מי שראה ושמע את הנשיא ג'ורג' בוש בשבועיים האחרונים ראה לפניו נשיא מבולבל, מפוזר ולא ממוקד הנתון בהתקפת חרדה. חודשיים לבחירות והקדנציה השנייה שלו רחוקה מלהיות בטוחה. הסקרים המצביעים בעקביות על מרוץ צמוד עם יתרון קל לג'ון קרי, הכניסו את מטה בוש ללחץ.
סקר אחד במיוחד הקפיץ את המטה. זהו סקר מדינתי, שנערך באוהיו המתועשת, והצביע על יתרון ניכר לקרי. וזאת לדעת: שום מועמד רפובליקני לא נבחר ללא אוהיו. התוצאה לא איחרה לבוא - מטה בוש החל משדר פאניקה. כל יום צצים רעיונות חדשים כיצד ל"שבור" את התיקו המסוכן הזה. מה לא מועלה, אפילו שימוש ב"נשק יום הדין" - החלפת סגן הנשיא צ'ייני, שהופך יתר ויותר, כך נדמה, לנטל פוליטי על הנשיא המקרטע.
אחד השמות המובהקים המועלים על-ידי התקשורת להחליף את צ'ייני הוא ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודולף ג'וליאני הפופולרי. מהלך כזה איננו חסר בעיות, אך הוא עשוי להעניק תנופה מחודשת לקמפיין של הנשיא. ובעיקר, הוא עשוי לשכנע את המצביעים "המתנדנדים" להצביע עבורו. מצביעים אלה עשויים להכריע את הכף באחד המרוצים הצמודים בהיסטוריה.
אחת התוצאות של הפאניקה הנשיאותית הוא קמפיין השמצות מכוער המנסה לגמד את הצלחותיו הצבאיות של קרי בתקופת מלחמת וייטנאם. קרי אמנם התחיל ראשון - הוא הפך את וייטנאם לחוד החנית של אישיותו, בניסיון להציג את עצמו כמפקד עליון פוטנציאלי ראוי, אבל ההתקפה לא יכלה להיות בוטה יותר. יותר מזה, היא טבועה בחותם רפובליקני מובהק. היא מממונת על-ידי גורמים ימניים שמרניים קיצוניים המקורבים לנשיא או לסגנו, אך באופן כזה שהנשיא עצמו נשאר נקי וכאילו בלתי מעורב. לקרי לא הייתה בריריה אלא להגיב, בין היתר משום שהקמפיין חדר לכל בית באמריקה. הוא האשים ישירות את הנשיא בקמפיין השלילי נגדו והוא מנסה כעת להחזיר את מסע הבחירות לנושאים בהם בוש חלש במיוחד - הכלכלה וההסתבכות בעירק.
המרוץ לנשיאות ארה"ב אמנם אינו סגור והכל עוד פתוח, אבל בכל זאת מצבו של הנשיא איננו טוב. כנשיא מכהן הוא יוצא לקרב מנקודת זינוק רעה ביותר. כנשיא, בוש הוא אחד מהמנהיגים הבלתי-אהובים והבלתי-מוערכים באמריקה בעשורים האחרונים. הוא הצליח לעורר כנגדו גל של אנטגוניזם כמעט חסר תקדים, שהוליד אפילו ספר על משפחת בוש לדורותיה המתוארת כחבורת מאפיונרים. אמנם, גם קלינטון הצית שערוריות ועורר את חמתם של על השמרנים באמריקה, אך המצב הכלכלי והמדיני בזמנו היה טוב לאין ערוך.
בוש, לעומתו, הולך לבחירות על רקע של תוצאות כלכליות בינוניות, שיעורי אבטלה גבוהים ובוץ מדיני וצבאי בעירק. היתרון היחידי שעומד לזכותו של בוש הוא מאבקו בטרור. בתחום זה הוא מצטייר במצליחן והציבור מעניק לו יתרון ברור על פני קרי. אגב, ייתכן והסקרים טועים והעם האמריקני עדיין נתון תחת הרושם המוחץ של מתקפת 11.9 ויעניק לנשיאו קדנציה שנייה.
בתוך כך, האיבה לבוש הופכת כבר ל"בון טון" באמריקה. במעוזי האליטות הליברליות בניו-יורק ובקליפורניה, הופך גל השנאה לבוש לתופעה של קבע כשהליברלים נחושים בדעתם לסלקו מהבית הלבן. הנחישות הזאת כבר הולידה מבול של סרטים, ספרים, מאמרים, דברי ביקורת ומה לא אך היא מאפיינת רק פלח מצומצם של אמריקנים בעיקר אינטלקטואלים ואנשי תעשיית הבידור. אמנם יש להם השפעה, אך היא לא חורגת מחוגים צרים ויותר מכך - ההתקפות המרות על בוש עלולות לצייר אותו כ"אנדרדוג" ולייצר אמפתיה לנשיא המכהן.
מול בוש מתייצב מועמד חיוור למדי. הרפובליקנים עצמם תוהים מה היה קורה לו התייצב מולו מועמד סוחף. קרי אכן רחוק מלהיות מועמד אידיאלי לנשיאות - הוא קר, מנוכר ומפגין סנוביזם, כראוי לבעלה של יורשת מיליארדים הנמנה על האליטות הצפון-מזרחיות של אמריקה. אם מועמד אפור המתואר כ"צנון" מצליח להשיג את בוש, תארו לעצמכם מה היה קורה אם מועמד כריזמטי היה מוביל את המחנה הדמוקרטי. אך ג'ון קרי ניצח בעיקר בגלל היותו מועמד מרכזי הפונה לכלל האוכלוסיה וזה "שם המשחק" היום באמריקה - לא מה חושבות האליטות במזרח ובמערב - אלא מה חושב המעמד הבינוני באמריקה האמצעית. אם בוש לא יצליח במדינות המתועשות ובמערב התיכון (הדרום ממילא בידו) והסקר באוהיו מצביע על כך - הרי גורלו נחרץ.
אסור עדיין להספיד את בוש ולנבא לו נשיאות-של-קדנציה-אחת כאביו, אבל הרבה תלוי במה יעשה ומה יאמר בועידה הרפובליקנית, שתתכנס בקרוב מאוד בניו-יורק תחת אבטחה כבדה. אם יצליח להפגין מנהיגות ולעורר תקווה, ואם קרי יעשה שגיאות, ובוודאי אם יזרוק את צ'ייני, יש לו עדיין סיכוי לא רע. אם לא, הרי נשיאותו שהחלה בסימן של חוסר לגיטימיות, נסקה לגבהים אחרי 11.9 תסתיים בכי רע, אלא אם כן כל הסקרים טועים.
_______________________
הכותב הוא יועץ תקשורת ובעל משרד ליחסי ציבור.