המשפט הבלתי נשכח של הסופרת דורית רביניאן מתקופת אוסלו, בזכות "תהליך השלום הגורם לי לשכוח מהיהדות", מעניק הצצה נדירה למתחולל בראשי אנשי השמאל.
היהדות היא מחסום בדרכם של חוגי השמאל ו"האליטות" בשאיפתם הפרובינציאלית להיות "ככל העמים". הם חייבים להוכיח לאותם עמים שישראל אינה מדינת "רוכלים עטופי טליתות" (תיאור שיוחס לחיים ויצמן).
יש להם בעיה עם זהותם היהודית ומייצגיה והם אינם מעוניינים לקחת חלק בגורל היהודי המציע תלאות בשפע. העם שחזר למולדתו לאחר ששרד אלפיים שנות גלות ורדיפות, מצטייר אצלם כעם של "לוזרים". על-מנת להוכיח את "כשרותם" בעיני העולם הרחב הם מקעקעים את האופי היהודי של המדינה שכל סממן שלו מאיים לסכל את המגמה הזו, וכרגיל חוזר דפוס ההתנהגות המוכר של השנאה חסרת הפשרות כלפי פנים המתלווה אל ההתבטלות המוחלטת כלפי חוץ.
השמאל הנאיבי האמין שהביקורת על ישראל תיעלם עם התקדמות "תהליך השלום", ריצוי הערבים לאחר סיום "הכיבוש" והשגת שלום. לעומתו, יש לגרעין הקשה של השמאל ציפיות נוספות מהתהליך. מטרתו העיקרית של "תהליך השלום" הוא חיסול מפעל ההתנחלות, שיוביל לשבירת עמוד השדרה המוראלי של כל הזרם החברתי העומד מאחוריו, בנוסף לחיסול "הכיבוש", ריצוי הגויים והערבים, ואולי, כתוצר לוואי, שלום.
יש להבין את משמעות הנסיון לשבור את הכוח העיקרי הניצב מול השמאל - הציונים הדתיים ובראשם המתנחלים. ציבור זה ניצל ממערכת ה"חינוך" הישראלית הממלכתית שהצליחה לטמטם דורות שלמים של העם המוכשר בעולם ולהפכם לצרכנים נלהבים של ערוץ 2 ודומיו שמצידם משלימים את מלאכת הקניית הרדידות והניתוק מהשורשים. המתנחלים מייצגים את הערכים ודרך החיים השנואה על השמאל, ולמרבה חרדתם אף יורשים אותם בעמדות מסורתיות בצבא ובהתיישבות.
החברה התוססת הזו, המגשימה את ההתבססות היהודית בארץ מקלקלת להם את כל המהלך, ועיניהם כלות. בנוסף לכך כוחם הגובר מקרב אותם אט אט אל הנהגת המדינה. השילוב של הקנאה והתחרות מטריף את אנשי השמאל, עובדה הפורצת מכל התבטאיותיהם.
הפנייה ימינה של החרדים וקהל מסורתי דוגמת מתפקדי הליכוד מראה שציבורים אלו, שהיהדות והמסורת יקרים לליבם, מרגישים שהנסיונות לקעקע את ההתישבות ביש"ע מאיימים על כל עולמם. מי שנכח בקלפיות משאל הליכוד כיצד "הרוכלים עטופי הטליתות" שנזעקו להצלת גוש קטיף עמדו במסירות בתורים, חלקם אף על קביים וכסאות גלגלים, ראה זאת בברור. לכן גם הכריע בזמנו הרב ש"ך ז"ל על הליכת החרדים עם הימין בנאום "השפנים והחזירים" המפורסם, למרות שבנושאי מדיניות חוץ היה קרוב לשמאל.
כמו תואמיהם בעבר - המתייונים ובני בריתם היוונים ששאפו לאותה מטרה, משתמש השמאל כיום בניתוק מהארץ כמפתח לשבירתו של היסוד הדתי.
