בית המשפט העליון, על-ידי השופט מצא, דחה את בקשת המשפחות השכולות של חללי "חומת מגן" בג'נין לקיום דיון נוסף בסוגיה - אשר התיר את הקרנת סרטו השערורייתי, השקרי, המסית והמדיח של הבמאי מוחמד בכרי.
השופט מצא ניסה, בשל רגישות הנושא, אי הדיוקים, השקרים, תיאור מעוות של עובדות, המעמיד את חיילי צה"ל שלחמו בג'נין - כמפלצות הגרועות יותר מחיילי האס-אס הידועים לשמצה - להציע פשרה על-ידי הוצאת הקטעים הבעייתיים מהסרט או להוסיף כתוביות אזהרה - אך הבמאי סירב.
אישור הקרנת הסרט במלואו, למרות קביעתו החד-משמעית של השופט מצא - על קטעים שקריים מניפולטיביים, מתגרים, מסיתים, המעמידים את לוחמי גדוד המילואים כמפלצות וקלגסים צמאי דם - היא שערוריה, חוצפה ו"כתם שחור" בפסיקת בג"צ לדורותיו.
ההחלטה מצביעה על חוסר אומץ לב ציבורי, משפטי ומוסרי - תחת מסווה מסולף ורדוד של "חופש ביטוי ויצירה". שלא תהיה אי הבנה: חופש ביטוי וחופש יצירה הם עקרונות נעלים ואבני יסוד בחברה מודרנית דמוקרטית, אך שום עקרון, אינו נעלה ועומד מעל המציאות, מעל זרימת החיים ומהותם, מעל המוסד החברתי והאמונה שבלב - ועליונות קידוש החיים.
עקרונות היסוד משקפים את המציאות, מנסים לשפרה ולשאוף להעלותם לגבהים, אך אינם מנותקים מההוויה הקיומית ואינם מתעלמים מעובדות החיים והמצב בו נמצאת החברה הן מבחינה בטחונית והן מבחינה מוסרית.
"חופש הדיבור והיצירה" - אינם יסוד מקודש, הוא נתון לביקורת החברה ומכך גם לביקורת בג"צ. וכבר אמרו בתי המשפט, לרבות פסיקה של הנשיא ברק ושופטיו, שגם ל"חופש הביטוי" יש גבולות ושמדינה דמוקרטית רשאית ולפעמים אף חייבת להילחם ולהגביל זכות זו אם יש בה אלמנטים הרסניים מסיתים וזדוניים שמביאים לפגיעה באושיות החברה הדמוקרטית הישראלית. כלומר: "חופש ביטוי" - כן, בגבולות סבירים ומבוקרים. "חופש הסתה", חופש המרדה, חופש לקרוא לשבירת קודים מוסריים, להדיח אחרים, לעשות מעשים בעקבות "מסרים" מעוותים - בשום אופן לא.
וכך אומר השופט מצא על הקטעים הבעייתיים בסרט, כשהוא מתייחס בעיקר לחמש דוגמאות קיצוניות ואלה הן:
א. חיילי צה"ל הורגים בכוונה ילדים, נשים, זקנים, מפגרים, נכים ועצירים (זה מזכיר לכם משהו?).
ב. טנקים דרסו בכוונה אנשים חיים וגופות.
ג. חיילים הטיחו ראשי ילדים בקיר, או ירו בהם (זה שוב צריך להזכיר לכם משהו?).
ד. חיילים קשרו אחד מן המחבלים ואח"כ ירו בראשו.
ה. חיילים הוציאו להורג שבויים ועל גופת אחד מהם עבר טנק.
רבותי, אלה הם רק הקטעים הבעייתיים כפי שציין בית המשפט בעצמו - ועכשיו על הציבור להחליט.
לדעתי, יש להחרים את הסרט ואת יוצרו. יש להפגין, להסביר בכל מקום שהסרט יוקרן, ולהפיק את המחאה החברתית - כמטרה נעלה. שלא תהיה אי הבנה וטעות בהבנת הנקרא - איש מאיתנו לא רוצה לחיות במדינה שסותמים לאזרחים, לאמנים את הפה. האימרה של בית המשפט העליון - ש"חופש הדיבור" - הוא עקרון המאפשר לצד אחד לומר דברי ביקורת ובלע, והיכולת שלנו להקשיב ולהבליג גם בלי שאנו מסכימים לכך. זהו הקו המנחה של דמוקרטיה מתקדמת שעוצבה על-ידי אמרתו המפורסמת של וולטיר: "אני לא מסכים לאף מילה שלך אך אלחם עד מוות כדי שתוכל להשמיעה".
