בפרק הזה אשתף אתכם במחשבות העוברות בראשו של האדם מרגע שהרופא מבשר לו: 'אתה חולה במחלת הסרטן'. אני יודע כי כל אדם מגיב אחרת אך לפי דעתי המחשבות זהות לחלוטין.
ברגע שנודע לי כי אני חולה במחלת הסרטן, התחלתי לעשות חשבון נפש עם עצמי, מה הספקתי לעשות בחיי, מה אני רוצה עוד לעשות, כיצד אני יכול לגרום נזק מזערי למשפחתי אם אני אמות לפתע פתאום. לגבי חיי הסיכום היה חיובי ביותר - הספקתי המון בחמישים שנות חיי - כתבתי 17 ספרים, טיילתי בעולם, ראיתי מקומות נפלאים בעולם.
עשיתי דברים שמעט אנשים עשו וחוו בחייהם, עזרתי למאות בני אדם להשתקם כלכלית, חברתית ועוד. יש מאות בני אדם אשר זוכרים אותי לטובה. עשיתי למען החברה יותר מאשר היא עשתה לי. אין לי מרירות כלפי החיים. יש לי רצון להשלים כתיבת ספרי האחרון שבו אני רוצה לכתוב על הרוע האנושי וכיצד אפשר להגיע לשלווה ולהוציא את הרוע מגופנו, כיצד אפשר לזהות את הצבועים בקרבנו וכיצד להימנע מהידבקות מהרוע היוצא מהם.
מחשבה נוספת שעברה בראשי היא למה אני קבלתי את מחלת הסרטן. התחלתי לחשוב מה פשעתי, למה אני דווקא נענש במחלה הזאת. התחלתי לעבור על כל מעשי אחורה עד גיל הילדות. אני לא אדם דתי אך מאמין באלוהים, אני לא שומר מצוות, כי אני לא מאמין בכל דת שהיא, אך יש דברים שהם אצלי 'ייהרג ובל יעבור', כמו כל עשרת הדיברות, חוץ משמירת כל האיסורים לגבי השבת, אני לא עובד בשבת אך נהנה מכל רגע בשבת כולל טיולים הצגות ועוד.
אני לא מאמין לכוהני הדת השונים ולא חשוב איך קוראים להם, אני לא מאמין לכל כתביהם, אני מאמין ביושר האישי, בעזרה הדדית, בשמירה על כבוד האדם שלך ושל זולתך, כמו כן בשמירה על כבוד הסובב אותך כולל בעלי חיים אשר רוצים לחיות בכבוד בטבע ולא בשבי וכן בהגנה על כבוד הטבע ולא בהרס שאנו מבצעים יום יום ולא חושבים, כי לדורות הבאים שהם ילדנו ונכדנו, אנו משאירים בעצם אדמה חרוכה. עולם כמעט בלתי אפשרי לחיות בו.
בהרהורי מדוע דווקא אני קבלתי את המחלה הזאת, סקרתי את חיי וחיפשתי למה דווקא אני. מה עשיתי רע לזולתי, מה עשיתי שקבלתי מחלה זאת, האם דברים שונים שאכלתי גרמו לי לחלות, האם חומרים שהשתמשתי בהם, חומרי ריסוס, צבע שצבעתי איתו את הבית, דברים שלקחתי ללב, אנשים רעים שפגשתי בחיים ועוללו לי את הרע אשר גרם לי לחלות, אורח החים המהיר שלי...
כך הרהרתי במשך שנה שלמה, עד אשר התחלתי להגיע למסקנות סופיות. את כל הרהורי רשמתי יום יום במחברתי. רשימות אלו הביאו אותי למסקנה, כי את המחלה הזאת קבלתי בגלל שתי סיבות. האחת - שגיאות שעשיתי בהתנהלותי בשימוש בחומרים שונים, בשימוש שבצעתי אתם, כגון חומרי ריסוס שונים שהשתמשתי בהם בביתי, מאכלים שונים שאכלתי והיו רווים בצבעי מאכל ועוד.
הדבר השני שגרם לי לחלות הוא אנשים רוויי השנאה והרוע שהיו סביבי ואני לא זיהיתי אותם. כיום אני יודע לזהותם ואת הדרך בה הם מסתתרים, כך שאת הרוע שהם אוצרים בקרבם לא יהיה ניתן לזהות בקלות. אותם בני אדם אשר נושאים הרוע הזה, הם מקרינים עלינו והם גורמים לנו לחלות. אלה אנשים שיעשו הכל בכדי להשיג את מטרתם.
הם ישחקו בפנינו את חיבתם אלינו, אך מאחורי הגב ינעצו את הלהב בגבכם. אלה אנשים אשר 'אחד בפה ואחד בלב' היא דרך חייהם ולא חשוב כמה טוב תרעיפו עליהם וכמה תעזרו להם. על כך יאמר מדוע 'דרך רשעים צלחה'. התשובה היא כי רק הם שורדים, כל אלה אשר לא רואים כלום מאשר רק את עצמם - הם יעשו הכל בכדי להשיג את מטרתם, ואתם הנפגעים.
