ארבל ומזרחי, סוף ציתות.

עיתון ידיעות אחרונות פרסם בגליון יום א' (21.10.01) כתבה בת 3 עמודים, ובה תמלילי האזנות סתר שבוצעו לטלפון של יעקב נמרודי, בעל השליטה בקבוצת הכשרת הישוב (ובה עיתון מעריב). בכתבה הזו, המתייחסת להתנהלותם של יעקב ועופר נמרודי, במהלך פרשת עופר נמרודי, נזכר גם שמי, כמי שקיבל הלוואה - שומו שמיים - מעיתון מעריב, באישור יעקב נמרודי. כדי להעמיד דברים במקומם, אעיר כאן כמה הערות, ובנוסף אתייחס למגמה הזדונית הגלומה בפרסום ובעיתוי שבו הוא נעשה: 1) הלוואה בסך 12 אלף דולר ניתנה לי, לבקשתי, מקבוצת מעריב (בהחזרים חודשיים), במסגרת הסכם רחב יותר - שבו מעריב משלם בנפרד בגין השימוש בתוכן המיוצר ומפורסם מאתר זה (מחלקה ראשונה). אני עובד עם מעריב מ-1996. הסכם דומה, אגב, קיים ביני לבין אתר עיתון גלובס, המשלם עבור השימוש בחלק מתכני האתר; 2) על הסכמי התוכן ניתן גילוי נאות לפני זמן רב. ולא בגלל שקיימת חובה, אלא כחלק מניסיונו ורצוני ומאמצי להגיע להסכמי תוכן עם גורמים נוספים [ראו קישור משמאל]; 3) "מדי", הנזכרת בעיתון ידיעות אחרונות, אינה מזכירתו של יעקב נמרודי, אלא בתו. מדי הינה יו"ר אינטרנט מעריב. מטבע הדברים, כל עניין גדול או קטן הנוגע לעיתונאי בכיר במעריב, נחתך ברמות אלה. אחרי הכל, הם בעלי השליטה בעיתון מעריב; 4) הלוואות לעובדים הינן עניין שבשיגרה. מרדכי גילת ועיתונאים בכירים אחרים בעיתון ידיעות אחרונות, לדוגמא, מקבלים, ברגיל, טובות הנאה והלוואות מידיעות אחרונות, ומי שמאשר אותן הם הבכירים ביותר, ובהם משה ורדי וארנון מוזס. התנהלות זו היתה ועודה גם בתקופה שבה נכנס ויצא ארנון מוזס מחדרי החקירות בפרשת האזנות הסתר. זה דבר רגיל ומקובל. בעל הבית הוא הקובע, ואין להתחסד דווקא כאשר מדובר בעיתון מעריב; 5) הניסיון להציג מצג (שווא), כאילו קיים קשר מושחת בין ההלוואה שקיבלתי כעובד עם מעריב, לבין פרסומים שלי הנוגעים לפרקליטת המדינה עדנה ארבל וראש אגף החקירות במשטרה משה מזרחי, לא ייצלח: העובדה שקיבלתי הלוואה (שומו שמיים - אני מקבל גם תשלום, כל חודש, עבור עבודתי), אין בה כדי להעניק חסינות לארבל ומזרחי מפני חשיפת מעשיהם ברבים; העובדה שארבל ומזרחי נגועים בשחיתות אישית וחמורה, אינה שנויה עוד במחלוקת; העובדה שארבל ומזרחי זוכים לחסינות בידיעות אחרונות, מטעמים שאין כאן מקום להרחיב בהם, ידועה ברבים (הקשר הזה נוגע, בין היתר, לעניינים פרטיים של השניים, קשר שהוביל - לגישתי, בין היתר, לאי-העמדתו של ארנון מוזס לדין); העובדה שארבל ומזרחי, הפעם באמצעות ידיעות אחרונות, מנסים להביא לכליאתו של עופר נמרודי, בכל מחיר - ארבעה ימים לפני היום שנקבע לגזר הדין