פרשנות: החלטת ביה"ד בהאג

בית הדין הבינלאומי בהאג פרסם אחר הצהריים (יום ו', 9.7.04) את חוות דעתו בעניין חוקיות גדר ההפרדה שבנתה מדינת ישראל. מדובר בחוות דעת מייעצת ולא בפסיקה מחייבת, אולם גם זו תוכל לשמש בעתיד בסיס להחלטות של העצרת הכללית של האו"ם או של מועצת הביטחון, כפי שיוסבר בהמשך. בחוות דעתו שנתקבלה ברוב של 14 מול 1, קבע בית הדין כי הוא מוסמך לדון בסוגיה ולתת חוות דעת בנושא, משום שמדובר בסוגיה חוקית-משפטית ולא פוליטית. לגופו של עניין נקבע, כי גדר ההפרדה שנבנתה מחות לשטחי הקו הירוק מנוגדת למשפט הבינלאומי, ולפיכך על ישראל לעצור את בנייתה, לפרק קטעים שכבר הוקמו ולשלם פיצויים לפלשתינים שנפגעו מהבנייה. בית הדין אף קרא למדינות העולם שלא לסייע לישראל בבניית הגדר. מעניין יהיה להשוות את נימוקי בית הדין להצהרתו על אי-חוקיות הגדר, משום שרק לאחרונה קבע בג"צ כי בניית הגדר חוקית, באופן עקרוני, גם על-פי כללי המשפט הבינ"ל והאמנות עליהן חתומה ישראל. יש לזכור, כי השופטים בבית הדין הבינ"ל אינם נחשבים ל"חובבי ציון", ברובם.

15 שופטים אזרחי מדינות שונות

בית הדין הבינלאומי בהאג (ICJ) הוקם בשנת 1945, מכוח "מגילת האו"ם", שהסדירה את היחסים בין 6 הארגונים שהרכיבו את ארגון האומות המאוחדות. המגילה כללה נספח בשם "חוקת בית הדין הבינ"ל", אולם הן המגילה והן הנספח הם למעשה הסכם עליו חתומות כל המדינות החברות באו"ם. בבית הדין מכהנים 15 שופטים, אזרחי 15 מדינות שונות. השופטים, שמוצאם בארה"ב, בריטניה, גרמניה, הולנד, סלובקיה, צרפת, רוסיה, יפן, ברזיל, ונצואלה, סין, מדגסקר, סיירה לאון, מצרים וירדן, מתמנים על-ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון של האו"ם לתקופה של 9 שנים.

סמכויות בית הדין

בית הדין יכול לפסוק בסכסוכים המתגלעים בין מדינות, ואז החלטתו מחייבת. במקרה כזה, הוא פוסק לפי המשפט הבינלאומי או לפי עקרונות הצדק והיושר, באם המדינות המתדיינות הסכימו לכך. יש לציין, כי לבית הדין אין סמכות שיפוט שבחובה; כלומר, מדינה נתבעת אינה חייבת להתייצב לדיון ולא ניתן לכפות זאת עליה. סמכותו של בית הדין נגזרת מהסכמת הצדדים בלבד, למעט נושאים חריגים ומהותיים בעלי השלכות בינ"ל, כמו האשמת מדינה ב"רצח עם" וכו'. לבית הדין תפקיד נוסף, והוא מתן חוות דעת משפטית לעצרת הכללית של האו"ם או למועצת הביטחון, בנושאים שונים ככל שהוא מתבקש. מאז הוקם בשנת 45', פרסם בית הדין 24 חוות דעת, כולל זו הנוכחית. בניגוד לפסקי הדין שלו בסכסוכים בין המדינות, חוות הדעת אינן מחייבות והן אינן אופרטיביות, אלא הצהרתיות בלבד. בית הדין אף מוסמך לקבוע שהשאלה המופנית אליו היא פוליטית ולסרב לדון בה. עם זאת, העצרת הכללית או מועצת הביטחון עשויות לקבל החלטות שונות על-בסיס חוות הדעת של בית הדין. יש לזכור, כי גם להחלטות עצרת האו"ם אין "שיניים" והיא אינה יכולה להטיל סנקציות.

רק מועצת הביטחון מוסמכת להטיל סנקציות

המוסד היחידי של האו"ם המוסמך להטיל סנקציות על מדינה הוא מועצת הביטחון, בו חברות 15 מדינות. כדי להטיל סנקציות על ישראל, כפי שכבר נעשה בעבר, צריכה ההחלטה לזכות לרוב רגיל, וכן שאף אחת מחמש החברות הקבועות לא תטיל וטו על ההחלטה. החברות הקבועות במועצת הביטחון הן ארה"ב, בריטניה, רוסיה, צרפת וסין. בהנחה שקיימת סבירות גבוהה שארה"ב תטיל וטו על החלטה להטיל סנקציות נגד ישראל בעניין הגדר, נראה כי ההשלכה המשמעותית העיקרית של חוות הדעת תהיה במישור דעת הקהל הבינלאומית.

העצרת הכללית מבקשת חוות דעת באשר ל"השלכות

המשפטיות של בניית חומה בשטח הפלשתיני הכבוש"

כזכור, ב-8 לדצמבר 2003 החליטה העצרת הכללית של האו"ם לבקש את חוות דעתו של בית הדין, באשר ל"השלכות המשפטיות של בניית חומה בשטח הפלשתיני הכבוש". בית הדין התבקש לתת חוות דעת בנושא, בטרם תתקבל החלטה סופית בעצרת. בעד הצעת-ההחלטה הצביעו 90 נציגים, 74 נמנעו, בהן מדינות הגוש האירופי ו-8 התנגדו: ישראל, ארה"ב, אוסטרליה, מיקרונזיה ואיי מרשל. ישראל החליטה לכפור בסמכותו של בית הדין לדון בשאלה זו ואף לא להתייצב לדיונים, אלא להסתפק בתצהיר הכתוב שהגישה, המחזיק כ-120 עמודים. בתצהיר נטען, כי מדובר בנושא מדיני-פוליטי וכן כי בית הדין אינו מוסמך לדון בזכותה להגנה עצמית ואינו יכול לקבוע כיצד על מדינה להתגונן מפני טרור. שליש מהתצהיר הישראלי עוסק בחשיבות הקמת הגדר ויעילותה מול הטרור הפלשתיני. גם ארה"ב הגישה תצהיר דומה לבית הדין, בו נאמר כי הדיון "פוגע בעקרון המו"מ הישיר, במפת הדרכים ובכל המנגנונים המדיניים הקיימים". האמריקנים אמרו עוד בתצהיר, כי הממשל סבור שבניית הגדר הוא נושא שצריך לבוא לדיון כחלק מהמשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים ולכן אין להעבירו לדיון משפטי. יש לציין, כי בעבר הצהירה מדינת ישראל כי היא מוכנה להישפט בפני בית הדין בהאג ובלבד שגם המדינה התובעת תהיה מוכנה להישפט בפניו. עם זאת, ההצהרה סוייגה בכל הקשור לסכסוך הערבי-הישראלי. בתחילת שנות ה-80', ביטלה ישראל את ההצהרה ולפיכך יש לבקש את אד-הוק את הסכמתה להישפט בו. להחלטה המלאה של בית הדין: [קישור].