יש רבים בינינו היודעים מה יהיו ההתפתחויות לאחר ההינתקות החד צדדית מעזה. לגביהם אין ספק, רוח גבית לטרור המתעצמת מגירוש צה"ל תביא גל פיגועים קשים. המרחב הבטוח של העיר עזה, מרוחק מהישג ידם של הכוחות הישראלים, יאפשר ייצור המוני של טילי קסאם שיעדם לפחות אשקלון. בקיצור, לא רק שהמחלוקת תשסע את החברה הישראלית הטרור יגבר במונים. ממש אסון ידוע מראש.
ייתכן גם, ממש באותה המידה, שההינתקות החד צדדית תתפרש אצל רבים בחברה הפלשתינית ככישלון האסטרטגיה הפלשתינית. אסטרטגיה של המשך המאבק על דה-לגיטמציה של ישראל בעולם, של טרור מתוך אנרכיה ובלי גבולות המאלץ את ישראל לצעדים דרקוניים נגד הפלשתינים עד כדי קריסת האוכלוסייה הפלשתינית, כאסון הומניטרי, אל תוך החברה הישראלית. אסטרטגיה של ערבוב אוכלוסיות יהודית וערבית עד כדי מדינה דו-לאומית. עד סופה של ישראל יהודית דמוקרטית.
ייתכן גם, כפי שכבר קורה היום, שהחברה הפלשתינית תשקע למאבקי כוח פנימיים גם על השלטון עצמו, אבל, גם על החזון ודמות החברה הפלשתינית בעתיד. ייתכן שימצאו כוחות בחברה הפלשתינית שכבר באים ועוד יבואו חשבון עם יאסר ערפאת עצמו ועם חבורת טוניס המקיפה אותו, על השחיתות הנוראה, על מדינת מנגנוני הביטחון חסרי הגבולות וההגדרות, על היריבות הפנימית והאנרכיה שיצר בכוונת מכוון, על העוני הקשה. מדיניות שסופה קריסת האסטרטגיה הפלשתינית ארוכת הטווח. אנו עדים, כבר בעצם ימים אלה, לחשבון נפש פנימי שאינו תולה את מצוקות הפלשתינים בישראל אלא דווקא בחברה הפלשתינית עצמה ויאסר ערפאת בראשם.
אפשרי גם שיקום מנגנון פיקוח בין לאומי על מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, על תקציבי הרשות ועל התנהלותה הכלכלית. כל זה כבר קיים בצורה ראשונית. אפשרי שהרצון לשקם את הכלכלה הפלשתינית, הניסיון לייצב את החברה ולחדש את מרותה של הרשות ידחה לזמן לא ידוע את המאבק בישראל. הגיוני שמערכת הביטחון תמצא בעתיד שיטות לחימה ואמצעים טכנולוגיים להתמודד עם האיום מעזה שלאחר ההינתקות באותה היעילות שבה אנחנו מתמודדים היום. לא מושלם אבל סביר למדי. למעשה מחוללת ההינתקות החד צדדית סערה קשה אצלנו, בחברה הישראלית אבל הרבה יותר קשה, הרבה יותר אלימה בחברה הפלשתינית. התוצאות ממש, אבל ממש לא ידועות מראש.
בעוד שאיננו יודעים מה תחולל ההינתקות אנחנו בהחלט יודעים מה יחולל המשך המצב הקיים. בתוכנו ימשיכו המחלוקות והשסעים על זהותנו כחברה יהודית דמוקרטית, ממש אותן המחלוקות שמלוות את ההינתקות. נמשיך להישאב לשטחים בכוח המתיישבים, המתנחלים וצה"ל עד למדינת אפרטהייד דו-לאומית שרובנו לא רוצים לחיות בה כלל, שהעולם הכלכלי שעליו אנחנו מתייחסים מתנער ממנה כמתועבת. החברה הפלשתינית תיפול לנטל הומני וכלכלי גם ובעיקר עלינו. הפלשתינים ימשיכו להתמקד בנו וחשבון הנפש שלהם ידחה לטובת המאבק. ממש התגשמות החזון הערפאתי. למעשה אסון קיומי ידוע מראש למדינה היהודית דמוקרטית כחזונם של רבים.
מאחר שאנחנו במזרח התיכון אין איש משמאל ומימין שלא יכול להצביע על הקטיושה התורנית, על הקסאם האחרון בשדרות והמתאבד המזדמן בשכם כהוכחה האולטימטיבית למשנתו המדינית. אותו קסאם שנורה רק בגלל שנשארנו/שיצאנו מעזה. הכל לפי ההשקפה. דרכה של הציונות מאז ומתמיד היא שלא קטיושות ולא מתאבדים ינתבו את דרכה אלא ורק החזון.
איש אינו יודע מה ילד יום, את גובה הגלים וסערות המעמקים של תכנית ההינתקות. את מידת הסיכון וטווח טילי הקסאם. אם ניכנע לחששות האסון באמת ידוע מראש נקבל מדינת אפרטהייד יהודית. אם ניקח סיכונים איננו יודעים את המחיר אבל בסוף למטרה נגיע: מדינה יהודית דמוקרטית.