במשפטו, הינה ברורה לכל מי שעוקב אחר התנהלות העיתונים בימים האחרונים. אך הפעם הם הרחיקו לכת, כאשר עשו, בכל הנוגע אלי, שימוש פסול ומושחת בתמלילי שיחות שהושגו בהאזנות סתר. 6) בהוראת משה מזרחי בוצעו האזנות סתר לטלפונים בביתו של יעקב נמרודי. הוקלטו מאות (אולי אלפי שיחות) בין יעקב נמרודי לבין אנשים ואישים אחרים, חלק גדול מהם בכירים ביותר. המדובר, בין היתר, בעיתונאים, שרי ממשלה, ראש ממשלה בטרם כיהן, נשיא המדינה לשעבר (לא עזר ויצמן), אנשי עסקים בכירים, חברים, בני משפחה ואחרים. משה מזרחי לא היה מעז לעשות זאת, אלמלא קיבל לכך גיבוי מלא מפרקליטת המדינה עדנה ארבל. למעשה, השניים הרשו לעצמם להיכנס לחדרי מיטות, הכל במטרה אחת: לפגוע, להשמיץ וגם להצליח בכתב האישום שהגישו כנגד עופר נמרודי. השניים שיתפו פעולה באופן הנוגד סדרי מנהל תקינים, ויותר מזה: ארבל היא שהשתדלה בשבילו - עת התנגד מפכ"ל המשטרה שלמה אהרונישקי למינויו לראש אגף החקירות במשטרה; והיא שאיפשרה במעשה או במחדל את השימוש הנלוז והמופקר שנעשה עכשיו בסוד שיחם של אנשים. לא שיש מה להסתיר. עמדתי הבלתי מחמיאה ביחס לארבל ומזרחי, ידועה, והיא מופיעה בתמלילים. דברים אלה לא הובאו על-ידי ידיעות אחרונות. הדרך, איפוא, לפגוע בי אינה יכולה לקדש את האמצעים. המטרה שלהם - החזרת נמרודי לבית הסוהר, אינה מצדיקה חדירה לפרטיות, ושימוש לרעה בתמלילי שיחות שהושגו למטרות אחרות. 7) ביום 18.10.01 מסר לי בתגובה צדיק אחר - העיתונאי אמיר אורן, כי ידיעות אחרונות עומד לפרסם את תוכן התמלילים. עוד באותו יום פניתי אל ארנון מוזס (עורך אחראי) ואל משה ורדי (עורך), וכתבתי: "העיתונאי אמיר אורן הביא לידיעתי מידע - למען האמת אין לי שמץ של מושג אם הוא נכון, לפיו בידיעות אחרונות עומדת להתפרסם כתבה ביום ו' (19.10.01), בעניין פרשת עופר נמרודי, ושמי ו/או התייחסות אלי מופיעים גם. אם אכן הדבר, אני מבקש מכם להקפיד לקבל, ומראש, את תגובתי לכל עניין הנוגע אלי". מיותר כמעט לציין: ידיעות אחרונות וכתביו - שמטרתם היתה, ומראש, להשמיץ ולטנף - לא טרחו לפנות אלי, שמא חלילה יש לי תגובה ו/או הסבר טוב והגיוני לכל מה שהם מנסים להדביק לי. למרות פנייתי המוקדמת אליהם, ולמרות משמעות הדבר, הם לא עשו את המינימום המתחייב מכל עיתונאי. ארנון מוזס ומשה ורדי לא טרחו לפעול כמוטל עליהם, כעורך אחראי וכעורך בהתאמה. להיפך: מקום גדול ויקר בידיעות אחרונות הוקצה לשם כך. 8) במדינה מתוקנת, היתה קמה זעקה, איך זה שארבל ומזרחי עדיין מכהנים בתפקידם, למרות התנהלותם [ולמרות ההפסד הצורב שלהם במשפט נמרודי; ולמרות שניפחו את האישומים לא רק בגלל חוסר מקצועיות]: משה מזרחי -

