הפרסום "מבקר המדינה, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, פסק זה לא כבר, כי היתה הצדקה לכל ההאזנות המשטרתיות שנבדקו בידי משרדו, וכי דאגתו נתונה להפקה יעילה של החומר מההאזנות, ולא לשיכרון כוח של המאזינים; אבל [אליקים] רובינשטיין ו[ערן] שנדר יצאו להוכיח, בפרשת האזנות ליברמן, את ההיפך". אלה הדברים, ושקרים רבים נוספים, כתב העיתונאי אמיר אורן [תיק שנדר, 30.7.04].
הפרסום השיקרי הזה שורבב, כבדרך אגב, כדי לתמוך בטיעוניו של אמיר אורן נגד בחירתו של עו"ד ערן שנדר לתפקיד פרקליט המדינה, בחירה שנעשתה על-ידי ועדה בראשה עומד היועמ"ש מני מזוז. אורן, חייל טוב בשירות עיתון הארץ, עושה יחד עם כמה מכתבי העיתון כמעט כל שלאל ידו, כדי לסכל את כניסתו של שנדר לתפקיד. השקר הזה, הנוגע לפרשת האזנות הסתר, אינו היחיד ברשימתו של אורן.
הארץ, וחבורת האנשים המלוכדת סביבו, בהם כמה מבכירי הפרקליטות - שהתרגלו לתפור תיקים לאחרים ולסמן מטרות להפללה וליירוט, מבינים היטב כי הצוות מזוז-שנדר הולך לעשות סוף לעריצות המשפטית. לכן נעשה עכשיו מאמץ מיוחד בעיתון יום השישי של הארץ, לקראת ישיבת הממשלה הקבועה ליום א' (1.8.04), למנות רשמית את שנדר לתפקיד החשוב הזה.
השקר הגדול של אורן לא שורבב סתם כך. הוא נועד להציג תיזה, לפיה שנדר רודף את ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי; ולא סתם רודף, אלא כדי להשיג מטרה: לשבש את החקירות הרגישות והחשובות אותן מוביל מזרחי, באומץ לב ובכישרון רב, כביכול. שנדר מוצג כאיש מסוכן, רשלן סידרתי, המלהטט בחומרי חקירה כדי להשיג תוצאה אותה סימן מראש, והיא: הרחקת מזרחי מתפקידו.
לו היה מדובר בכלי תקשורת שולי, היה אולי ניתן לעבור לסדר היום. אבל, בכל זאת: מדובר בעיתון הארץ, זה המכנה עצמו: "העיתון לאנשים חושבים"; עיתון המפיץ לפחות 60 אלף גליונות; עיתון ממוסד ומשפיע. לכן חשוב לחשוף את השקרים של אורן/הארץ, בניסיון להסביר למו"ל הקבוצה, עמוס שוקן, ולעורך החדש, דוד לנדאו, כי כתבם, אמיר אורן, מתייחס למנויי העיתון - ובהם אל כותב שורות אלה, כאילו לא היו אנשים חושבים אלא אנשים תמימים, המנותקים מהמציאות, כאלה שאינם יודעים להבחין בין טוב לרע ובין כזבים לאמיתות.
כדי לעשות סדר ולהוכיח את כזביו של אורן, נביא כאן פסקאות מהדוח שהגיש במאי 2004 המבקר אליעזר גולדברג. לא צריך יותר מכך, גם לא אחזור כאן על המידע הרב המצוי בידי (כמי שחשף את פרשת מזרחי).
מה באמת פסק המבקר אורן כתב, כי המבקר גולדברג "פסק זה לא כבר, כי היתה הצדקה לכל ההאזנות המשטרתיות שנבדקו בידי משרדו". הנה לכם, קוראים יקרים, רק חלקים קטנים מאוד מאלה שכתב המבקר, המוכיחים כי אורן לא נמנע מלהונות אפילו כשמדובר בדוח רשמי שפורסם רשמית: דוח מבקר המדינה לשנת 2003 (54ב). הנה, כאמור, ציטוט חלקים מדוח המבקר בסוגיה זו:
- נמצא, כי בכמחצית מתיקי המדגם תומללו או תוקצרו שיחות בנושאים אישיים, שיחות בנושאים רפואיים ושיחות חולין, שלא הייתה להן רלוונטיות לחקירה. שיעור התיקים שבהם נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו אגב פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש... ב-21% מהתיקים, שבהם נמצא שבית המשפט קבע במפורש בהיתר הגבלות לתמלול, נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו בניגוד להגבלות שנקבעו; בתיקים אחרים נמצא שתומללו או תוקצרו שיחות שיש עליהן חיסיון על-פי דין (שיחות בין עורך דין ללקוח); ובתיקים אחדים נמצא שתומללו או תוקצרו שיחות של אישי ציבור, שנעשו בלא שהתקבל אישור בעל תפקיד בכיר במשטרה להאזנה, כנדרש בהוראות המשטרה.
- מהבדיקה של תיקי המדגם עלה, שב-48% מתיק המדגם נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות או קטעי שיחות, שהיה בתמלולן משום פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש: תומללו או תוקצרו "שיחות חולין", שיחות שעסקו בנושאים אישיים או ביחסים אינטימיים, שיחות על המצב הרפואי של הדובר ועוד.
