נודע לי, כי גם לאחר החקירה המקיפה שערכה המשטרה, אין בידי צוות החקירה הוכחות חד-משמעיות לחשד העיקרי: רכישת %20 ממניות בזק, תוך הונאת משרד התקשורת. שיחות רבות התנהלו בנושא. הקושי העיקרי: להוכיח מרמה מצד זאבי וצ'רנוי ואת החשד שהשניים הסתירו את דבר המימון.
גם החשד כלפי עורכי הדין אינו נתמך בראיות מוצקות, שכן זאבי מסר באמצעות עורכי הדין למשרד התקשורת את כל המידע המתחייב על-פי החוק. הטיפול בעיסקה בוצע בחלקו על-ידי עו"ד יגאל ארנון, שגם הוא מסר עדות בפרשה. חלקו של צ'רנוי במימון העיסקה לא היה סוד גדול, והראיה שראשי הבנקים שהעמידו לגד זאבי את האשראי ידעו כולם על חלקו של צ'רנוי במימון העיסקה. ובמילים פשוטות: היחיד שלא ידע היה משרד התקשורת, כיוון שלא שאל.
המחדל בנושא זה "מנוכס" כולו למשרד התקשורת ולגורמים הנוספים - שאישרו את העיסקה (ובהם השב"כ), בטרם בדקו היטב את מקורות המימון של זאבי ובטרם שאלו ובדקו על אודות מקורות המימון. אחרי הכל, אם אכן מדובר במימון פסול - צ'רנוי "סומן" על-ידי המשטרה כחלק מהפשע המאורגן ברוסיה, למרות שבידי המשטרה לא היו ראיות מוחלטת לכך, עולה השאלה כיצד כשלו משרד התקשורת והשב"כ באישור העיסקה; ומדוע לא הועבר המידע המפליל לכאורה אל הגורמים המוסמכים כדי שיסכלו את רכישת המניות.
כפי שמסרנו כאן פעמים מספר, בעייתו העיקרית של זאבי נוגעת דווקא לחוק ניירות ערך. זאבי העניק לצ'רנוי - כנגד הלוואה בסכום כולל של 150 מיליון דולר - בין היתר, אופציה לרכישת חלק ממניותיו בחברת בזק, בחלוף חמש שנים מעת מתן/קבלת ההלוואה. על-פי החוק ניירות ערך, זאבי היה חייב לדווח על כך לרשות ניירות ערך ולבורסה, שכן באותה עת כבר חלו עליו הכללים המחייבים בעלי עניין בדיווח שכזה - הכרוך בהבטחה עתידית הנוגעת לזכויות במניות.