X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים

לפני ארבע שנים בדיוק, ב-16.8.00, הוצת בתל אביב מכון ליווי על-ידי סרסורים וארבע קורבנות סחר בבני אדם ניספו בדליקה. בעקבות אותו אירוע החליטו שורה של ארגונים וולונטריים, אשר אנו מברכים על פעילותם, לציין מידי שנה בתאריך זה יום למאבק בסחר בבני אדם. במסגרת זאת, הריני לפרסם גילוי דעת הפורש את פעילותה הענפה של המדינה ככלל ושל משרד המשפטים בפרט כנגד התופעה, על ההישגים שכבר הושגו וציון היעדים שעוד לפנינו.
בשנים האחרונות התפתחה בעולם עבדות מסוג חדש המכונה סחר בבני אדם.
תופעה זו מתבטאת בייבוא בני אדם מארצות מצוקה לארצות אחרות כדי למלא צרכים שונים, ובכללם ניצול מיני, שעבוד והעסקה בזנות. בשנות התשעים החלה תופעה מכוערת זו לפקוד את מדינת ישראל. המדובר בסחר בנשים זרות, שיובאו מארצות מצוקה כדי שיועסקו בזנות. במהלך תקופה חדשה זו, רשתות עברייניות החלו לנצל את עוניין ופגיעותן של נשים צעירות במדינות חוץ ולשכנען לנסוע לישראל תוך נטיעת תקוות שווא שיוכלו להשתכר מספיק כדי לפרנס את עצמן ואת בני משפחותיהן.
בין התנאים הטיפוסיים המאפיינים את תנאי העסקתם של קורבנות הסחר, נמנים עבודה במשך רוב שעות היממה, ניתוק ממוקדי תמיכה חיצוניים, עיכוב דרכונים, הפעלת תרמית, אלימות, כוח או אמצעי לחץ אחרים נגדם, הגבלת חירות ותשלום זעום עבור עבודתם. כלי הזוכה לשימוש נפוץ בידי הסוחרים הוא "שעבוד חובות". מדובר בדפוס התנהגות שבמסגרתו העבד נדרש לפצות את מעבידו עבור הוצאות הבאתו וכלכלתו. כדי לעשות כן, הוא נדרש לוותר על שכרו או להסתפק בשכר זעום, כשאורך תקופת הפיצוי וערך השירותים נקבעים שרירותית בידי המעביד. אין זה נדיר למצוא סוחרים שמעבירים את העבדים במסלולי בדיקות מבישות בדומה לבהמות בשוק.
פגיעותם של קורבנות הסחר גדולה במיוחד לאור זרותם בארץ היעד. כשהם מגיעים בדרכים לא חוקיות, הסוחרים דואגים לנטוע בהם חשש להתלונן בפני הרשויות. אפילו אם הגעתם היא כדין, אין הם מכירים את השפה והתרבות המקומיות, דבר שמרתיע אותם ממימוש זכויותיהם.
הכיעור שבתופעה זו מונח בביטול הגרעין הקשה של האנושיות, תוך הפיכת בני אדם לאובייקטים למילוי צרכיהם של אחרים וצמצום חופש הבחירה שלהם עד כדי איונו. מסיבה זו, נוהגים לכנות את תופעת הסחר "עבדות מודרנית". הסחר יונק מעוני, מחוסר מידע ומתקוות נאיביות. הוא נפוץ במיוחד במדינות מקור שבהן רשתות ההגנה החברתיות והכלכליות שהתקיימו בעבר, נפרמו כתוצאה מחוסר יציבות פוליטית או מלחמה.
רוב קורבנות הסחר מגיעות למדינת ישראל ממדינות מקור שהיו חלק מחבר העמים, כגון מולדובה, אוקראינה, רוסיה, ביילורוס ואוזבקיסטן. בעוד שבעבר, מולדובה היתה מדינת המקור המרכזית, בזמן האחרון, הפכה אוזבקיסטן למדינת המקור שממנה מגיעות רוב הנשים. מדינות מקור אלה סובלות מהתפוררות של מוסדות כלכליים וחברתיים בעקבות התמוטטות ברית המועצות. כתוצאה מכך, שוררים במדינות אלה עוני ומחסור במקורות פרנסה, דבר המביא לנכונות להגר כדי לשפר את תנאי החיים.
