ההלם והזעזוע הראשוני, מתחלף בכעס, בתסכול ובתזכורת שאנו חיים יום יום בסביבה ובחברה אלימה. אם ילדים נרצחים ונדקרים, בשל שטויות כמו רכיבה על אופניים, טלפון סלולרי, מבט עקום או מילה מיותרת על כביכול חברה, במרכזי בילוי, או במגרשי כדורגל, אז מה הפלא ומה הזעזוע כשהאלימות מטפסת כלפי מעלה.
חיים בסביבה אלימה שנכפתה, בחלקה, על-ידי המלחמה המתמשכת בפלשתינים, האינתיפאדה האלימה ותוצאותיה, מראות זוועה של פיגועים ומתאבדים מקהים את החושים, את הכאב, את הסבל ומטילים מעין אווירת הסתגלות, בנוסח 'צריך להתרגל לחיות עם זה'. כאשר הטלוויזיה בתוכניות אלימות גם לנוער תורמים את חלקם לאווירה האלימה.
במדינה שבה נרצח ראש ממשלה על-רקע פוליטי אידיאולוגי ובעבר נפגעו ואיומו לא פעם פוליטיקאים על-רקע דעותיהם, לא פלא שגם הגיעו לשופטים. אם הרצח של השופט עדי אזר ז"ל, היה על-רקע עבודתו כשופט או פסיקותיו - זה היה בהחלט חציית כמה קווים אדומים, בנוסח איטליה או דרום אמריקה - אך מתחיל להתבהר כי הרקע והמניע הוא אחר, אישי-פרטי, שגם שהרוצח היה מודע כי מדובר בשופט ובאיש ציבור, על כל השלכות המעשה השפל.
חששותי לעתיד נובעים מכך, שיש סכנה בסבירות גבוהה ששופט ייפגע, חס וחלילה בשל היותו שופט ופסיקותיו. שופטים בתחומים רגישים במיוחד, כמו מעמד אישי, פלילי ואפילו אזרחי, בו נחתכים גורלות של חיים, חברות, עסקים וכספים במיליונים - טעונים במתחים רבים ויש בקבוצות אלה אנשים עם פתיל קצר, ללא בקרה ולפעמים אף פסיכופטים ואסור לזלזל בנושא.
בעבר כבר אוימו והותקפו שופטים, באולמות בית המשפט ואף בבתיהם. לבנת חבלה נמצאה ליד דלתה של שופטת מחוזית, מעטפה עם קליעי אקדח נשלחו בדואר, שופטת הותקפה ידנית באולם בית המשפט, נאשמים ומורשעים כולל משפחותיהם השתוללו באולמות ואף ניסו לתקוף את השופטים - כך שהסימנים היו באוויר.
נשיא בית המשפט העליון, השופט ברק, מלווה במאבטח צמוד. הפגנות פרועות בפני בית המשפט העליון ואיומים על שופטיו היו בעבר, וזאת תמונה די עגומה ומתסכלת לשלטון החוק. לתופעה הזו יש להוסיף גם את האלימות כלפי עורכי דין כגון: תקיפה פיזית במשרדים, שריפת משרדים, פגיעה חמורה בעורכי דין בבית הכלא עם סכיני גילוח, ניסיון לרצוח עורך דין על-ידי הצתתו, יריות על עורך דין לעבר מכוניתו רק לפני כשבועיים, ורצח של עורך דין בפתח תקוה על-ידי לקוח לשעבר לפני מספר שנים.
יחד עם זאת, אסור לאבד פרופורציות ובמיוחד אסור לאבד עשתונות, כמו שעשו כמה פרשנים, אנשי ציבור ואפילו ח"כים מכובדים, שכבר הודיעו על התמוטטות שלטון החוק ופגיעה עמוקה במערכת השפיטה - רבותי לא להגזים.
רצח ראש ממשלה על-רקע פוליטי ואידיאולוגי הוא קשה וטראומטי, אך אין בו כדי למוטט את הדמוקרטיה והחברה ואת שב"כ, הממונה על ביטחונו.
רצח נשיאים בארה"ב לא חיסל את הדמוקרטיה שם, החל מרצח לינקולן, עבור לרצח קנדי, אחיו הסנטור, וניסיון לרצח של הנשיא רייגן - אולי להיפך, הוא חיזק וחישל את החברה ואת יסודות הדמוקרטיה שידעה להתגבר ולצאת מן הטראומה.
גם אצלנו - אין סכנה להתמוטטות שלטון החוק ולא הידרדרות תהומה, ולא סיציליה ולא סדום ועמורה. למרות המכה והטראומה - הגופים ימשיכו לתפקד, ילמדו לקחים ויקרינו ביטחון ושלטון גם לעתיד. נכון, שרצח שופט על-רקע אישי מקהה קצת את העוקץ, אבל המעשה הנפשע של רציחת אזרח, שהוא גם איש ציבור, הוא בעל תהודה ציבורית וחברתית מובנת וקשה.
בהזדמנות טרגית זו כדאי להזכיר, כי יש הרגשה לא נוחה בשנים האחרונות, ליחס שמוקרן גם מבתי המשפט בקשר לזלזול בחיי אדם או למשקל הלא גבוה שניתן לו במספר מקרים. כאשר מספר תאונות הדרכים עולה למספרים מבהילים, יותר מאשר נפגעים מהאינתיפאדה או מלחמות - והעונשים על הריגה ועל תאונות עם נפגעים קשים ומתים, מסתיימים בעונשים מגוחכים של עבודות שירות, ופסילה קצרה של רשיון - זה מקרין לא חיובית על החברה.
כאשר אנשים סתם בריונים, רוצחים ושודדים, מקבלים עונשים יחסית קלים - כאשר רוצחים ואנשים אכזריים, יוצאים לחופשות כעבור 5-7 שנים, זה פגום זה מזלזל ומוזיל את ערך החיים וערך הנפגעים ומשפחותיהם.
יש לחוקק חוקים שימנעו את הקלות שבה עבריינים כבדים יוצאים לחופשות וחלקם נעלמים בארץ ובחו"ל. יש לעגן בחוק שמאסר עולם על רצח יהיה לא פחות מ-25-30 שנה, כולל חנינות, ולא יוצאו לחופשות לפני ריצוי עונש של 2/3 מהתקופה, אם בכלל וגם אז במקרים שיוחלטו על-ידי ועדה.
יש לעגן בחוק את מעמדם של הנפגעים ומשפחותיהם שיהיה להם מה לומר במקרה של חנינה וחופשות. לכן הצעתי - במקום להיבהל ולהיכנס לפאניקה מיותרת, לנצל את המקרה הטראגי לחיזוק המערכת וחיזוק שלטון החוק בכל הפרמטרים וברוח הדברים שפרטתי לעיל - ונקווה לימים טובים יותר.
__________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.