שוב חוזרים הפטנטים בהם השתמשו לאורך ההיסטוריה, משטריהם של מדינות קורסות.
לשאלה האם מדינת ישראל תתקיים בעוד 30 שנה - השיבו רוב הנשאלים בשלילה. זהו נתון ייחודי לישראל - רוב הישראלים רואים במדינתם מציאות חולפת, והרצון העז להשיג אזרחות זרה מעיד על כך. תחושת חידלון עממית שכזו, מלחיצה מאוד את ההנהגה.
שלטון חפץ להציג תמונת מצב ורודה ככול האפשר. חוסר ביטחון פיסי וכלכלי מאימים עליו.
וכשאי אפשר למנוע את הציבור מלחוש במפולת, מתחילה ההנהגה לגייס פתרונות קסם.
למשל: ממציאים אויב שקל לרדוף אחריו. תמיד טוב להריץ את ההמון הנבער מדעת אחר מכשפות, או יהודים, או הימין הקיצוני...
או להיפך, מסתירים מהעם את האויב. בונים חומה סינית והמונגולים ייעלמו, או קו מז'ינו שהגרמנים מאחוריו פשוט ייתאדו, או קו בר לב - שמאחוריו יעלמו המצרים וכל ישראלי יחוש בטוח תחת סינרה של גולדה, וכמובן - גדר ההפרדה...
לא מעט מנהיגים הבטיחו לעמיהם, על-פי התהום, כי בידיהם מערכת נשק סודית שתהפוך את תמונת המצב על-פיה.
להודות בטעות - להציג בפני הציבור את האמת במערומיה ולהציע דרך קשה ותובענית, זו כבר נחלתם של מנהיגים יחידי סגולה. צ'רצי'ילים שכאלו כבר מזמן לא נראו במחוזותינו.
בשבוע שעבר נתבשרנו על ניסוי מוצלח של טיל החץ. החץ הוא מערכת הנשק הטובה מסוגה בעולם. הוא נושא בקרבו את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר של המאה ה-21, משהו שרק 3,000 ראשים יהודיים שחברו סביב מטרה אחת מסוגלים לייצר.
מול המערכת היוקרתית הזו עומד הסקאד. חבית מעופפת, המבוססת על טילי וי 2 הגרמניים שמהנדסיהם נלקחו בשבי הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה.
ול'חץ' אין שום סיכוי במאבק הזה. לכן, למרות הפחד העולמי מאיום הטילים, שום מדינה אינה רוכשת אותו - כולל האמריקנים שלכאורה מסייעים בפיתוחו.
החץ הוא הטיל הכי חכם טכנולוגית, ומדהים בכסילותו מבחינה קונספטואלית.
אריה סתיו, עורך נתיב, נוהג להמשיל זאת לשני אקדוחנים בדו קרב. לאחד מותר לירות מתי שירצה, היכן שירצה, וכל כמות שירצה. ליריבו, מותר לירות רק לאחר שהראשון כבר ירה, ורק לעבר הכדור שיוצא מלוע אקדחו של הראשון, וגם אז מותר לו לפגוע בקליע, רק בשלב הסופי של מעופו.
מדהים - אבל מערכת ה'חץ' אכן מצליחה לעשות זאת. אלא שתנאי מעבדה אינם התנאים האמיתיים בשדה הקרב העתידי. על-פי הפרסומים יש צורך לפחות בשני 'חיצים' כדי לוודא פגיעה בטיל סקאד אחד. מדובר בהשקעה של לפחות חמישה מיליון דולר על כל סקאד - (שמחירו כחמישה אחוז מזה).
אם מחשבים את מספר טילי הסקאד המצריים והסוריים בלבד, שמאיימים ברגע זה על המדינה, ומנסים להעמיד מולם מספר יעיל של טילי חץ, מגיעים לעלות הצטיידות אסטרונומית העולה על כל תקציב הביטחון הישראלי. כלומר גם אם תבטל לחלוטין את צה"ל, ותשקיע את כל הכסף בטילי 'חץ' - עדיין לא נתת מענה של 100% לאיום הקיומי הגדול ביותר על מדינת ישראל. ונא לזכור - גוש דן הוא מטרה רכה אחת, שניטרולה בנשק בלתי קונוונציונאלי משמעו סיום הסיפור הישראלי - כלומר פתרון של 50%-60%, גרוע מאי פתרון, משום שהוא יוצר אשליה ומפנה משאבים לאפיק בלתי אפשרי.
נגענו בצד הכלכלי בלבד, לא נגענו כלל בצדדים הטקטיים של הקונספציה. טיל המכיל חומרי לכימה כימיים שה 'חץ' המשוכלל ביקע מעל כ"ס, יזיק גם אם לא יסיים את מעופו לתל-אביב. ומה יעשה החץ מול טילים בעלי ראש קרבי מתפצל? ההצטיידות בהם היא רק עניין של זמן, האם גם החץ יתפצל בהתאם?
למעשה - גם גדר ההפרדה וגם טיל ה'חץ', (שהוא מן גדר הפרדה שמימית שכזו) הן מערכות שנועדו לתת אשליית התמודדות עם המציאות, אשר הנהגה ללא מצפן ערכי, אינה מסוגלת להבינה, ובוודאי שלא מסוגלת להתמודד עם אתגריה.
מנהיגנו ימשיכו לקנות במיליארדים רבים, זמן שלטון, במקסמי שווא. המחיר הכלכלי הוא הצד הפעוט שבעניין. המליארדים שנזרקים אל הפילים הלבנים הללו באים מפיותיהם של ילדים רעבים, אולם התוצאה החמורה עוד יותר היא שמדינת ישראל נותרת חשופה לאיום קיומי כשלאזרחיה נמכרים ה'לוקשים' הקרים הללו - כאילו מספקת להם המדינה את הביטחון הדרוש.
הפתרון קיים, אך הוא נמצא במחוזותיה של קונספציה אחרת לגמרי.