רוב קורבנות הסחר המגיעות לישראל הן נשים צעירות בגילאי 18-35. היו מקרים בודדים של סחר בקטינות מתחת לגיל 18. חלק מהקורבנות הינן יתומות, חלק אחר סבל התעללות בידי בני משפחה, אחרות עברו הזנחה או ניצול. רובן נמצאות במצב של עוני קשה ובעלות השכלה דלה. חלק מן הנשים אינן יודעות שיועסקו בזנות, ומולכות שולל אחר הבטחות שווא של מגייסיהן, המבטיחים להן במרמה עיסוקים לגיטימיים. ככלל, רוב קורבנות הסחר לא עסקו בזנות בארצות מוצאן.
רוב קורבנות הסחר אינן נכנסות למדינה באורח חוקי. הקורבנות מוברחות לישראל דרך האויר, הים והיבשה, באמצעות מסמכים מזוייפים. קשה להעריך את מספר הנשים הנסחרות בישראל, אך על סמך מקורות המידע שברשותנו, אנו יודעים שעובדות בזנות בין 2,000 ל-3,000 נשים, רובן מארצות מקור לסחר. חלק מבין אלה הן קורבנות סחר.
עם הגעתן לארץ, מועברות הנשים לבתי בושת או לדירות. לעתים תכופות, הן נמכרות במעין מכירות פומביות למרבה במחיר והן נאלצות לעבור השפלות קשות דוגמת דרישות להתפשט ומישוש אבריהן על-ידי קונים פוטנציאליים. לסוחר, בין אם הוא משתמש באלימות ובין אם לאו, שליטה מוחלטת על חיי קורבנותיו.
לעיתים, נאלצת הקורבן לעבוד שבעה ימים בשבוע, כולל בימי מחלה ובימי וסת. שעות העבודה עשויות להגיע לטווח שבין 14 ל-18 שעות ליום.
ככלל הסוחר אינו משלם לקורבן דבר במשך התקופה הראשונה, מתוך טענה שעליה לפצותו עבור הוצאות הבאתה ארצה (מנהג הידוע בכינוי "שעבוד חובות"). כשמסתיימת תקופה זו, ככלל הסוחר משלם לה אחוז קטן בלבד ממה שהרוויחה או שהוא מעבירה לסרסור אחר והיא עוברת פרשייה נוספת של שעבוד חובות. לעתים מופעלת שיטת קנסות כשהסרסור גובה קנס מהקורבן על כל סטייה, ולו קלה, מהוראותיו.
הסוחרים, ככלל, אינם מאפשרים לקורבנות גישה לטיפול רפואי והיו מקרים שבהם הם כפו על הנשים לבצע הפלות. בנוסף על מסכת יסורים זו, מחלות מין הן חזון נפוץ ויש מקרים שבהם הקורבנות נדבקות במחלות חמורות ביותר דוגמת שחפת, צהבת B ו-Aids.
כאן המקום לציין שהגיעו לידיעתנו מקרים בודדים שמהם עולה חשש לסחר בנשים ישראליות כדי להניען לעסוק בזנות בחו"ל. לפי המידע הראשוני שבידינו, הסוחרים משתמשים בתכסיסים הידועים מעולם הסחר, למשל, הבטחות שוא לגבי הכנסות גבוהות ותנאים טובים, הפגשת הקורבנות הפוטנציאליים עם "עדות" כביכול שהיו במקומות היעד, תשלום עבור כרטיסי טיסה והסדרת מסמכי מעבר.
הקהילה הבינלאומית מכירה בכך שמכיוון שהסחר בבני אדם הוא בראש ובראשונה תופעה בינלאומית, המאבק בה צריך להערך אף הוא במישור הבינלאומי. לפי תפיסה זו, כשם שהעבריינים חוצים גבולות, כן מדינות העולם חייבות לשלב ידיים כדי להאבק יחד בתופעה.
מדינת ישראל סווגה בדירוג הנמוך ביותר בשנת 2001 בדוח מחלקת המדינה של ארצות הברית, כמדינה שאינה עומדת בסטנדרטים המינימליים וגם אינה עושה מאמצים משמעותיים לעשות כן. לעומת זאת, בשנים 2002 עד 2004 סווגה מדינת ישראל בדירוג הבינוני כמדינה שעדיין אינה עומדת בסטנדרטים המינימליים אך הנוקטת במאמצים משמעותיים לעשות כן.