נושא ארץ ישראל הוא הזירה העיקרית שעליה ניטשת כעת מלחמת התרבות בין היהודים למתייוונים של ימינו.
בזירה זו נלחמת היהדות על חייה. המשמעות של כשלון הינו חורבן בית שלישי פיסי ורוחני בעקבות התמוטטות התגשמות נבואות הנחמה שהלכו וקרמו עור וגידים לנגד עינינו.
השיטות השתנו במקצת, היום כבר לא יכריחו את חנה ושבעת בניה לאכול חזיר, אך ינסו לגרש אותה מביתה בכפר דרום או בית אל.
אחרי שמבינים זאת, הכל מתבהר. התנהגות התקשורת, הפרקליטות, צמרות המשטרה, השב"כ, הכלכלה, והתעשיה, בג"ץ, הפקידות הבכירה, הכל מצטרף לתמונה ברורה כמו תשבץ המגיע לסיומו.
לצורך השגת מטרה זו כל תירוץ כשר. לצורך שלום - יש לסגת ולפנות ישובים. אם הנסיגות הביאו את ההיפך ופרצה מלחמה - יש להיפרד מהפלשתינים ולסגת - תוך פינוי ישובים כמובן. הגדר אמנם אמורה לעצור מחבלים, אך לא פחות חשוב - היא מהווה אמצעי מצויין לנתק את הישובים שממזרח לה.
אם ישראל חזקה עליה לגלות נדיבות ולסגת. אם היא חלשה - אז אין ברירה ו... חייבים לסגת.
השמאל, כמו אותו צרפתי בבדיחה מפורסמת שאמר למראה נוף מדהים שהדבר מזכיר לו את בריז'יט ברדו, כשנשאל מדוע, ענה: "מה לעשות, כל דבר מזכיר לי את בריז'יט ברדו". כל דבר הוא סיבה לפנות התנחלויות, ולא במקרה.
זוהי גם הסיבה של הקשר האמיץ שבין השמאל לאיחוד האירופי וה"קרן החדשה לישראל" וגרורותיה התומכים בערבים ותומכי הנסיגה אצלנו, אבל גם בקשת של ארגונים המנסים לקעקע את ערכי היהדות בכלל.
האחרונים שעדיין לא קוראים את המצב הזה הם אנשי המפד"ל והזרם הפייסני של מועצת יש"ע. מגוחך ועצוב לראות כיצד הם, שנמצאים בצמתים קריטיים והיכולים לתרום לעצירת מהלכי החורבן, מנסים עדיין להיות נחמדים אל להקת הכרישים המקיפה אותם ושוקלת מתי ואיך לטרוף אותם.
ומה חלקו של אדם כמו שרון במאבק הזה?
שרון בסך הכל נקלע כראש ממשלה למרכזו של שדה הקרב הזה ונאלץ להחליט לאיזה צד להשתייך. הטראומה של גירושו ממשרד הבטחון ב-1983 בעקבות פרשת סברה ושתילה, המחישה מה מחכה לו אם יעז להמרות את פי השמאל. הוא גם משוכנע שציות לשמאל יחלץ אותו מחשדות השחיתות. בהיותו אופורטוניסט חסר עקרונות, אין לו כל עכבה או בושה להתכחש לעקרונות או שותפים כלשהם. השינוי שעבר אצלו היישוב נצרים תוך חודשיים וחצי מכזה שדינו כדין נגבה ותל אביב - למועמד לעקירה, אומר הכל.
שרון רומס את כל חוקי המשחק המקובלים ומקבל גיבוי מוחלט כל עוד הוא נאמן לחברים מהשמאל.
בכסילותו כופה שרון הכרעה פנימית מיותרת שתצמיד את גב היהודים הלאומיים אל הקיר, מבלי להותיר להם ברירה אלא לעמוד על נפשם בדרך זו או אחרת.
