המאמר האחרון של מר פייגלין המדווח על ביקורו אצל האסיר יונתן פולרד [
[קישור]/] הראה את השיטה הנבזית שבה פועל פייגלין, לשיטה זו ניתן לקרא "אלימינציה מנהיגותית-לאומית", העיקרון העליון בשיטה זו אומר כך:
צריך לבצע דה-לגיטימאציה של כל המערכת הקיימת ושל כל הנהגתה עד שתיוותר אתה כאופציה היחידה להנהגה, שיטה בולשביקית בדוקה.
לונדנדורף, הגנרל הגרמני האדיר של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, אשר אולץ לחתום על כניעת גרמניה, היה זה שמייחסים לו את האמירה הידועה לגבי קובעי המדיניות בגרמניה:
"הם תקעו סכין בגב באומה".
הגרמנים אשר חיו בארץ היחידה שבמהלך המלחמה לא נורה בה ולו כדור אחד, הפנימו את המסר: "הממשלה שלנו במקום להילחם נכנעה"; המסר הזה חדר כל-כך עמוק והיווה ביטוי לאווירה שלא הותירה סיכוי לדמוקרטיה הגרמנית הצעירה עד שנכנעה לאותו האיש.
"השבוי הנבגד" זהו השם שמעניק פייגלין ליונתן פולרד, ואם יש שבוי נבגד אזי יש מי שבגדו בו, ורשימת הבוגדים ארוכה מאוד.
כל ממשלות ישראל, ראשי הממשלות, שרי החוץ ועוד בגדו בלוחם יונתן.
"וכל זה לאחר 20 שנה של בגידה מתמשכת מצד אחיו", פייגלין אינו מסתפק בביקורת על הדיפלומטיה הישראלית, הוא איננו נזקק להביא בפנינו עובדות על מה ולמה, מה מטריד את האמריקנים? מדוע יצחק שמיר לא עשה זאת, ונתניהו ושרון?
הפתרון של פייגלין פשטני ומתאים גם לאיכות האנושית של אלו שאליהם הוא פונה, כולם בוגדים קטנים חסרי אמונה, אם הם יישארו בשלטון הם יבגדו בכולנו.
צריך להוריד את הבוגדים מהנהגת העם היהודי ולהמליך עליו אישים נאמנים, כפי שכתב פייגלין במקום אחר מה-25 ליוני 2002:
"אבל אל דאגה. יש מנהיג לבירה. אימפריות רשע נראות כבלתי מנוצחות. הן תמיד נראות כך. ובסוף הן קורסות כשריבון העולם מחליט שהגיע הזמן אז כמגדל קלפים הן קורסות, אם בריה"מ קרסה - גם אימפריית הרשע שלנו תקרוס. בבת אחת, ביום בהיר אחד - היא תקרוס אפשר כבר לחוש את זה באוויר ומה שחשוב הוא - להכין כבר היום את עבדי האלוקים, שייקחו לידיהם אז את ההנהגה".
בקריאת המאמר קשה להימלט מן הרושם של פייגלין כאילו היה מסיונר נוצרי העומד לנוכח קהל אל מול אדם אומלל ומרפא אותו באשר הוא מאציל עליו מרוחו, האיש האומלל נאנח אנחות כאב שאוטוטו יחלוף מן העולם בעוד מעיני המרפא [ההילר] זולגות דמעות של הזדהות מוחלטת כאשר הקהל מגיע לקתרזיס; וכמעט אתה שומע את הצעקות "גרשו את הבוגדים, המליכו את פייגלין", יש אומרים שלנשים הרגעים הללו קשים במיוחד.
"יהונתן היה המום. "הם באמת עשו לך את זה?!" - זו הייתה הפעם הראשונה שהפסיק לחייך".
יונתן כאילו אומר לפייגלין, ה-"הם" שעשו לי את זה עשו את זה גם לך?", או 'הבוגדים שעשו את זה לי עשו את גם לך"?
זה הרגע שבו הזהות שבין פולארד לפייגלין הפכה למושלמת, שניהם שליחי האומה הנבגדים על-ידי עמם.
ושלא תטעו, לא כולם בוגדים, ישנו חייל או קצין אמיץ החוזר משדה הקרב ומגלה לאכזבתו שערכי הרעות של הצבא אינם חיים בחברה עליה הגן ומייד רוח תיקון גדולה נחה על כתפיו הנאמנות, אותן כתפיים שנשאו חבר על אלונקה, ומני אז רוח השליחות אינה נוטשת אותו (תבדקו טוב, הסיפור הזה חוזר על עצמו בהיסטוריה ולא פעם אחת).
כך במאמר של פייגלין: "אז הבנתי שמדינת ישראל היא מדינת הישראלים - לא מדינת היהודים, ודאי שלא מדינה יהודית. אני חושב שכל מה שעבר עלי מאז, עד להקמתה של 'מנהיגות יהודית' התחיל למעשה באותו רגע".
וזהו רגע של שיא, שם, ברגע המופלא ההוא, נחתמה בנשמתו של פייגלין ההארה הגדולה, הארה שממנה נזרע הזרע המופלא הקרוי תנועת "מנהיגות יהודית".
"את יודעת" - אמרתי לאסתר כשיצאנו לבסוף - "הסיפור של יהונתן מגלם בתוכו את כל משבר הזהות, את הבריחה מעצמנו, את כל הסיבוך והטרגדיה של הציונות, של עם ישראל ושל מדינת ישראל".
רק רגע, זה לא קטע מהמגילה של פורים? פייגלין, מה אתה עושה שם?
אה הבנתי, פייגלין הוא מרדכי היהודי שאוטוטו ילבש בגדי מלכות ו...
ובסוף המאמר:
"בדיוק" - אמרה לי אסתר בעברית קולחת - "'יהונתן' הוא המראה של כל הערכים והעקרונות שהמנהיגות הקיימת שכחה או מתאמצת מאוד להתעלם ממנה".
אמרה, וחזרה לחדרה הקטנטן, ב'מוטל' המעופש, הסמוך לכלאו של בעלה" [סוף ציטוט].
אל דאגה אסתר הקטנה, לא לזמן רב תחזרי לכלא המעופש [לקהל שלנו בשלב הזה של המאמר נגמרו הממחטות], אוטוטו ישוב מרדכי, סליחה משה פייגלין, לארץ הישראלים, ייסע ישירות למצודת זאב, ייקח מאריק ברמי [מנכ"ל הליכוד] אלפי טופסי התפקדות, מה אלפי? מאות אלפים, ולא ישאיר יהודי אחד שהוא לא יפקוד לליכוד.
אח"כ הוא יכניס אלפי חברי מרכז, יהיה ראש ממשלה; ראש ממשלה אני אומר? מלך, ואז הוא יבוא אל הנשיא בוש ובתוך דקה וחצי יוציא את יונתן שלך אל החרות הגדולה.
לא אפי איתם ולא הרב אבינר המפד"לניקים יעצרו אותו. את ויהונתן תפסעו אל סוויטה יוקרתית במלון המלך דויד, ובוקר בוקר תזכו לראות את נשיא ישראל מתפלל שחרית בפסגת הר הבית.
ובא לציון גואל.