מאבקה של מדינת ישראל ומשרד המשפטים בסחר בבני אדם
כשהחלה תופעת הסחר, רשויות אכיפת החוק התקשו להבחין בכך שמדובר בזן חדש הדורש התייחסות שונה. התופעה סווגה כעבירת זנות "רגילה" או כעבירה על חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. רשויות המדינה התייחסו לקורבנות כמהגרות בלתי חוקיות מאחר שרובן נכנסו למדינה באורח בלתי חוקי באמצעות מסמכים מזוייפים. כתוצאה, עם תפיסתן, הן הורחקו מן הארץ בהקדם האפשר מבלי לעודד אותן להתלונן נגד הסוחרים.
ברבות הימים, לאחר שהתופעה הפכה לנפוצה יותר ומאפייניה זוהו, התפיסה השתנתה. רשויות אכיפת החוק החלו לייחס לסחר חומרה מיוחדת ורשויות המדינה החלו להסתכל על קורבנות הסחר בתור קורבנות בראש ובראשונה. תפיסה חדשה זו הביאה לחקיקת סעיף עבירה מיוחד, האוסר על סחר בבני אדם לעיסוק בזנות; המשטרה החלה ליזום חקירות וחלק מהנחקרים הועמדו לדין בעבירות של סרסרות לזנות, ניהול בתי זנות, כליאת שוא, אינוס, תקיפה ועבירות אחרות; גם בתי המשפט שינו את תפיסתם והחלו לעצור סוחרים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם ולגזור עונשים חמורים יותר.
היום מדינת ישראל מכירה בכך שהמאבק בסחר מחייב שילוב כלים, צעדים וגורמים. מכיוון שמדובר בתופעה מורכבת, יש צורך להאבק בה על ידי נקיטת צעדים בתחום המניעה, האכיפה וההגנה על קורבנות. בנוסף לכך, יש צורך לעודד שיתוף פעולה בין גופים שונים וביניהם משרדי ממשלה, הכנסת, ארגונים לא ממשלתיים, ארגונים בינלאומיים ומדינות אחרות.
במסגרת הצעדים הקונקרטיים שנוקטת מדינת ישראל במלחמתה בתופעת הסחר בבני אדם למטרות זנות מופעלת בקרה הדוקה על גבולות המדינה המוסדרים, שצמצמה במידה מסויימת את מספר הנשים הנכנסות לארץ בדרכים אלה. במהלך השנה האחרונה הוקמה יחידת מג"ב מיוחדת שההערכה היא שהצליחה לצמצם הברחת אנשים בגבולות היבשה ב-20%.
בדצמבר 2003 התקבלה החלטת ממשלה לפיה יש למנות ועדת מנכ"לים קבועה שתהיה אחראית לגיבוש החלטות לתיאום המאבק בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות בכל הנוגע להגנה על נפגעי הסחר והכנת תוכניות מניעה.
על-פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה דאז, מר אלייקים רובינשטיין, מונה צוות בין משרדי כדי להגיש המלצות אופרטיביות להתמודד עם תופעת הסחר בבני אדם. צוות זה הגיש את המלצותיו בנובמבר 2002. המלצות אלה מתייחסות לשלוש הצלעות החשובות למאבק בסחר בבני אדם: מניעה, אכיפה והגנה על קורבנות. חלק מההמלצות כבר אומצו וביניהן הקמת מקלט לקורבנות הסחר וחלק נוסף נמצא בתהליך של ביצוע דוגמת מבצעי מידע בקרב הציבור הישראלי. הרשות לקידום מעמד האשה עובדת על הכנת קמפיין מידע בקרב הציבור הישראלי כדי ליידע אותו בקשר לנזקי הסחר בבני אדם. בנוסף לכך, משרד החוץ נמצא בשלבים הסופיים של הכנת מבצע מידע בארצות המקור של קורבנות הסחר כדי להתריע בפני קורבנות פוטנציאליים אודות הסכנות האורבות להן כשהן נכנסות לישראל באופן לא חוקי.