המחשבות שעברו בראשי סבבו סביב הרעיון של - כיצד אני יכול לפגוע באלה שפגעו בי. אך המסקנה שהגעתי אליה היתה שונה - אל תסתכל אחורה בזעם, ראה את העתיד. כי מי שעסוק בנקמות אין לו זמן לדברים אחרים. הם ייענשו בבוא הזמן, אך אל תעסוק בכך כי חבל על הזמן היקר שלך, ראה את הדברים החיובים ואז תחייה יותר טוב ותהנה יותר מהחיים. לאחר שהגעתי להחלטות אלו הגעתי ליותר שלווה בחיי.
לגבי משפחתי, אני יותר רגוע כי לפני שחליתי עשיתי כמה ביטוחיי חיים אשר יתנו מרגוע כלכלי למשפחתי אם אני אסיים את חיי לפתע פתאום.
נסיים פרק זה בהרהור שהנה אתה יודע כי זמן חייך הולך ומתקצר וכי אתה עלול למות בכל רגע נתון. לפי דעתי הדבר נכון לכל אדם ואדם גם אם הוא לא חולה במחלה ממארת כל שהיא. כל אחד מאתנו יכול לפתע פתאום לחטוף התקף לב או שטף דם במוח או להיפגע מתאונת דרכים או למות מרעידת אדמה ומעוד אלפי סיבות אחרות. על כן צריך לחיות יום יום ואין כל משמעות למאבקי כוח אלו ואחרים, פשוט צריך ליהנות מהחיים כי הם קצרים, כל יום מבוזבז על כעסים או מאבקים הוא יום מבוזבז של החיים. כל יום שבוזבז לא יחזור יותר. תשתדלו ליהנות כמה שיותר ואל תתנו לרוע להשתלט עליכם. העיקר תהיו בריאים, תהנו כמה שיותר מהחיים.
להלן כמה ממכתבי הקוראים הנוגעים לנושא המאמר: 1)
אלכס היקר
איננו מכירים אבל הכתבה שלך נגעה ללבי מאוד. אני מאחל לך כל טוב והחלמה קלה ומהירה. אני בן 50 ואני לאחר אירוע מוחי ללא יכולת דבור ומשותק. אני מבין אותך היטב. איני יודע מהיכן אתה שואב כזו אופטימיות אבל אני מאחל לך כל הטוב שבעולם. איני יודע מה יותר טוב ללקות בתסמונת הנעילה כמוני, כלומר להרגיש כלוא בתוך גופך שלך או ללקות בסרטן כמוך. למעשה אני מרגיש כרגע ששפר עלי מצבי ובאופן אבסורדי הפכת אותי למאושר. אני מאחל לך שתתרומם ממצבך הנוכחי ותהיה רק בריא, כל השאר זה שטויות. תמשיך להנות מהחיים כאדם בריא.
בהוקרה ובברכת הצלחה
יעקב
2)
שלום אלכס,
אני מאחל לך החלמה מהירה (אינני יודע מה מצבך כיום) והרבה כוח להתמודד עם המחלה הארורה הזו. שמי יניב, ולצערי גם אני היום חולה בסרטן (מסוג סרקומה, יש לי גידול גדול בבטן ואי אפשר כרגע לנתח ולהוציאו). אני בן 24 (בעוד חודשיים), והסיפור שלי התחיל ממש מזמן, וזו הפעם השלישית שאני נפגש עם המחלה הזו, וזו עד עכשיו הפעם הכי קשה.
נורא קשה לי פיזית ונפשית עם העניין (בכל זאת פעם שלישית, אני כבר מתחיל לחשוב שיש איזו קונספירציה נגדי) ואף פעם לא דיברתי על זה עם מישהו מחוץ למשפחתי וחברתי התומכת, אך החלטתי לכתוב לך, ולאחל לך הרבה בריאות, וגם לעודד ולהתעודד.
יניב
3)
אלכס שלום,
קראתי בעצב רב את יומנך. במשפחתי היו שני מקרים של סרטן, ולצערי הם לא יכלו לו. לעומת זאת, יש לי חברה שחולה במחלת הסרטן כבר למעלה מ-10 שנים והבחורה מתפקדת בצורה יוצאת מן הכלל, חיה את הרגע, לא נכנעת ולא מרימה ידיים. שמתי לב שהגישה החיובית שתמיד היתה באופיה מאד עזרה ועוזרת לה. חברתי היקרה מנצלת כל יום לבצע דברים שהיא אוהבת, הולכת לקונצרטים, לסרטים, נפגשת עם המון חברים, אין יום שהבחורה הזאת יושבת בחוסר מעש ומרחמת על עצמה. אני מאד מעריצה
אותה והלוואי שאחותי ז"ל הייתה כמוה - מי יודע אולי היתה מאריכה ימים. עד היום חברתי מטופלת בטיפולים שונים (כימותרפיה וכו' - כמובן עם הפסקות, וכשהיא הולכת לטיפול היא מספרת שהיא הולכת "לתדלק" - שומרת גם בזמנים לא קלים על חוש הומור מיוחד).
אני מתמקדת דווקא בחברתי - כיוון שאני רוצה לעודד אותך. אנא שמור על אופטימיות, ועל אורח חיים בריא (מתחים ולחצים הזיקו לאנשים הכי בריאים). אני יודעת שהכי קל לייעץ, אבל אסור לך להתייאש. תשתדל למדוט (לעשות מדיטציה) זה מאד מרגיע. מחזיקה לך אצבעות והרבה כוחות גם למשפחתך.
מאגי
________________
כתובת למשלוח מכתבים לאלכס:
alex@levin.name