|
גם השלב שקדם לטיפול התביעה בתיק זה, לא התנהל כראוי. עתה מתברר, כי כבר בראשית הפרשה (לפני כ-10 שנים) הציע כהן-אורגד לחוקרים: אנא, אני מוכן להיבדק בפוליגרף כדי לשכנע אתכם כי לא ביצעתי מעשים פליליים. אני מוכן למסור עצמי לכל בדיקה בכל מכון פוליגרף שתציעו. חוקרים בעלי רצון כנה ואמיתי - שחשיפת האמת, ורק האמת, היא החשובה אצלם, היו קופצים על הצעה שכזו. אך למרבה הצער, הם דחו את דבריו. "התיק סגור, אין מה לבדוק", אמרו. גם כאשר הציג בפניהם תוצאות בדיקה שערך במכון פוליגרף פרטי, הם לא שעו לבקשתו. האטימות ניצחה את הקול השפוי. בתגובה לשאלה האם יוסקו מסקנות נגד הפרקליטים שניהלו את התיק, באופן שנוהל, השיבה הפרקליטות כי אותם פרקליטים פעלו באופן מקצועי וראוי בנסיבות העניין. לגישתה של הפרקליטות, נסיגתה מהאישומים הכבדים נעשתה לאחר שהוחל בשמיעת התיק והתברר כי חל כירסום ממשי בראיות". בקיצור: הפרקליטות אינה מודה בטעותה, ואף לא בעוול שנגרם לאיש. ואיף בכך פלא, אם נזכור דברים שאמרה פעם שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, בעת שכיהנה בתפקיד פרקליטת המדינה: "עוד לא פיטרו אף פרקליט שהפסיד תיק".
|
|
כאמור, השופט נמנע מהרשעה, ונימק זאת בהרחבה. מעניין איפוא להביא מקצת מדבריו של השופט, כדי להעמיד את העונש שהוטל בכל זאת על כהן-אורגד באור הנכון [הערותי בסוגריים]: "יש ממש בטענת הסנגור המלומד, עורך דין פירדי [ירון פירדי, שייצג את כהן-אורגד יחד עם עו"ד יוסי אשכנזי, י.י.], כי לו עובדות אלה, לבדן, היו לנגד עיני הפרקליטות, ניתן להניח כי כתב האישום לא היה בא לאוויר העולם. לא מדובר בנתון של מה בכך. הנאשם הואשם בעבירות חמורות, נלוזות ומכוערות. הנאשם הואשם והוקלן [מלשון: קלון, י.י.] במעשים שיש בהם כלימה ובושה על כל אזרח, ובוודאי נושא משרה ציבורית, ידוע ומוכר במקומותינו. לאחר זאת הוחוור בעליל כי ההאשמות הינן ולא כלום. מאשמות חמורות וקשות הוחלף כתב האישום לעבירה שמהותה שונה בתכלית השינוי, עבירה שהעונש בצידה צנוע יחסית. הנאשם חווה עינויי דין ארוכים וממושכים. במשך תקופה זו ציפה בעיניים כלות לראות מה יפול ויוחלט בעניינו. שנה רדפה שנה ועניינו הוקפא. הוא התבשל בקדירתו ממתין לראות מה יביא יום, אך דבר לא קרה או התקדם. למותר לתאר את עינויי הדין והנזקים שנגרמו לו ולמשפחתו... הנאשם נאלץ לוותר ולהחמיץ משרות ותפקידים דומים בחשיבותם וביוקרתם, שבהם יכול היה לתרום מכשרונו וניסיונו המקצועי ציבורי. הנאשם נפגע לא רק באיבוד הזדמנויות להתקדם, לשרת ולמלא תפקידים מרכזיים וחשובים. לא מדובר רק בנזק מעמדי, כלכלי וציבורי. הנאשם ומשפחתו נפגעו פגיעה קשה, פגיעה שרק בזכות השנים יכול וחבולותיה תגלדנה. הנני מכוון לכתבות שנלוו להגשת כתב האישום המקורי. כתבות בהן פורסם והוגבה שמו לגבהי שימצה מן המדרגה הראשונה".
|
|
ביום 16.1.01 גזר שופט בית המשפט השלום בתל אביב, דוד רוזן, את דינו של שר האוצר לשעבר, יגאל כהן-אורגד: 150 שעות עבודות שירות למען הציבור, ללא הרשעה פלילית. בכך דחה את בקשת הפרקליטות, שעמדה על הרשעתו של כהן-אורגד והכתמתו בפלילים. שלב נוסף הסתיים במערכה המשפטית המוזרה שניהלה הפרקליטות נגד כהן-אורגד. עד כמה מוזר - נספר להלן, ממידע חדש שהובא לידעתי. על המהלכים הקודמים דיווחנו כאן בהרחבה - "מי יתנצל בפני כהן-אורגד" (מחלקה ראשונה, 24.11.00). בכתב האישום המקורי ייחסה לו התביעה קשירת קשר וקבלת כספים במרמה, שותפות בזיוף חשבוניות יצוא והנפקת חשבוניות כפולות ומה לא. בסופו של עניין הודה כהן-אורגד, בעיסקת טיעון, בעבירה "שלא פיקח במידת המיומנות הנדרשת על הכפופים לו בחברה" - עבירה קלה ביותר לפי סעיף 317(א) לפקודת החברות. עד כמה זניחה העבירה תעיד העובדה הבאה: הפעם האחרונה שבה הורשע אדם בעבירה זו, אירעה ב-1929. מדובר בסעיף פלילי בחוק המנדטורי, שכיום אין לו כלל מקום.
|
|
כל מי שיעיין בהכרעת הדין ובגזר הדין שכתב השופט רוזן, יכול להתרשם בנקל: כתב האישום לא היה צריך לבוא לעולם. השופט רוזן נתן לזאת ביטוי ראוי ומפורש בהחלטתו. דווקא בשל זאת יש מקום לבחון כיצד אירע הדבר. כיצד הוגש כתב אישום מופרך וחסר יסוד, שאומנם סולק בעיסקת טיעון - אך זאת לאחר שנגרם לכהן-אורגד סבל רב. כאמור, גם לפי החלטת השופט - כתב האישום לא היה צריך לבוא לעולם. עתה מסתבר, כי גם הטיפול הראשוני בתיק היה לקוי: הפרקליטות הבטיחה לכהן-אורגד הליך של שימוע. אלא שהבטחה שלטונית זו לא התקיימה. "אין זמן", אמרו לפרקליטי כהן-אורגד. ומדוע לא נותר זמן? ממידע שהובא לידיעתי עולות העובדות הבאות: שבע שנים שכב התיק בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) כאבן שאין לה הופכין. רק סמוך לתום תקופת ההתיישנות, מיהרה התביעה לשרבט במהירות כתב אישום חמור ביותר ולהגישו לבית המשפט. אותם פרקליטים שעשו זאת, ידעו היטב: למחוק אישומים יוכלו מאוחר יותר. להגיש מאוחר יותר - לא יוכלו בשל ההתיישנות. על כן "בחרו" בדרך של האשמת כהן-אורגד באישומים חסרי בסיס, ו"אחרינו המבול". על כך מגיבה הפרקליטות, כי השימוע הובטח לאחר שכבר נמסרה לפרקליטו של כהן-אורגד ההחלטה להעמידו לדין. "מאחר והעבירה עמדה בפני התיישנות", נמסר, "הודענו לסניגור שלא ינתן שימוע לפני הגשת כתב האישום, אלא לאחריה".
|
|