משרד החוץ ומשרדים אחרים מקיימים מגעים סדירים עם ארגונים בינלאומיים כגון ה-INTERNATIONAL ORGANIZATION OF MIGRATION, כדי ללמוד מניסיונם בתחום ההגנה על קורבנות ונקיטת אמצעי המניעה.
מדינת ישראל חתמה על אמנות בינלאומיות שמגמתן ליטול חלק במאבק הבינלאומי נגד סחר בבני אדם ומשרד המשפטים שוקד על הכנת חקיקה כדי לאפשר למדינה לאשררן.
באוגוסט 2003, נחקק חוק למניעת סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2003, ביוזמת חברי הועדה הפרלמנטרית החוקרת את תופעת הסחר בבני אדם. חוק זה קובע עונשי מינימום עבור סחר בבני אדם, מסמיך את בית המשפט לשמוע את עדות המתלוננת בעבירת סחר שלא בפני הנאשם, מאפשר החלת סמכות שיפוט על אזרח ישראלי שביצע עבירת סחר בחו"ל אף אם מעשה זה אינו מהווה עבירה שם, ומחייב בתי משפט להחיש העדת מתלוננות במסגרת עדות על אתר.
חקיקה רלבנטית נוספת היא חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, המאפשר העמדה לדין של אנשי מפתח ברשתות סחר בעבירות הנקובות בה והקובע שניתן להטיל כפל העונש הקבוע לעבירה עד 25 שנות מאסר בפועל על עבירה שנעברה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה.
אשר לחקיקה עתידית, הממשלה הכינה תזכיר חוק מקיף כדי לתת כלים טובים יותר למאבק נגד סחר בבני אדם. תזכיר זה הופץ להערות. הוא כולל הגדרה רחבה יותר לעבירת הסחר בבני אדם, הוראות המסמיכות סגירת חצרים ששימשו לזנות, תיקון סעיף העבדות בחוק העונשין ותיקונים בקשר לעבירות החטיפה. כמו כן, קבוצת חברי כנסת בראשות ח"כ זהבה גלאון הכינה הצעת חוק מקיפה שעברה קריאה טרומית בכנסת.
משטרת ישראל היא גורם מרכזי במאבק נגד סוחרי האדם. מפכ"ל המשטרה היוצא הציב את המאבק בפשיעה מאורגנת, לרבות במסגרת סחר בבני אדם, כיעד המרכזי לשנת 2004. בהתאם למדיניות זו, השנה היו פשיטות רבות על בתי זנות, דבר שהביא למעצרים ולפתיחת חקירות בחשד לסחר בבני אדם. הנחיות המשטרה מורות לנהל חקירות יזומות ולעודד קורבנות סחר להעיד נגד הסוחרים. יישום הנחיות אלה הניב חקירות איכותיות שהביאו להעמדה לדין של דמויות מרכזיות בעולם הסחר. המשטרה גם מקיימת את הנחיות פרקליטת המדינה, המורות על חקירת כל עבירה העולה מתוך פרשיית סחר, לרבות אינוס, תקיפה, כליאת שוא ועיכוב דרכונים. נעשים מאמצים לחזק את התיאום בינה לבין רשויות המיסוי והרשות לאיסור הלבנת הון בקשר לפרשיות סחר.
הפרקליטות לוחמת בצורה נחושה כדי להביא להרשעת סוחרי אדם ולהענשתם בדרך שמתיישבת עם חומרת העבירה. בהנחיות פרקליטת המדינה ניתנת הוראה ברורה לחוקרי המשטרה לחקור בנחישות מקרים שבהם מתעורר חשד לסחר בבני אדם לעיסוק בזנות. מודגש כי אין רלבנטיות להסכמת הקורבן בכל הקשור לחקירות אלה. בנוסף לכך, מורות ההנחיות לחקור כל עבירה הנלווית לסחר בדמות אינוס, כליאת שוא וכדומה. כמו כן מונחים הפרקליטים לבקש מעצר עד תום ההליכים, לפעול להעדתן המוקדמת של המתלוננות, לשקול לבקש מבית המשפט להורות על פיצוי קורבן העבירה ולשקול לבקש מבית המשפט חילוט נכסים הקשורים לעבירה, במקרים מתאימים.