- כך, למשל, תומללו שיחות שבהן אשת האדם שצוין בהיתר מספרת לחברתה, בין היתר, על קשייה לתפקד ועל טיפול פסיכולוגי שניתן לבנה; שיחות שבהן אשת האדם שצוין בהיתר משוחחת עם חברתה על יחסיה הבלתי תקינים עם בעלה; שיחות של מי שצוינה בהיתר על יחסיה עם בעלה ועל כוונתה להתגרש ממנו, וכן שיחות על מצבו הבריאותי של בעלה; שיחות מהאזנת סתר בבית עסק שקשורות לעבודה בעסק ושיחות פרטיות של אחת העובדות; שיחות שבהן מי שלא הייתה החשודה על-פי ההיתר, משוחחת עם אמה על בעיותיה הנפשיות ועל התעללות מינית שחוותה בילדותה; שיחות של מי שלא צוינה בהיתר, עם אישה שחוותה התעללות מינית, שיחותיה עם אבי בנה על יחסיו עם בנה ושיחותיה עם הגננת של בנה על בעיותיו; שיחות של מי שצוינה בהיתר עם מרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית שבהן היא מספרת שבילדותה נפגעה מהתעללות מינית במשפחה ועובדת המרכז מייעצת לה בנושא זה.
- ... ב-21% מתיקים אלה... נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו בניגוד להגבלה...
- לדעת משרד מבקר המדינה, הממצאים מלמדים כי לא במעט מקרים מתומללות או מתוקצרות "שיחות חולין" ושיחות אישיות שאינן רלוונטיות לחקירה, דבר שאין הדעת סובלתו...
- ... בשלושה תיקים נמצאו תמלילי שיחות או פקסים שבהם עלו דברים שהוחלפו בין עורכי דין לבין לקוחותיהם בקשר לדיונים בתיק מעמד אישי, תביעות כספיות מחברת ביטוח וסכסוך כספי - שחל עליהם חיסיון.
- ארבעה מתיקי המדגם עסקו בהאזנות לאישי ציבור. לא נמצאו מסמכים המעידים שלפני ביצוען ננקטו ההליכים שפורטו לעיל: בשלושה תיקים לא נמצאו מסמכים המעידים שהמשטרה קיבלה מראש אגף החקירות או מראש אמ"ן אישור להגשת הבקשה להאזנת סתר, ולא נמצאו אסמכתאות לכך שנשקלה הרגישות המיוחדת של האזנות אלה; בתיק רביעי נמצא שהוקלטו אגף אורחא שיחות של אישי ציבור, והן תומללו אף שהן לא היו קשורות לנושא החקירה, ללא אישור של אחד מבעלי התפקידים האמורים ובחריגה ממגבלות ההיתר.
האזנות מיותרות ובלתי מוצדקות המבקר מצא בבדיקה, כי נוסף לחריגות מהחוק, עושה המשטרה שימוש בהאזנות סתר באופן בלתי מוצדק. כותב המבקר (ציטוט):
- "תכליתה המקורית והעיקרית של האזנת הסתר היא השגת מידע על החשוד ועל העבירה שבעניינם ניתן ההיתר, הכול כפי שהוגדר בבקשה כמטרת ההאזנה. נמצא, כי רק מיעוטן של ההאזנות (12.5%) השיגו את יעדן ביחידות המחוזיות, המבצעות 85% מהאזנות הסתר (לעומת 45.5% של ההאזנות שהשיגו את יעדן ביחידות הארציות)".
- "נוסף על כך, ב-30% מהתיקים ביחידות המחוזיות וב-21.7% מהתיקים ביחידות הארציות נמצא שההאזנות לא הניבו מידע רלוונטי על החשוד והעבירה שבעניינם ניתן ההיתר, אך הופק מהאזנת הסתר מידע כללי להעשרת המאגר המודיעיני או מידע על עבירות שלא בעניינן ניתן ההיתר (ולא עבירות הקשורות אליהן). על-פי הוראות הדין, אכן מותר להפיק מהאזנות מידע נוסף, מודיעיני או חקירתי, על עבירות או על אנשים שלא בעניינם ניתן ההיתר, ולהשתמש בו בדיעבד להוכחת כל עבירה (גם עבירה שאינה פשע) או להעשרת המידע המודיעיני. אולם מידע זה הוא מעבר למטרות שלשמן נועדה ונתבקשה ההאזנה מלכתחילה, ועל כן לא ניתן לראות בהשגתו השגת יעדה של ההאזנה".
[עד כאן ציטוטים מדוח המבקר. לדוח המלא ראו קישור]. ועכשיו פניה לעיתון הארץ, וליתר דיוק: לעמוס שוקן ולדוד לנדאו.
אמיר אורן כתב דבר שקר. לא בשוגג, אלא במיזיד. לא בהיסח הדעת, אלא באופן מכוון כדי לתמוך בתיזה אותה הוא מבקש להוביל. אני מניח שלא ידעתם על כך, מבעוד מועד. הנה, עכשיו אתם יודעים. יש אמירה כוזבת של אורן ויש את דוח מבקר המדינה. אחד על אחד.
לא צריך לעשות בירור מקיף. אפשר להסתפק בבירור נקודתי. אנחנו נעקוב כדי לראות: האם הארץ יפרסם תיקון והתנצלות בפני קוראיו (ואני בתוכם), או שיאפשר לאורן להמשיך ולשטות בקוראים הנאמנים של עיתון חשוב זה?
