במסיבת עיתונאים בטרם תחילת השביתה, אמר השר לביטחון פנים, הממונה על השב"ס, צחי הנגבי: "מבחינתי הם יכולים לשבות... עד מוות". אמירה מאוד לא מיניסטריאלית - אבל בכיוון הנכון. מבחינתי, הייתי מציע לו נוסחה יותר דיפלומטית, מרוככת קמעה עם אותו תוכן: אם ברצונם לשבות - שישבתו על אחריותם עם כל התוצאות הנלוות.
כשקוראים את דרישתם של השובתים, לשיפור תנאיהם, אתם יכולים להשתומם או להתעצבן, מהחוצפה הגלומה בדרישות ובתוצאות המסוכנות המתלוות אליהן. בין הדרישות העיקריות, הסרת המחיצות בין האסירים למבקרים, התקנת טלפונים ציבוריים ומתן אפשרות לשיחות עם המשפחה וקרובים. שיפור המזון, הגברת הביקורים, הקלה על המשפחות להגיע לביקורים ולימודים אקדמאיים בהתכתבות - אתם הבנתם את זה?
על-רקע הדרישות המחוצפות האלה, יש להבהיר כי בשב"ס מודעים זה זמן רב, כולל הוכחות ממשיות ובדוקות, כי מנהיגי השביתה ומנהיגי הפלגים של האסירים, כמו חמאס, פת"ח, ג'יהאד מנהלים בתוך הכלא משטר צבאי נוקשה עם היררכיה פיקודית, ויתירה מזאת - שולחים הוראות לביצוע פיגועים, שביתות, הברחות, הסתות מהכלא לרחוב הפלשתיני.
לאחרונה התגלו מספר רב של מקרים של ניסיונות ומקרים שהצליחו - להבריח לאסירים טלפונים ניידים, אמצעי אמל"ח, והוראות בכתב להרכבת מטענים, נשק קר וכמובן הוראות פעולה.
כל הפעולות הללו נעשו למרות הביקורות וההוראות הנוקשות של שב"ס, על-ידי מבקרים או דרכי הברחה מתוחכמות באוכל, בבגדים או ברכבים הנכנסים למתקני המעצר.
כל סטייה והקלה בתקנות פותחת פתח רחב יותר להברחות וסיכונים רבים יותר לשב"ס ולמשטרה. ראוי להדגיש - האסירים הביטחוניים, אשר רובם פלשתינים מהשטחים, נתפסו, נשפטו וסווגו על-ידי שב"ס - כאסירים ביטחוניים, לא בכדי, בשל מעשיהם, התנהגותם וסיכונם.
להבדיל מהקבוצה האחרת של אסירים פליליים, שם ניתן להגמיש ולהקל בתקנות - לגבי אסירים ביטחוניים, הדבר אסור ומסוכן.
אי לכך, עמדתו הנחרצת של השר צחי הנגבי וראש השב"ס - לא לוותר לשובתים, היא במקומה מוצדקת וחיונית.
מטרת השובתים אינה רק שיפור תנאים. יהיה זה נאיבי לחשוב שכל מטרתם זה יותר ביקורים ויותר פיתות למאכל. מטרתם העיקרית - המוסתרת אחרי דרישות כביכול הומניטריות, הן פוליטיות מעמדיות. רצונם, להתסיס את הרחוב הפלשתיני, שלא ישכחו אותם, את מעמדם וכבודם - ולרמוז למנהיגות בחוץ שהמנהיגות בפנים הכלא - יש לה מה לומר ולהשפיע.
קחו למשל את ברגותי - שנשפט למאסר עולם. יש רבים החושבים - שהוא ישוחרר בשלב כלשהו כאשר המו"מ עם הפלשתינים יקודם לשלבים מעשיים יותר. אותו ברגותי - מוזכר תכופות כמי שיש לו השפעה פוליטית רבה ברחוב הפלשתיני, ובמיוחד ביהודה ושומרון ומעוזו רמאללא. גם דחלן מעזה - נעזר בברגותי במלחמתו בערפאת ועוזריו - והוא עצמו נחשב כיורש לערפאת. כך שאסור לזלזל במנהיגות של האסירים ויש לנהוג בפקחות ונוקשות במאבק בשביתה שתקבל הד תקשורתי בארץ בחו"ל ובארצות ערב.
פקודת בתי הסוהר והתקנות לפיהן מנוהלים החיים בבתי הכלא - לרבות התקנות המיוחדות הנוגעות לאסירים ביטחוניים - חייבים להיות שונים נוקשים ובלתי מתפשרים.
כלא - זה לא בית הארחה ולמרות שהסטנדרטים צריכים לאפשר אורח חיים סדיר ומינימלי עם תנאים סניטריים ואנושיים בסיסיים - יחד עם זאת אסור לשכוח שמדובר בכלא - ולסבול זה חלק מהעונש למי שמחליט להגיע לשם. הורדת המחיצות בשעת הביקורים, לפי דרישת השובתים - היא פתח מסוכן, להברחות, להוראות הנחיות, דו כיווניות ולהברחת אמצעים לכלא - דבר שאסור שיקרה וכמובן שאסור להיכנע.
מי שמבקר בבתי כלא באירופה ובארה"ב - יכול להיווכח (גם הציבור הישראלי - הצופה בסרטים אמריקנים ואירופאיים על בתי כלא) שאפילו אסירים פליליים - מופרדים בזמן ביקורים בברזל וזכוכית והשיחות הן באמצעות טלפונים פנימיים - שלא לדבר על יתר האמצעים והעונשים שננקטים שם.
כל הקבוצות והעמותות למען האסיר שכבר משמיעים את קולם ועוד יעשו רעש במהמשך - מדגישים כמובן רק את הפן האנושי, הרצון של האסירים, לראות ולגעת בילדים במשפחה - לקבל מזון משופר וכו'. אף מילה על ביטחון, סכנה, הסתה, העברת מידע - אז לא להתרגש ולא להתגמש.
ואולי יש פן נוסף בשביתה, שלא שמנו לב. האסירים רוצים תוכנית טלוויזיה בנוסח "ריאליטי" או נוסח מיקי חיימוביץ' ורפי גינת - על המשקל וכל רצונם לרדת קצת במשקל - ואם אפשר לקבל גם כותרות מהתקשורת - אז מה רע בזה.
_______________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.