הפרקליטות שוקדת על הכנת כתבי אישום בקשר לעבירת הסחר. כמו כן, נציגי הפרקליטות בפני בתי משפט המחוזיים, מציגים בנחישות עמדות מחמירות לגבי העבירה בכלל והענישה בפרט. פרקליטות המדינה מגישה ערעורים עקרוניים ובהם פרשנות רחבה של סעיף העבירה וסווגה אותה כעבירה של הפרת זכויות האדם. ככלל, פרשנות זו התקבלה בבית משפט העליון.
הפרקליטות דוגלת, ככלל, בענישה מחמירה בעבירות הסחר בבני אדם. בהקשר זה היא מגישה ערעורים במקרים שבהם נראה לה שהעונש שנגזר אינו הולם את חומרת העבירה. הפרקליטות מקדמת הסדרי טיעון רק במקרים הכרחיים, ולמשל כשקיימות בעיות ראייתיות בתיק. היא מפעילה בקרה הדוקה על עשיית הסדרי הטיעון ואכן מספרם צומצם בשנה האחרונה. הצמצום בעשיית הסדרי הטיעון נבע גם מהשימוש בסוכנים להבדיל מהסתמכות על עדות מתלוננות בלבד, דבר שהיה כרוך לעתים בבעיות ראייתיות שהביאו בעבר לעשיית הסדרי טיעון. אפילו בתיקים שנסגרו בהסדרי טיעון, העונשים היו חמורים יותר מבעבר.
בתי המשפט הם נדבך חשוב במאבק נגד סחר בבני אדם. בית משפט העליון מאמץ פרשנות רחבה שרואה בעבירת הסחר עבירה של הפרת זכויות אדם. במישור זה, נפסק שכל עיסקה שדרכה יש ניסיון להעביר זכויות באדם היא בבחינת סחר. כמו כן נפסק שלצורך הוכחת יסוד התמורה מספיק להראות שהיתה הסכמה על העברת הזכויות בגופו של אדם להעסקתו בזנות אל הקונה אף אם התמורה היא עקיפה או מועטת.
אף בתחילת דרכו של סעיף החוק נגד סחר בבני אדם, בית משפט העליון פסק שאין זה רלבנטי אם הקורבן "הסכימה" לבוא ארצה כדי לעבוד בזנות, אלא המעשה אסור אף אם ראשיתה בהסכמה. בנוסף לכך, ככלל, בתי משפט עוצרים נאשמים בעבירות סחר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. כמו כן, הנטייה להטיל עונשים חמורים באה לידי ביטוי לאחרונה כשבתי משפט הטילו עונשים של 15, 10, 9, ו-8 שנות מאסר בפועל על סוחרים.
המדינה פועלת ועושה רבות גם בהיבט של ההגנה על קורבנות הסחר. ביום 15 לפברואר 2004, הוקם מקלט לקורבנות הסחר בתל אביב. במקלט יש תפוסה של עד 50 נשים. המקלט נועד לכלל קורבנות הסחר שלגביהן יש ראשית ראיה כי נעברה בהן עבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות או עבירות נלוות, אך בהעדר מקום, עדיפות תנתן לקורבנות המסכימות להעיד. הקורבנות מקבלות סיוע רפואי, פסיכוסוציאלי, ומשפטי והן מקבלות דמי כיס. הן גם זוכות לאשרות שהייה בארץ ובהתאם לשיקול דעת הנהלת המקלט בתיאום עם משרד הפנים, חלקן מקבלות אשרות עבודה. המקלט מתנהל בפיקוח משרד הרווחה כשנושא הביטחון מופקד בידי המשרד לבטחון פנים. עם זאת, רוב קורבנות הסחר שאינן מעידות נגד הסוחרים עדיין מוחזקות במתקנים שהוכרזו כמקומות משמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
החקיקה מעניקה לקורבנות הסחר זכות לקבל סיוע משפטי מטעם האגף לסיוע משפטי שבמשרד המשפטים, מבלי שסיוע זה תלוי במבחן של זכאות כלכלית. כענין שבמדיניות, קורבנות סחר אינן מועמדות לדין על עבירות הקשורות באופן אינטגרלי לעבירת הסחר שבוצעה נגדן ולמשל, שהייה בלתי חוקית או זיוף מסמכים. לאחרונה בתי המשפט מגלים נטייה גוברת להטיל על נאשמים לשלם לקורבנות הסחר פיצוי עבור מסכת היסורים שהן עברו, וזאת במסגרת סעיף 77 לחוק העונשין. כמו כן, אגף הסיוע המשפטי במשרד המשפטים ממנה עורכי דין לייצג נשים במקלט כדי שהן ישקלו אם ברצונן לתבוע את הסוחרים בתביעות אזרחיות.