בפרשת נמרודי מסר מזרחי לבית המשפט מידע כוזב, הסתיר מידע בכספתו, שיקר בעדות שמסר בבית המשפט, הדיח עדים לעדות שקר ומה לא. השופטת ברכה אופיר-תום הכריעה בחלק מעניינים אלה, לחובתו כמובן. במדינה מתוקנת, היה מזרחי מושעה מתפקידו עוד באותו יום, היתה נפתחת חקירה ובסופו היה מוגש נגדו כתב אישום - שלאחריו היה מפוטר מהמשטרה, בלי פיצויים ובלי כלום. וכאן, כיוון שהמטרה הרי מקדשת את האמצעים, עושים ארבל ומזרחי יד אחת, להפללת נמרודי, ומשחקים לידי ארנון מוזס - המתחרה הראשי במעריב-נמרודי;

עדנה ארבל -

עדנה ארבל נטלה מקופת המדינה 200 אלף ש"ח, במסווה של פיצויים, למרות שכסף זה לא הגיע לה. הכסף ניתן לה בכל זאת - לאחר שלחצה על-ידידה האישי והטוב מאיר גבאי (נציב שירות המדינה דאז), למרות ששופטים אחרים שפנו, נדחו, בנימוק כי הדבר אינו חוקי.

ארבל לא השיבה את הכספים שקיבלה שלא כדין, גם לאחר שחשפתי פרשה זו, וגם לא לאחר שמבקר המדינה אליעזר גולדברג אמר את דברו בנושא זה. בקיצור, ההפקרות חוגגת, ואין מי שימצה את הדין עם ארבל.

אם היה מדובר במישהו אחר, פקיד או מנהל קטן, היתה ארבל מייחסת לו עבירות חמורות אף מאלה הכתובות בחוק העונשין. קבלת דבר במרמה ובתחבולה זו עבירה מקילה ביחס למה שעשתה בפרשת הפיצויים שקיבלה שלא כדין.

ארבל מסרה בעבר בתגובה כי היא פעלה כדין, כי היא לא קיבלה כל הטבה - אלא פיצויים שהגיעו לה, וכי גם מבקר המדינה אליעזר גולדברג קבע כי היא פעלה בתום לב, ולכן לא חייבה להשיב כספים שקיבלה.

9) במדינה מתוקנת, היתה העיתונות מבקרת את ארבל ומזרחי על השימוש המופקר שהם מתירים - בעצם הגשת התמלילים לבית המשפט על-ידי התביעה - בתמלילי שיחות שהושגו בהאזנות סתר.

כי זאת יש לדעת: החוק מגביל שימוש בתמלילי שיחות, אלא למטרות ראויות: להוכחת אישומים בבית משפט, למניעת פשע וכו'. וכאן הוגשו לבית המשפט תמלילי שיחות בלתי רלוונטיים, במטרה "להכשירם", כביכול, לפרסום. בהסכמת הצדדים במשפטו של יעקב נמרודי, הוגשו התמלילים בלשכת שופט בית המשפט. למרות זאת, מישהו פעל להפיצם. קל לנחש מיהו האחראי לכך.

אין מדובר רק בשיחות הרלוונטיות לאישום כנגד יעקב נמרודי. במקום לגנות זאת, חלק מכתבלבי החצר של מזרחי - ומדובר הפעם בעיתונאים מידיעות אחרונות והעיתונאי אמיר אורן (הארץ), קופצים על המציאה הגדולה כביכול, ולא מתוך חוסר עניין לחסל 'על הדרך' כמה חשבונות אישיים עם כמה אנשים, ובהם אנוכי, ומפרסמים פרטים בדבר שיחם של כמה אישים שדיברו, אוי לבושה, עם יעקב נמרודי, בעת שהיה נתון במצוקה נוראה שעה שבנו כלוא בבית המעצר.

10) מעריב וידיעות אחרונות נמצאים עתה בתחרות גדולה. לא רק עיסקית. גורלו של עופר נמרודי ייקבע על-ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה אופיר-תום. מעמדו של ארנון מוזס, ייקבע ציבורית - על-ידי קוראי העיתון, ובחברה בישראל.

יש להדגיש, כי ארנון מוזס מנסה לשקם את מעמדו, לאחר שניצל בעור שיניו מהעמדה לדין בפרשת האזנות הסתר. העובדה שבכתב האישום המתוקן כנגד נמרודי הכירה הפרקליטות בכך שידיעות אחרונות הם שהתחילו בהאזנות סתר, מטילה צל כבד על-אי העמדתו לדין, והיא-היא, ככל הנראה, הסיבה המרכזית לכך שעורכי עיתון זה שיחררו עצמם מהאיפוק שגזרו על עצמם באחרונה.

בסעיף 2 בכתב האישום המתוקן נקבע: "פרידן וצור עסקו בביצוע האזנות סתר אסורות. פרידן וצור פנו לנאשם בהצעה שיבצעו עבורו האזנות סתר אסורות, ומהם נודע לו שהם ביצעו, לפי הזמנת מתחריו, אף האזנות סתר לנאשם...".

בית המשפט קיבל את הודאתו של עופר נמרודי בכתב האישום המתוקן, ומשעה שקיבל - הוכרה העובדה שאנשי ידיעות אחרונות הם שהתחילו את פרשת ההאזנות. אין להקל ראש באישומים בהם הורשע נמרודי, אך בינם לבין האישומים במקור - רב המרחק.

עתה, כדי לקזז מקביעת בית המשפט, פועלים אנשי ידיעות להשחיר עוד יותר את עופר נמרודי ויעקב נמרודי. וכדי להשיג מטרה זו, הם מנסים להשחיר את כל מי שאינו פועל עם הצמד ארבל-מזרחי להכניס את עופר נמרודי שוב לכלא - למרות שכל האישומים החמורים נגדו נפלו - וזאת במקום לבוא חשבון מיידי עם מזרחי, בגין עבירות חמורות שביצע בפרשה.