עם יד שמאל על הלב (שאצל רבים מאתנו כבר איננו) ויד ימין על התנ"ך (פרט לאנשי "שינוי") תראו לי בכיר אחד שלא השתדל/פעל/עשה אי פעם למען בנו/ביתו או קרוב משפחה אחד, לא תמיד בקרבה ראשונה, בכל תחום שהוא: החל מעיתונות, דרך רדיו וטלוויזיה, משרד ממשלתי זה או אחר, נציגות דיפלומטית או דירקטוריון חשוב. אם תמצאו - הדרך לתגובות פנוייה בשבילכם, תוך כדי בקשה אחת: אנא כבדו את האתר. על כבודי אני מוחל ולא התגובות הן שיכתיבו לי את מהלך חיי.
בעין הסערה עומדת, כביכול, ההתקפה השבועית על חברת הכנסת ענבל גבריאלי. אחרי ש"תפסו אותה" נוהגת בלי ניירות ותפוצת נאטו של המשטרה דאגה לפרסום העובדה (שהתבררה כשקרית), באה עתה פרשת שטראובר. שוערה של מכבי ת"א והנבחרת, שהוא כיום חברה לחיים של ענבל גבריאלי, עובד כנראה קשה בעת שירות המילואים. חברתו, כך פורסם, הבטיחה "לסדר" לו שירות נוח וקל יותר.
אינני יודע איך וכיצד נפרשה הפרשה על פני כותרות שמנות במדורי הספורט והתוצאה: הארץ כמרקחה. ח"כ כבל דורש בירור במליאה, ההתאחדות לכדורגל והמאמן אברהם גרנט אומרים ש"זה מקרה חמור". מה חמור יותר - אי גיוסו לצה"ל של כדורגלן נבחרת, או הקלה בתנאי שירות של חייל מילואים. ויש הבדל גדול. את כדורגלן הנבחרת (ולא רק הוא) שיחרר סעיף הרווח כל כך בקרב הצעירים של היום. את שטראובר, שטרם השתחרר משירות מילואים (ושוב, תראו לי כדורגלן נבחרת אחד ששירת בגולני?). כולם עוד זוכרים את ה"שירות" של יוסי בניון בחיל הים, והוא לא הבודד שחבורת הספורטאים המצטיינים שלנו.
מול רבים הטוענים שספורטאי צמרת אינו זכאי להנחות, אני בדעה שלמוכשרים שבינינו (וכמה יש כבר כאלה) צריך לתת עדיפות של אמן, ולא חשוב אם הוא מוסיקאי מפורסם או כדורגלן נבחרת. אפשר לחשוב שגם שאר הכדורגלנים/סנים עובדים בפרך ומגיעים "על ארבע", סחוטים כלימון משומש לשני האימונים היומיים של קבוצותיהם.
לעומתם - יש גם כאלה שלא ששמותיהם היו עלומים לרבים רבים מאיתנו, עד ליום שבו החל להישמע קולם או נקראו דבריהם באמצעי התקשורת. כל מי שאוזנו ועינו חדים - יכול היה לקשר מיידית את שם הבן/בת עם שם האב. הרשימה ארוכה מכדי לפרסמה כאן, אך מי שיתאמץ רק קצת - יכול למצוא בקלות קישורים (לא תמיד כישורים) מתאימים.
אז תפסיקו להתייפף ותפסיקו לקטר ו/או לחפש כותרות. חפשו קיר אחר לטפס עליו. בפארק הירקון התל-אביבי יש כזה.
