותר שאי פעם הועלו כנגדם היו דו"חות תנועה וכדומה...
אילו ידע ציבור בוחרי שינוי, הנאיבי יש לומר, על "השלדים שיש בארון" של המפלגה, היה טומי מכניס לכנסת לכל היותר 7 "גמדים" ולא 15, אולם בכל מקרה וללא קשר לפרשת פריצקי, שינוי, הינה אפיזודה חולפת.
אין במדינת היהודים זכות קיום למפלגה שנבנית על שנאה ליהדות ולציבור של מאות אלפי יהודים. זאת ועוד, העומד בראש המפלגה, מלבד היותו עיתונאי מדופלם, הוא ציניקן ודמגוג מהסוג הגרוע ביותר. דוגמא טרייה לכך, היא התייחסותו לפרשת פריצקי, במקום להוריד קצת את הראש ולומר שעל מפלגתו לעשות חשבון נפש, הוא מציין לשבח את מפלגתו ואת עצמו על שמיהרו להדיח את פריצקי מכל מוסדות התנועה.
לזכותו של השר לפיד יאמר, כי הוא דאג להכניס שורה ארוכה של עורכי דין לכנסת, ככל הנראה הוא ניבא ולא ידע על מה מנבא, אך עתה סוף סוף נמצאה להם תעסוקה...
ברור למדי שמפלגת שינוי תשקיע מעתה את כל משאביה בהצלת כבודה, שאינו אבוד, אלא מעולם לא היה מנת חלקה. אני כבר רואה בעיניי את הקמפיין של שינוי בבחירות הבאות. לאחר שאחד משני דגליה נקרע לגזרים, לא נותר לה אלא להזכיר לציבור את כל "הצלחותיה" בתחום רמיסת היהדות. כך למשל בהענקת אזרחות ישראלית לגויים על חשבון הענקת אזרחות ליהודים שהתגיירו כהלכה, או מחיקת הזהות היהודית מתעודת הזהות, או קמפיין החזיר שהיא מובילה, ועוד ידה נטוייה בפגיעה בבתי הדין הרבניים ובמוסד הנישואין היהודי.
מפלגה שהיא אנטי כל דבר שמריח יהדות, המבקשת מקום בפרלמנט של המדינה היהודית, אין לה זכות קיום לאורך זמן.