מעבר לפעילות של משרדי ממשלה, יש לציין את התרומה הנכבדה של הועדה הפרלמנטרית החוקרת את תופעת הסחר בנשים. ועדה זו מונתה ביום 13 ביוני 2000 כדי למפות את מימדי התופעה, להתריע על קיומה, לדרוש מרשויות המדינה לפעול למיגורה ולפעול למען חקיקה. הועדה יוזמת חקיקה, משמשת כגורם מבקר על פעולות הרשויות, ומקיימת דיונים שבהם היא ממקדת מבטה על בעיות בשטח.
מדינת ישראל התברכה בארגונים לא ממשלתיים המרימים תרומה חשובה למאבק בסחר בבני אדם בכלל ולסיוע לקורבנות הסחר בפרט. ארגונים אלה מתאפיינים במסירות ובמיומנות והם נלחמים יום יום כדי להגביר את מודעות הציבור לבעיה חמורה זו וכדי לסייע לקורבנות. ארגונים אלה היו החלוץ ההולך לפני המחנה בזיהוי הבעיה וביידוע גורמי ממשלה לגבי מימדיה. הממשלה ממשיכה להסתייע במיומנותם והם מיידעים אותה בקשר לבעיות המתעוררות בשטח.
אין ספק שחלה התקדמות במאבק של מדינת ישראל בסחר בבני אדם. עם זאת, גם ברור שהמלאכה לא תמה. אנו נדרשים להמשיך ולחזק את שיתוף הפעולה הממשלתי עם ארגונים לא ממשלתיים, לשקול חלופות לשיכון כלל קורבנות הסחר, לחתור לכך שכל קורבן סחר תוחזר למדינת המוצא שלה תוך תיאום עם ארגונים לא ממשלתיים שם כדי שהם יעצבו לה תוכנית שיקום, לנסות כמיטב יכולתנו להעמיד סיוע פסיכוסוציאלי לרשות כל קורבן סחר הזקוקה לו. אנו מקווים לפעול למען מבצעי מידע מקיפים יותר בקרב הציבור הישראלי ובמדינות המקור, למען בקרה יותר הדוקה על גבולותנו היבשתיים, ולמען פיתוח אפיקי הדברות בין הממשלה לעסקים פרטיים שיש יסוד לסבור שהם באים במגע עם תופעת הסחר כדי לרתמם למאבק. אנו גם מקווים לקיים שיתוף פעולה מלא יותר עם מדינות מקור לסחר. כמו כן, אנו צריכים לפעול למען קיום מסגרות לימוד והכשרה עבור משרדי ממשלה המעורבים בתחום.
אשר לרשויות אכיפת החוק, אנו מקווים לראות המשך חקירות איכותיות כפי שהיה עד כה, תיאום מלא יותר עם רשויות חקירה כלכליות והמשך מדיניות של ענישה מחמירה ופרשנות רחבה לסעיף העבירה. כמו כן, אנו מקווים שבתי המשפט ימשיכו לתת עדיפות לתיקים אלה על ידי הקדמת הדיון בהם.
ועיקרו של דבר, עלינו לפעול בכלים שלובים ותוך שיתוף פעולה עם כל רבדי האוכלוסיה כדי למגר תופעה זו. זה כולל ארגונים בינלאומיים, ארגונים לא ממשלתיים, הוועדה הפרלמנטרית וכלל הציבור שמודעותו ועמידתו על המשמר עשויות לסייע לרשויות אכיפת החוק ולקורבנות עצמן.
__________________
הכותב הוא שר המשפטים מטעם מפלגת "שינוי". גילוי הדעת מבוסס על מאמר שהכינה עו"ד רחל גרשוני, ראש תחום עונשין במשרד המשפטים, ותודתי לה על המאמר ועל עבודתה המסורה בתחום חשוב זה.

תאריך:  16/08/2004   |   עודכן:  16/08/2004
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
מי ומי בפרשה:
 אורית זוארץ / Orit Zuaretz
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il