אימרה נעלה ואצילה, אך גם לה, כפי שציינתי לעיל, יש גבולות וקווים אדומים, ויש מקרים כמו הסרט "ג'נין, ג'נין" - שבו ניתן לומר "אני אלחם עד מוות כדי שלא תוכל לומר את הדברים האלה".
כואב ומצער, שאכן 13 חיילי גדוד המילואים שלחמו בג'נין, וחבריהם במקומות אחרים, אכן נלחמו עד מוות ונפלו כגיבורים, כדי לא לפגוע באמות המידה ובסטנדרטים שהציב להם צה"ל, מבחינת כללי מלחמה והתנהגות אנושית עם אוכלוסיה אזרחית - גם בתנאי קרב קשים.
לוחמי ג'נין יכלו - מעשית ופיזית - להרוס את הרובע בו התבצרו המחבלים על מטעני הצד והאמל"ח - על-ידי טנקים, מטוסים, ארטילריה כסיוע לכיבוש הקטע הבעייתי - במקום להיכנס למארב של ירי משולב במטעני צד ומוקשים.
אין ספק שצבא אחר, כל צבא מודרני היה עושה זאת - ראה את הצבא האמריקאי באפגניסטן, נאט"ו ביוגוסלביה/קוסובו - ועכשיו בעיראק - העיר נגף וסביבותיה. במקרה קודם - לא היססו האמריקאים - להפגיז מסגד - שהוא מקום קדוש ומוגן על-ידי אמנות בינלאומיות - ולהרוג כ-70 מורדים. איש לא צעק וציפור לא צייצה.
אז תגידו - אנחנו לא אמריקה. זה נכון וחבל, כי אז היינו חוסכים את חייהם של 13 לוחמי מילואים ומכופפים את הקוד הצה"לי למען המציאות - אך המפקדים בשטח החליטו אחרת, ועלינו להצדיע להם ולמשפחותיהם.
ומה תרומתו של בג"צ? התרת סרט מלא שקרים, הסתה ושינאת ישראל. הסרט מצטרף אוטומטית לאש המלבה את האנטישמיות בעולם - כאשר לתוך המדורה מוסיפים זרדים גם אמנים ואינטלקטואליים למיניהם, משמיצי ועוכרי ישראל - גם הם בנימוק של חופש הדיבור והיצירה. כמו מכתבו המתרפס והמבייש שר רון פונדק לרוצח ברגותי, ולפי הערכתי גם סרט כמו "ג'נין, ג'נין", מגביר את השנאה ודוחף לבצוע פגועי התאבדות.
לדעתי, על המשפחות השכולות להתארגן תוך פנייה לציבור, לגופים פרטיים וממלכתיים וביניהם משרד הביטחון, הוועד למען החייל בארץ ובחו"ל, "צוות" ארגון גמלאי צה"ל, אגודת החיילים המשוחררים ואחרים, כדי לאסוף כסף ותרומות ליצירת סרט משלהם על מבצע "חומת מגן" והלחימה בג'נין למען האמת והצדק שגם יראה וגם יעשה.
אני מצפה שיקום גוף, שיכין סרט בשם "בכרי, בכרי" על עוללות משפחת בכרי ובמיוחד בני המשפחה שנעצרו וחלקם כבר נשפטו על סיוע למחבלים, הלנתם, הדרכתם והסעתם למקומות בהם התפוצצו וגרמו להרוגים ולפצועים.
את שני הסרטים הנ"ל הייתי מציג בכל מקום שבו יוצג הסרט "ג'נין, ג'נין" ואז באמת שהציבור בארץ ובחו"ל ישפוט. ובאשר לבג"צ והחלטתו - צר לי שהוא לא הצליח להתעלות במעלות התבונה והאומץ המשפטי ציבורי ישראלי ולא פסל את הקרנת הסרט - על בסיס אותו עקרון של חופש דיבור - כן לחופש היצירה - לשקרים, הסתה - לא.
________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.